העימותים האלימים שמתחוללים לאחרונה בהר הבית בין כוחות הביטחון לפלסטינים מעלים את החשש כי האירועים יציתו מהומות ברחבי הגדה ויוציאו המונים לרחובות, במה שעלול להתפתח אף לאינתיפאדה שלישית. באופן רשמי, גורמים ביטחוניים אומרים כי לא מדובר בתחילתה של אינתיפאדה.



לפי הערכות מערכת הביטחון, אינתיפאדה בסדר הגודל של האינתיפאדה השנייה, משנת 2000, לא תפרוץ שוב בגלל השליטה החזקה של צה”ל בגדה, לצד גדר ההפרדה שמצליחה למנוע כמעט לחלוטין כניסת טרור לישראל. לצד זאת, בישראל נזהרים מאוד שלא להיגרר לאירוע בעל פוטנציאל להתלקחות, ולו הקטן ביותר. “הרוג אחד על ההר, והכל ייראה אחרת”, אומר השבוע גורם ביטחוני. 



בניסיון להרגיע את השטח, החליטה מערכת הביטחון גם בחג הרמדאן האחרון וגם בחג הקורבן שנחוג לאחרונה לפתוח את שערי הר הבית לכלל המתפללים. אלא שלאחר שורת פיגועים שהתחוללו במהלך חודש הרמדאן – בהם רצח דני גונן בסמוך לדולב, פיגוע דקירה באזור בית לחם ועוד – וההתפרעויות שאירעו בתשעה באב ובמהלך חג הקורבן, הוגבלה הכניסה להר ונסגרה בפני צעירים פלסטינים. כאמור, ההוראה שניתנה לכוחות הביטחון היא לנהוג באיפוק. הדבר בא לידי ביטוי בהוראות השעה לפתיחה באש, שלפיהן כרגע הירי במתפרעים מוגבל לאוויר, וביכולת ההכלה שנדרשת מכוחות הביטחון בהר הבית ובגדה. 
 

השבוע חלה הסלמה במצב, לאחר שח”כ ג’מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת) תקף שוטרים ליד מסגד אל־אקצא במסגרת המחאה הערבית נגד כניסת יהודים להר הבית, קרא לעברם: “אתם לא רצויים, תצאו מכאן” וטען: “אתם פוגעים במוסלמים”. בימים האחרונים מתפללים מוסלמים אף התבצרו בתוך מסגד אל־אקצה, יידו אבנים והשליכו בקבוקי תבערה.
 
לצד ההוראות לנקיטת איפוק, ראש הממשלה בנימין נתניהו מאיים בהחמרת הענישה ובשינוי הוראות הפתיחה באש נגד הפורעים, ושר הביטחון משה יעלון הוציא אל מחוץ לחוק את הארגונים הפלסטיניים “מורביטון” ו“מורביטאת”, המתסיסים את המצב בהר הבית. אל מול גזרת הצפון המתוחה, ירי הרקטות המתחדש מדרום והפיגועים הבודדים בגדה, גזרת הר הבית הנה סוגיה לא פחות בוערת. 

השבוע לפני: פרוץ האינתיפאדה השנייה, 27.9.2000

15 שנה חלפו מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה, התקוממות אלימה שהחלה בפעולות מחאה עממיות, אך במהרה פעולות טרור הפכו לביטויה המרכזי. האינתיפאדה השנייה מוטטה כמעט לחלוטין את הסכם אוסלו מ־1993 והובילה למותם של אלפי בני אדם בשני הצדדים. כמו כן, בעקבותיה חוותה ישראל מיתון, אשר הגיע לשיאו בשנים 2002 ו־2003, ולפגיעה קשה בכלכלה הפלסטינית. המאפיין המובהק של הפעילות הפלסטינית במאבק זה היה שימוש נרחב בפיגועי התאבדות נגד אזרחי מדינת ישראל, ואילו ישראל מצדה הרחיבה את השימוש בסיכול ממוקד, קרי חיסול מתוכנן של פעילי ארגוני הטרור.


ניצל את המצב לצרכים מדיניים, יאסר עראפת. צילום: רויטרס
ב־28 בספטמבר 2000 ערך אריאל שרון, אז יו"ר האופוזיציה, ביקור בהר הבית בליווי מספר חברי כנסת נוספים מתנועת הליכוד. מאות פלסטינים שהיו במקום התעמתו עם שוטרים שהופקדו על אבטחת הביקור, ובעימותים נפצעו כ־20 שוטרים וכעשרה פלסטינים‏. למחרת, ביום שישי, 29 בספטמבר, ערב ראש השנה, החריפו המהומות וחלה הסלמה ניכרת בעימותים, ובמהלכם נהרגו שבעה פלסטינים מירי השוטרים. אירועים אלו הביאו לפרוץ גל הפגנות ומהומות ברחבי יהודה ושומרון.
 
העילה הרשמית שהציגו הפלסטינים להתפרצות האירועים האלימים הייתה עלייתו של אריאל שרון, אז יו"ר האופוזיציה, להר הבית יום קודם לכן. אלא שעל פי תחקירים מאוחרים שנעשו בקהילת המודיעין, העימותים הראשונים פרצו בעקבות כישלון השיחות המדיניות, שחיתות וליקויי תפקוד פנימיים של הרשות הפלסטינית, וערפאת שיזם את גל המחאה העממי למעשה ניצל אותו לצרכים מדיניים.