הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל דרש במכתב ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין להורות הפסקת עינויי הנחקרים בפרשת הפיגוע בדומא, שבו נשרף ביתה של משפחת דוואבשה ושלושה מבני המשפחה נרצחו. מעדויות עורכי דינם של העצורים המינהליים בפרשה עולה כי העצורים עונו בחקירותיהם ימים ארוכים. העינויים כללו - ועדיין כוללים - סטירות, בעיטות, תקיפה באברים רגישים בגוף, החזקה בתנוחות מכאיבות ואיזוק מכאיב. כמו כן, לפני שהותרה להם פגישה עורכי הדין נמנעה מהעצורים שינה לתקופה ממושכת. 

"לאמצעי חקירה אלו יש להוסיף כי העצורים בפרשה הוחזקו כמעט שלושה שבועות בניתוק מוחלט מהעולם החיצון, תוך מניעת מפגש עם עורך דין. כמו כן נבקש לציין כי חלק מהעצורים קטינים, ולפיכך השפעת אמצעי החקירה עליהם רבה יותר", נכתב בפניית הוועד. "העינויים מפרים את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ונוגדים את פסיקת בג"ץ בנוגע לעינויים, את המשפט הבינלאומי ההסכמי והמנהגי ואת האמנה נגד עינויים, שישראל היא צד לה". הוועד מספר כי התריע שוב ושוב מפני הסכנות בהרחבה של "אמצעים מיוחדים" ששימשו עד היום בחקירות פלסטינים. עם זאת הם מתנגדים לסיסמה של המאבק למען עצורי הפרשה, "יהודי לא מענה יהודי", ומבקשים להחליפה ב"ישראלי אינו מענה אדם".

בשנת 2006 הניחה יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון, הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות, שמהותה ביטול הודאה שנגבתה באלימות. לאור הצעת חוק זו נשאלה גלאון על עמדתה בנוגע לחוקיות גביית העדויות בפרשת דומא. בתגובה לשאלת "מעריב־השבוע" הניחה גלאון את הצעת החוק בשנית על שולחן הכנסת. "אני מתנגדת לעינויים בחקירה, בין שהם יהודים ובין שערבים", אמרה גלאון.