ספינת הדבורה עמדה ביום שני בלילה במרחק של קצת יותר מקילומטר מסירת הדיג העזתית, שבדיוק פרשה רשתות גדולות, בדרך לעוד יום עבודה. זו הייתה סירת לאנץ’ בגודל של עשרה מטרים, מוארת במיוחד, כשתפקיד הפרוז’קטורים המסנוורים הוא למשוך את הדגים למלכודת בלילות החשוכים. בתא הפיקוד של הדבורה עמד סרן איתי חזק, מפקד סיירת כריש בפלגה 916, ועקב באמצעות המסכים אחרי עבודתם האינטנסיבית של הדייגים.

בעוד שלושה שבועות יסיים המפקד את תפקידו. ארבע שנים וחצי העביר סרן חזק מול חופיה המתעתעים של עזה. לצד מראות של דולפינים משייטים בכיף, היו גם ימים קשים של ירי מסיבי ומרדפים. הוא יודע שתוך רגע הפסטורליות של הדיג יכולה להפוך לסיוט מבחינתו.
 
זה הרי לא כמו ביבשה, שם חמאס חופר במשך חודשים מנהרות לשטח ישראל. כאן תוך שש דקות סירת דיג ממוצעת יכולה להגיע לקו צינור הנפט אילת־אשקלון, או תוך דקה לחוף זיקים, שלא לדבר על אסדת הגז תמר, שנמצאת כמה קילומטרים מערבה מאיתנו. אין אפילו גדר שתעצור אותם.

“אתה מרגיש שאתה חי באזור מאוד רגיש", אומר סמ"ר אופק אדלשטיין, סגן מפקד הספינה. “מצד אחד אתה רואה את אשקלון ומצד אחר את עזה, ואין שום דבר שמפריד. אם לא תקום מהר, תצא מהמיטה וכל אחד יגיע בזמן לעמדה, לא יהיה אף אחד שיגן. אנחנו מנסים להסביר לחיילים החדשים שתוך דקות העניין יכול להתהפך כשכלי השיט יחליט שבמקום דיג, הוא יוצא לפיגוע".
 
הספינה שבה שטנו הייתה זו שהגיבה ראשונה למחבלים הצוללנים שנחתו בחוף זיקים, במהלך מבצע צוק איתן. סרן אורי ניסים, קודמו של חזק כמפקד הסיירת, זכה אז בצל"ש האלוף על תפקודו באותו אירוע.
 
“אותו יום לא שינה את חוקי המשחק, אבל הוא מיקד אותנו", מודה סרן חזק. “הוא הוכיח שהם טובים ומתקדמים, והנחת העבודה היא שבפעם הבאה הם יגיעו רחוק יותר ועם יותר אנשים. אנחנו מוכנים לתרחישים האלה, למרות שלא פשוט לגלות את הקומנדו הימי של החמאס. הם משקיעים הרבה בנושא והמרחב יחסית פרוץ. אי אפשר לסגור את הים בצורה הרמטית".

במה אתם מתמקדים?
“עיקר העיסוק שלנו הוא בצוללנים שיחדרו דרך הים. בכל יום החמאס לומד ומשתמש במרחב הדיג באופן מאוד מסיבי. זה משחק מוחות. הם יכולים לצאת מאחורי גבעה, בשטח שלהם, ותוך דקה להגיע לישראל. יש לי אפשרת להגיב ועל זה אני מתאמן. אנחנו שולחים צוללנים לדמות נחיתה על החוף. איך יורים ופוגעים. הרמטכ"ל תרגל אותנו בנושא לפני חודש וחצי. הנחיתה של המחבלים בזיקים לא הכעיסה, אבל היא חידדה את החושים".

"הם ימאים מקצועיים. השבוע תפסנו לילה רגוע יחסית, כשרק מספר מצומצם של כלי שיט עזתיים יצאו לים. יש לילות שמאות דייגים משייטים מכל עבר. כלים קטנים וגדולים, ועל כולם צריך לשים עין, שמישהו לא ינסה לעבור את הגבול.

"כולם פותחים עיניים", סיור לש חיל הים. צילום: דובר צה"ל
"כולם פותחים עיניים", סיור לש חיל הים. צילום: דובר צה"ל


 

כדי להכיר את הנושא מקרוב, עברו אנשי חיל הים השתלמות אצל דייגים בעכו. מתי עונת הדיג, אילו דגים שוחים בסביבה, שיטות, זמנים. זה חלק מאיסוף המודיעין. סרן חזק אומר שברגע שהדייג מוריד רשת לים אפשר קצת להירגע. מדובר בציוד ששווה עשרות אלפי שקלים, והוא לא יזניח אותו לטובת יציאה לפיגוע.
 
הבעיה של העזתים היא שהם מוגבלים בשטח. על פי ההסכמים הם יכולים להתרחק מהחוף עד שישה מייל, כשגם בצדדים יש שטח מפורז שאסור להם להיכנס אליו. מאחר שברצועה לא ממש מקפידים על חוקי דיג, שמאפשרים לדגים להתרבות, השטח שבו הם דגים די ריק מסחורה, ולכן כל חריגה פותחת בפניהם עולם חדש ומפתה אותם לעבור על הכללים. שם, כאמור, מחכה להם דבורה של חיל הים.
 
“הם ימאים מקצועיים", מספר סרן חזק. “אין להם GPS, אבל הם יודעים בדיוק מתי הם חורגים, 100 מטר לפה או לשם. הם אומרים שהחריגה 

נעשתה בתמימות, אבל תאמין לי שהם יודעים בדיוק היכן הם נמצאים. השאיפה היא שידוגו איפה שמותר. ברגע שהוא דג ויש לו פרנסה, אז הוא מבסוט. אנחנו תמיד מנסים להשתמש באמצעים הפשוטים ביותר. משמיעים סירנה, אומרים במערכת הכריזה בערבית ‘נכנסת לאזור דיג סגור, תתרחק דרומה’ מסמנים עם הזרקור לאן הוא צריך לשוט. חריגות זה המקביל הימי להפרות סדר. אז במקרה הצורך יש ירי באוויר להרחקה, השפרצות מים, עד כדורי גבס, שזה דומה לכדורי גומי".
 
סרן חזק מספר שכמעט בכל יום מערבים את מפקד חיל הים בגלל הרגישות של האזור, למשל בשאלות אם מותר להתקרב לכלי שיט או במעצרים של דייגים שחרגו מספר פעמים. בעבר היו מקרים שסירות הפעילו מטעני חבלה כשכלי שיט של חיל הים התקרבו אליהן.
 
“המגמה הצה"לית היא להשתדל לא להדליק את הגזרה", מדגיש סרן חזק. “כל אירוע קטן יכול לגרור אירועים אלימים, ואנחנו יודעים שחלק מהדייגים אוספים עלינו מידע. חמאס והדיג משולבים זה בזה, ולא צריך להיות פעיל כדי להתקשר ולהגיד שהוא ראה כלי שיט ישראלי עושה ככה וככה. אז מי שסורר נעצר ולוקחים אותו לחוף, לתחקור. לפעמים מחרימים סירות ואחרי זה מחזירים במחווה של רצון טוב".


לשמור על אורך רוח


גזרת עזה היא החמה ביותר מבחינת חיל הים. הדבורות מסיירות דרך קבע מול חופי הרצועה. הדבורה הדרומית ביותר ממוקמת ליד רפיח, והיא הייתה במרחק קילומטר בלבד מספינת חיל הים המצרי שספגה טיל שירה דאע"ש, בחודש יולי האחרון.
 
סמ"ר אדלשטיין מספר שהם ראו את העשן העולה מהספינה המצרית. “אנחנו מציעים להם עזרה דרך הערוצים העקיפים", מספר סרן חזק. “יש תיאום בין חיל הים המצרי לבין צה"ל. הספינה שבדרום נמצאת בקשר מתמיד עם הספינה המקבילה, אבל קשה להגיד שזה קשר עם אמון מלא. הם קצת יותר בכיוון גבעת חלפון, אבל כשהמצרים עובדים הם עובדים. יש להם פחות הגבלות. כשהם רוצים לעצור הברחה, הם יעצרו בכל מחיר. נוהלי הפתיחה באש הרבה יותר מתירניים ואין להם ענייני טוהר הנשק".

אתה מקנא?
“אף אחד מהמפקדים והחיילים שלנו לא היה רוצה להרוג סתם, אבל ביומיום זה מגביל. לפעמים אתה צריך להיות ער כל הלילה במקום לפתור בעיה תוך דקה ולא רק ירי על מנת להרוג, גם התנהגות קצת יותר אגרסיבית. לכן אני אומר שצריך לשמור על אורך רוח".

השנים הארוכות באזור עושות את שלהן. בחיל הים, בניגוד לחי"ר, לא מחזיקים קו ואחריו יורדים לאימון, אלא כל הזמן נמצאים באותה גזרה, כל השירות מול אותם מראות. מפקד הסיירת הסביר שאנחנו נמצאים צפונית לקזינו העזתי, והמונומנט שממול הוא האנדרטה שהוקמה במעגן לציון משט המרמרה, מה שהפך מבחינתם לנקודה להתמצאות במרחב.
 
“עזה היא היום האזור החם היחיד מבחינת חיל הים", הוא אומר. “בצפון יש פוטנציאל נפיצות, אבל כרגע אין שם כלום. פה נמצאים הכלים המהירים ואנחנו עליונים על כולם. הכלי הזה מפליג במהירות של 50 קשר וברצועה כלי השיט המהיר ביותר יפליג במהירות של 22 קשר".

אילו מסקנות הוסקו מצוק איתן?
“היום הכוח העולה הוא היכולת להשתלב עם כוחות חי"ר, לדבר עם מג"ד או מ"פ שנמצאים על החוף. הוא יכול לשלוח 
אותי לירות על מטרה. אני יודע לתת לו תצפית, לזהות מארב, ‘מאחורי הגבעה מחכים לך ארבעה, תיזהר’. זה כבר קרה לנו. בסוף מדובר ביחסי אמון, כי יש מפקדים שכל השירות לא פעלו עם חיל הים".
 
עוד שלושה שבועות יסיים סרן חזק בן ה־27 את תפקידו כמפקד הסיירת. הוא יצא לשנת חופש לחשוב על עתידו. התחנה הראשונה תהיה רכס האנאפורנה שבנפאל, ואחר כך יעבור בניו זילנד ובמזרח ורק אז יחליט לאן פניו מועדות.
 
“זה היה שירות אינטנסיבי, קריעת תחת לא נורמלית", הוא צוחק. “יש עומס של פעילות מבצעית ואימונים. אין אצלנו ירידה או עליית מתח. פה ההתעסקות היא יומיומית, אבל אם הייתי מתגייס שוב, הייתי בוחר באותו מסלול. אין מקום טוב יותר בצבא מהיחידה הזאת".