שירתתי בשג׳אעייה בכוח חילוץ. ביצענו כמה נוהלי קרב, כולל שישה ימים בשג׳אעייה. לילה לפני הכניסה הקרקעית הגיע אלינו קצין של השב״כ והסביר שיש אוכלוסייה אזרחית בכיוון שאליו אנחנו אמורים להגיע. לכן לא נכנסנו, למרות שלזה התאמנו וזה היה נכון טקטית.

בסופו של דבר נכנסנו יום לאחר מכן, מהכיוון הצפוי, מאיפה שחמאס חיכה לנו. חמאס הבין את ההתחשבות ההומניטרית, ידע את השיקולים המוסריים שיש לנו, ושם הוא היה ערוך לקראתנו. היו לו עמדות תצפית. ראו אותנו רק בגלל ההחלטה לא לפגוע באוכלוסיה.

בלילה הראשון שנכנסנו - הותקפנו. נהרגו לנו חמישה לוחמים ונפצעו 20. מול כל הטענות שצה״ל לא מוסרי או פועל בניגוד לאמנות, זהו מקרה שבו רואים כמה המוסריות עלתה לנו בחיים.

שוברים שתיקה הוא ארגון שחשוב שיהיה קיים. הבעיה היא שהוא מציג את העדויות שלו מהצד. אם היה עושה זאת דרך מוסדות, שתתקיים חקירה, אז זה בסדר וראוי שיחקרו. אבל ברגע שהם עוקפים את המערכת ויוצאים עם זה לחו״ל, הם פונים לקהל לא סימטרי ומאכילים את השנאה בכפית. הם מתיימרים להציג את האמת, אבל מציגים צד קטן של מדגם לא מייצג. 68 עדויות מול 40 אלף לוחמים. זה עוול להמון לוחמים. האו״ם מסתמך על עדויות של שוברים שתיקה ושל ארגונים נוספים.

הדוח הזה הוא זלזול בחברים שלי שנהרגו. להגיד על צה״ל שהוא לא מוסרי זו אמירה לא נכונה. שג׳אעייה היא הדוגמה הטובה ביותר לחוסר צדק. הם חיכו לנו שם, ואנחנו נכנסנו למלכודת בגלל השיקול של שמירה על אוכלוסייה פלסטינית. ראינו את התשתית, את השבילים, את המנהרות, את הבתים הממולכדים. להגיד שזו שכונת אזרחים? זה מוצב צבאי במסווה של שכונה אזרחית.

זה לא עניין של ימין ושמאל. אין כאן פוליטיקה. זה עניין של להיות אנטי ישראלי ולצאת נגד המדינה. השמאל חייב לצאת נגד ארגון כמו שוברים שתיקה. מותר לא להסכים על דעות פוליטיות, אבל חובה לגנות את המהלכים הללו.

הכותב הוא סמ"פ בגדס׳׳ר גולני, לחם בצוק איתן.