חיל האוויר החליטו לשנות את הגישה השלילית שקיימת כיום כלפי כלי טיס לא מאוישים: במקום לכנות אותם מזל”טים (מטוסים זעירים ללא טייס) או כטב”מים (כלי טיס בלתי מאוישים), אמרו מעתה כטמ”מים: כלי טיס מאוישים מרחוק. “עד היום התייחסו לכלי הטיס האלו כאילו אין מי שעומד מאחוריהם”, 

מסביר סא”ל ש’, מפקד מערך ההכשרה של כלי הטיס המאוישים מרחוק בחיל האוויר,  “אבל צריך לומר שמאחורי כל כלי טיס כזה יש מפעיל שמטיס אותו, מתפעל אותו, פותר את התקלות שלו וגם מקבל החלטות הרות גורל במבצעים הכי מסווגים של צה”ל. לכן אין סיבה לקרוא לכלי הזה ‘בלתי מאויש’, אלא להפך, הוא מאויש מרחוק”.
 
כלי הטיס המאוישים מרחוק הופכים יותר ויותר פופולריים בשנים האחרונות. “עולם כלי הטיס הללו הפך למעצמה גדולה”, אומר סא”ל ש’. “אני אישית משרת במערך כבר 16 שנה. התחלתי עם מטוס קטן, והיום כלי הטיס הללו מגיעים לגדלים של מטוסי קרב”. 

צוער בבית הספר לכלי טיס בלתי מאויישים. צילום: דובר צה"ל
צוער בבית הספר לכלי טיס בלתי מאויישים. צילום: דובר צה"ל

 

“זה שירות מרתק ומאתגר לא פחות מלהיות טייס”, מסביר נ’, חניך בקורס מפעילי כטמ”ם. “אני הגעתי לקורס הזה לאחר שהייתי בתחום כמה שנים ועסקתי בעיקר בפיתוחים. רוב החניכים הם כאלה שנשרו מקורס טיס. מדובר בקורס מורכב בן חצי שנה, ואחר כך ישנה הכשרה שנמשכת עוד כמה חודשים. זה שירות מרתק, ואני מאוד שמח שאני מסיים את הקורס בקרוב”. 
 
השינוי שנערך בתדמיתם של כלי הטיס המאוישים מרחוק מתחולל לצד רגע היסטורי שנרשם בשבוע שעבר בתולדות חיל האוויר, כאשר בדאלאס שבטקסס נערך טקס החשיפה של F־35, מטוס הקרב החמקן הראשון, שיוצר על ידי חברת לוקהיד מרטין האמריקאית. לדברי סא”ל ש’, המטוס הזה מסמן את תחילת העידן של מטוסים דיגיטליים ואוטומטיים שמופעלים על ידי טייס, אולם תפקידו המרכזי הוא להפעיל את המערכות ופחות להטיסו. “לא ירחק היום שלמטוס תהיה אופציה שבה נוכל לבחור אם לאייש אותו בטייס או להטיס אותו מרחוק”, מסביר סא”ל ש’. “זה לא מדע בדיוני, זה בהחלט יכול לקרות. זאת הסיבה שמערך כלי הטיס המאוישים מרחוק ימשיך להתרחב ולהכשיר את המפעילים, שהם דור העתיד”. 

השבוע לפני: חטיפת גלעד שליט, 25.6.2006

אתמול, לפני עשר שנים, נחטף חייל צה"ל גלעד שליט בידי ארגון חמאס בזמן שהיה בתעסוקה מבצעית באזור כרם שלום, בדרום רצועת עזה. החטיפה אירעה בבוקר יום ראשון, 25 ביוני 2006, בסמוך לשעה חמש בבוקר, אז החלה הפגזה של פצצות מרגמה בגזרת מעבר כרם שלום. מעט קודם להפגזה חדרה חוליה של שבעה מחבלים מרצועת עזה לשטח ישראל דרך מנהרה, סמוך למעבר כרם שלום.
 
לאחר החדירה ובחסות ההפגזה התפצלה החוליה לשלוש חוליות משנה: חוליה אחת תקפה נגמ"ש ריק שהוצב להטעיה, חוליה שנייה תקפה עמדת תצפית של גדוד הסיור המדברי ופצעה שלושה חיילים, וחוליה שלישית תקפה טנק מרכבה סימן 3, שהוצב לשמירה ולתצפית בסמוך לגדר המערכת. 

גלעד שליט עם שחרורו בשנת 2011. צילום: אבי אוחיון, לע"מ
גלעד שליט עם שחרורו בשנת 2011. צילום: אבי אוחיון, לע"מ

 
ההתקפה בוצעה מכיוון עורף הטנק, ובמהלכה נורתה רקטת RPG על הטנק. בטנק שהו באותה עת ארבעה חברי צוות: שליט, הטען סמ"ר פבל 
סלוצקר, רב"ט רועי אמיתי ומפקד הטנק סגן חנן ברק, כששלושה מהם ישנו בעת התקיפה. לאחר ההפצצה יצאו ברק וסלוצקר מהטנק, נורו בידי המחבלים ונהרגו, ואמיתי נלכד בתא הנהג. שליט נכנס ככל הנראה להלם ולכן לא הפעיל מתוך הטנק את המקלע שלו. אחד המחבלים עלה על הטנק וזרק פנימה רימוני רסס. שליט נפגע באורח קל והחליט לצאת מהטנק בלי לקחת את נשקו. כשיצא, ראה מחבל מטפס על הטנק והסגיר את עצמו בידיו. שני המחבלים רצו עם שליט לכיוון הגדר, פרצו אותה באמצעות מטען חומר נפץ וזחלו איתו מתחתיה.
 
בתוך כמה שעות ארגוני הטרור חמאס, ועדות ההתנגדות העממית וצבא האסלאם לקחו אחריות על החטיפה. שליט הוחזק בשבי ברצועת עזה במשך כחמש שנים וארבעה חודשים ושוחרר ב־18 באוקטובר 2011 בעסקה בין ישראל לחמאס תמורת שחרור 1,027 אסירים ביטחוניים, בהם מאות אסירי עולם.