"כל דריכותי נמסה כדייסה לכדי השאיפה האחת: להישאר לשכב כאן. איבריי דבקים בקרקע, אני מנסה, אבל לשווא – הם מסרבים להינתק. אני נלחץ אל האדמה, אין בכוחי להתקדם, אני מחליט להישאר לשכב... (אבל) אני אומר לעצמי: 'אתה מוכרח, אלה רעיך...' ומיד אחר כך: 'מה אכפת לי? מדובר בחיים שלי ואני עלול לאבד אותם..."



"במערב אין כל חדש" פורסם ב־ 1929 והיה מיד לרב מכר מן הגדולים בכל הזמנים. המחבר, אריך מריה רמרק, תיאר בחדות את זוועות מלחמת העולם הראשונה, העביר מסר אוניברסלי של עליונות החיים על המוות וסגד ל"אנטי גיבור". אלא שכל דור זקוק לגיבוריו, מנסה לייצר את דמויותיו המיתולוגיות.
רב אלוף רפאל איתן, רפול, שייך למיתולוגיה הישראלית. הוא עבר את כל המלחמות, קיבל את עיטור העוז בפעולת התגמול בכונתילה והיה המח"ט שלנו. באחת הסדרות ראה אותנו נצמדים לקרקע למרות שלא הייתה זאת אש חיה.


כבוד שאחרי המלחמה: הסיפורים מאחורי זוכי הצל"שים של צוק איתן

"תפסיקו לזיין את האדמה", נזף בנו, "קדימה הסתער". ייתכן שברגע הזה וללא דעת יצר רפול את הצל"שניק שלו. במלחמת ששת הימים, כשהוא פצוע בידו, ירה רב"ט איציק לוי מהפלוגה שלנו שש פצצות ררנ"ט והשמיד טנק מצרי. כעבור שנים שאלתי את לוי: איך עמדת 25 מטר מהטנק ולא ברחת? לוי, איש קטן וחרישי, רק הביט בי ואמר: "לא עבר לי בראש". מקבלי הצל"שים במבצע צוק איתן - כולם איציק לוי. האפשרות לפעול אחרת מכפי שפעלו פשוט לא חצתה את מוחם של 53 הקצינים, החיילים והנגדים. הגיבורים במקרה הזה לא כבשו את יצרם אלא הלכו איתו, נכנעו לו.
 
לסגן איתן פונד לא הייתה ברירה אלא להוביל את חייליו למנהרת הטרור שאליה נחטף סגן הדר גולדין ז"ל. סגן דולב קידר ז"ל לא יכול היה שלא ליצור מגע ולנהל קרב, סגן ד"ר רגינה פיקמן לא הייתה מסוגלת שלא לטפל בפצועים ולהציל את חייהם. רב נגד יגאל לוי ניצב 13 ימים חשוף בצריח וגילה פתחי מנהרות. רב"ט נועה טיטל זיהתה מחבלים שניסו לנחות ליד זיקים והושמדו באש צה"ל. והיו עוד. כולם נחושים מבלי דעת.
 
גיבורי ששת הימים נולדו מתוך הלהט ההיסטורי של אותה מלחמה. גיבורי יום כיפור קמו מתוך ה"אין ברירה" של המלחמה ההיא. על רקע מערכות הסערה והמחדל ההן, נראים ה־ 53 מצוק איתן אזרחיים יותר, כמי שבאו ממציאות יומיומית עגומה. בזכותם בשדרות לא ישנים עכשיו במקלטים ואת הטילים יורה מאור בוזגלו מהפועל באר שבע. אבל נראה שגם בצאתם לקרב, גם כששבו ממנו, לא ממש האמינו כי המבצע הזה יביא שלום לדרום. שקסאם לא יישמע ופצמ"ר יאמר שנגמר.
 
ואולם כל זה לא פגע במחויבותם. למרות ההתכתשויות המבישות בירושלים ובקריה הם עשו יותר ממה שציפו מהם. למרות ההכרה שזה לא סופי, שזה עוד סיבוב במציאות מתישה, הם זינקו משוחת הפחד שבה הסתתר החייל של אריך מריה רמרק.