רוב עבודתה של יחידת סנפיר של זרוע הים מתנהלת מתחת לרדאר, אולם השבוע הצטרפנו לאימון של חיילי היחידה וקיבלנו הצצה מיוחדת לפעילותם השוטפת, שבמסגרתה הם עורכים בדיקות לספינות סוחר שנכנסות לשטח ישראל.

היחידה פועלת בשלושה נמלים: חיפה, אשדוד ואילת. אנו הצטרפנו לאימון של היחידה בנמל חיפה, שם נבנה מתקן אימונים משוכלל המשמש את הלוחמים. המתקן נבנה לאחר ההשתלטות של חיל הים הישראלי בינואר 2002 על אוניית הנשק הפלסטינית קארין איי. המידע המודיעיני אפשר בניית מודל מדויק בדמותה של הספינה ההיא, שהפך למתקן האימונים של יחידת סנפיר. 

“היו כמה מקרים בעבר שבהם טיפלנו בפעילות חבלנית עוינת, אבל לא ניתן להרחיב עליהם”, מספר גורם ביחידת סנפיר. “התפקיד הראשון שלנו הוא להגן על הגבול הימי מהברחות בשיתוף עם המכס, הברחות אמצעי לחימה, וכמובן ללכוד מחבלים שינסו להסתנן דרך נמל על גבי ספינה. לכן אנחנו עולים לבידוקים על פי צורך מודיעיני ובהתאם לשגרת בידוקים, כדי לייצר הרתעה, וכמובן בודקים ספינות שמגיעות ממדינות אויב”, הוא מסביר.
הליך העלייה על ספינה לצורך בדיקתה הוא פשוט. לאחר שהיחידה מודיעה לרב החובל על רצון לעלות לחיפוש בספינה, הוא מגיע לקבל את הלוחמים. במסגרת החיפוש על הספינה מבצעת חוליה בת כמה לוחמים סריקות נרחבות, תוך הימנעות מכניסה לעימות עם צוות הספינה, שמונה בדרך כלל עד 30 איש. אם נמצא חשד למציאת אמצעי לחימה או נוסע סמוי, מתבצע נוהל קרב, תוך דיווח מלא ושמירה על קשר עם החוף. “השגרה היא די שוחקת, כי לא כל יום נכנסת לפה ספינה עם אמצעי לחימה או מחבלים”, מסביר הגורם ביחידת סנפיר. “לכן צריך לשמור על השגרה הזאת. יש זירות שהן יותר ספציפיות ומאתגרות, והבדיקות הן על בסיס יומי. יש ספינות שלא נבדקות, ויש כאלה שעולים עליהן בעקבות מידע מודיעיני”. 

השבוע לפני:  תקיפת הכור הגרעיני בעיראק, 7.6.1981

השבוע, לפני 35 שנה, יצא חיל האוויר ל"מבצע אופרה" להפצצת הכור הגרעיני העיראקי תמוז. התקיפה בוצעה על ידי רביעיית מטוסי F־16 מ"טייסת הסילון הראשונה", רביעייה של מטוסי F־16 מ"טייסת אבירי הצפון" ומבנה של שישה מטוסי F־15 לחיפוי, שהמריאו מבסיס חיל האוויר "עציון".
 
ראש הממשלה מנחם בגין בוחן מטוס מדגם F16 שהשתתף בתקיפה. צילום: חנניה הרמן, לע"מראש הממשלה מנחם בגין בוחן מטוס מדגם F16 שהשתתף בתקיפה. צילום: חנניה הרמן, לע"מ

 
מ־1976 עד 1979 ניסתה ישראל, שראתה בהקמת הכור איום אסטרטגי על המדינה, לפעול דיפלומטית יחד עם ארצות הברית במטרה לשכנע את צרפת לחדול מסיוע לפרויקט ולסייע לעצור אותו, אך ללא הצלחה. בשל כך ב־1979 הורה לצה"ל הרמטכ"ל דאז, רפאל איתן, לבחון הצעות שונות להשמדת הכור. ההצעה שנבחרה הייתה לתקוף באמצעות חיל האוויר. 
 
מטוסי התקיפה המריאו ליעד ב־7 ביוני 1981, ערב חג השבועות, בשעה 16:00. הטיסה אל היעד נעשתה בדממת אלחוט, עם מכ"מים כבויים ובגובה נמוך של כ־300 רגל, כדי לחמוק מגילוי מכ"ם. אורך נתיבם היה 1,100 קילומטרים, והוא עבר בצפון ערב הסעודית ועקף את ירדן מדרום. משהתקרבו המטוסים הישראליים ליעד, בסמוך לשעה 17:30, נסקו שתי רביעיות מטוסי האף־16 לגובה של 10,000 רגל, ביצעו תמרון גלגול לפי תרגולת ההפצצה שהותאמה לחדירת כיפת הכור והפציצו את הכור בזווית של 35 מעלות. כל מטוס הטיל בתורו שתי פצצות מסוג Mark 84 במשקל טון כל אחת, ובסך הכל 16 טון פצצות, בהפרש של חמש שניות זה מזה. 12 מהן חדרו פנימה אל תוך מבנה הכור והרסו אותו כליל.  כל המטוסים שבו בשלום לבסיס עציון לאחר כשלוש שעות.
 


בארצות הברית, דוד עברי, שהיה מפקד חיל האוויר בזמן התקיפה, תמונת לוויין אמריקאי של הכור המופצץ ועליה כתב: "בתודה ובהערכה, הקלתם על משימותינו במבצע 'סופה במדבר'".