בית הדין הצבאי ביפו התכנס היום (חמישי) על מנת לאשר את המשך מעצרו של החייל סמל א', החשוד בהריגת המחבל בחברון, אירוע שהתרחש לפני שבועיים. על פי הסכמה שהוחלטה בתום הדיון בין התביעה הצבאית לבין עורכי דינו, החייל יישאר במעצר פתוח בבסיס נחשונים במשך שבוע נוסף, בסיומו צפויה התביעה להגיש כתב אישום או הצהרת תובע לקראת הגשת כתב אישום נגד החייל. לראשונה מאז שנעצר, החייל החשוד הגיע לבית הדין ללא ליווי וללא אזיקים.



ההחלטה מגיעה יומיים אחרי שבית הדין הצבאי לערעורים קבע כי א' יישאר במעצר פתוח בבסיס נחשונים. בכך דחה באופן סופי בית הדין לערעורים את בקשת התביעה להחזיק את החייל במעצר מלא. המשנה לבית הדין לערעורים, השופט תא"ל דורון פיילס אמר ביום שלישי כי החלטת השופט המחוזי סא"ל רונן שור, ראויה. כבר אז הייתה הערכה כי בתוך שבוע יגובש נגדו א' כתב אישום בגין הריגה.



בפתח הדיון חשפה התביעה את דוח הנתיחה שבוצעה בגופתו של המחבל ואישרה את הדיווחים שפורסמו, כי הוא נהרג מירי החייל ולא מהירי שנטרל אותו. במהלך הדיון הועלו מספר טענות, כאשר אחת הדרמטיות שבהן היתה של קצין בדרגת סא"ל במיל', שמשמש גם כקצין הביטחון של נפת חברון שתיאר את הזירה ואמר כי "המחבלים היוו סכנה ותמיד קיים חשש לחגורת נפץ שמחבל פצוע יכול להפעיל. במהלך ההגעה לאירוע שמעתי את הקריאות 'תבדקו שאין עליהם מטענים'".



החייל החשוד בהריגה, היום. צילום: אבשלום ששוני


"אם החייל היה מבוהל, למה לחץ ידיים אחרי הירי"?


התובעת הצבאית הראשית, עו"ד אל"מ שרון פנחס זגגי, אמרה בדיון כי "בימים האחרונים נאספו סרטונים נוספים שנשלחו למחלקה לזיהוי פלילי שמפריכים את הטענות כי החשוד היה נסער ונרגש. הסרטונים מלמדים על הלך רוח אחר ושופכים אור על האירוע. כמו כן הוצגו עדויות המפריכות את הטענה שהייתה הערכת מצב התרחיש של פיגוע". לאחר מכן התייחסה התובעת הצבאית לרגעים שאחרי הירי, בו הצדיק החייל את המעשה שלו ואמרה: "אחד הלוחמים סיפר כי חצי דקה לפני הירי אמר לו החשוד 'מה הוא עוד חי' ולאחר הירי החשוד אמר ללוחם אחר ולמ"פ 'דקרו את חבר שלי וניסו להרוג אותו אז גם לו מגיע למות'. בנוסף אמר למ"פ 'הוא חי וצריך למות' ובכל ההתנהלות הזו אם היה פועל מחשש למטען היה צריך החייל לענות למ"פ לשאלה 'למה עשית את זה?' הוא היה צריך להגיד בגלל החשש למטען".



החייל לוחץ יד עם ברוך מרזל לאחר התקרית. צילום מסך מתוך סרטון בצלם



לאחר מכן עברו הצדדים לדון בחששו של החייל ממטען על גופו של המחבל. התביעה הציגה בפני השופט את התנהגותו של החייל לאחר הירי, בו הוא נראה לוחץ ידיים לשני אזרחים. הדבר מפריך, לדבריה, את הטענה לחשש ממטען, שכן אם חשש היה אמור לפנות את הזירה ולא ללכת ללחוץ ידיים. החייל העיד בפני החוקרים כי הוא לא חשש ממטען רגעי ולא ידע לשים את האצבע על הנקודה בה עלה חשש ממטען, אלא חשש כי המחבל יבצע פיגוע מאוחר יותר במהלך עדלאידע שהייתה אמורה להתקיים באזור. בנקודה זו התערב השופט וביקש להתעכב על עדות ספציפית של המ"מ, שבחקירתו אמר כי גם הוא חשש ממטען בזירה. התביעה הבהירה כי המ"מ אומנם דיבר על חשש למטען, אך הביע חשש קל מאוד. השופט לא קיבל את "מדרג החששות" ורמז כי יש כאן עדות שלא ניתן להתעלם ממנה.



התובע הצבאי סא"ל אדורם ריגלר סיפר לשופט כי החשוד סובל מאבדן זיכרון לגבי מספר אירועים, בעיקר כאלה בהם הוא נשאל על האמירות שלו בחקירה כמו "המחבל היה צריך למות". לדברי סא"ל ריגלר, החשוד לא זוכר שאמר זאת בחקירה. בתביעה ייחסו  לו "שיתוף פעולה באופן חלקי".



החייל החשוד בהריגה היום בבית הדין הצבאי. צילום: אבשלום ששוני