בית הדין הצבאי דחה ערעור של התביעה הצבאית באשר לפסק דין מקל שהוטל על קצין בצה"ל, שנתפס נוהג במהירות מופרזת של 173 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת הינה 80 קמ"ש בלבד.
לשוטר שעצר אותו, אמר הקצין כי הוא ממהר להקמת חמ"ל מכוון שדקות קודם לכן עלה חשש לחטיפת חייל. בדיעבד התברר כי הקצין היה בדרכו להקים חמ"ל לאירוע החטיפה של החייל תומר חזן ז"ל.
לאחר שמיעת נסיבות האירוע, פסק בית הדין הצבאי המחוזי שאמנם הנסיבות המבצעיות שאפפו את האירוע אינן מצדיקות את מעשהו באופן שמקנה לו פטור מאחריות פלילית, אך בעת גזירת העונש יש לתת "משקל של ממש" לנסיבות הללו.
עוד מצא בית הדין, שמדובר בקצין איכותי ותורם שביקש "להעמיד עצמו לרשות מפקדיו ולהירתם למלא את תפקידו ולהוביל לאיתורו של חייל שהיה חשש כי נחטף על ידי גורמים עוינים", וכי עניינו "שונה תכלית השינוי מכל אותם מקרים בהם דובר בנהיגה בריונית ומסוכנת של נהגים פורעי חוק".
בית הדין הצבאי המחוזי גזר על הקצין חמישה חודשי פסילת רישיונות, קנס כספי קל ועונשים מותנים. מדובר בגזר דין יחסית מקל לאור העובדה כי בצה"ל נושא נהיגה במהירות מופרזת מטופל בחומרה רבה. התביעה הצבאית ביקשה מבית הדין הצבאי המחוזי להשית על הקצין עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות צבאיות, ובכך ביקשה להחמיר באופן משמעותי את עונש פסילת הרישיונות.
בטיעוניה, הפנתה התביעה הצבאית, למקרים בהם הושתו עונשי פסילת רישיון ארוכים, לצד מספר חודשי מאסר בפועל, בגין עבירות מהירות בשיעור דומה. הסנגוריה הצבאית, ביקשה להקל בחומרת עונש הפסילה.
בית הדין הצבאי לערעורים קבע כי אמנם "ברגיל הייתה נהיגה במהירות כה גבוהה מצדיקה ענישה חמורה בהרבה מזו שנגזרה למערער", אך העובדה שהמערער נהג במהירות זו מתוך תחושת שליחות, מצמצמת את מידת אשמתו. בית הדין הצבאי לערעורים מצא שהתוצאה העונשית אליה הגיע בית הדין הצבאי המחוזי הנה מאוזנת, ודחה את ערעורי הצדדים.