אנשים בכלל, וחיילים בפרט, מאמינים שלחפצים מסויימים יש משמעות הרבה מעבר לשימושם הפרקטי, השגרתי. יש חפצים, לכאורה רגילים, שמזכירים לך אנשים או אירועים מיוחדים, שאתה רוצה לשאת איתך לכל מקום, בעיקר משום שאתה מאמין שהם שומרים עליך או מסייעים לך להתמודד במצבים קשים או צרות העלולות להתרגש עליך. כמה קצינים בכירים, בעלי קריירה מרשימה, שעתיד מזהיר לפניהם, ניאותו לחשוף את החפצים הקטנים והחשובים האלה, להסביר מדוע הם שומרים עליהם מכל משמר ולספר את סיפורם.
תחבושת אישית בת 30
אל"מ ד"ר באדר החל את דרכו המקצועית והצבאית במסגרת לימודי רפואה בתוכנית העתודה באוניברסיטת בן גוריון. בתום שנתו הראשונה ללימודים, בשנת 1986, חולקה לכל סגל העתודה תחבושת אישית לחבישת פצעים במקרים של הכרח בחבישה מיידית לפני מתן טיפול של חובש. מאז הוא שומר את התחבושת ומספר שהיא מסמלת עבורו את ימיו הראשונים בחיל הרפואה ואת ראשית הקריירה שלו.
באדר סיים את קורס קציני הרפואה בהצטיינות ושובץ כרופא גדוד 13 בחטיבת גולני, היה חבר במשלחות סיוע הומניטריות ברחבי העולם (פיקד על המשלחת לנפאל), ושירת כמפקד הרפואה של פיקוד צפון. מאחוריו קריירה מפוארת וצופים לו עתיד מזהיר כקצין רפואה ראשי. "עברתי דרך מאתגרת ומרתקת", הוא אומר. "התחבושת האישית שקיבלתי כסטודנט צעיר מסמלת כל צעד במסע ומזכירה שהוא עוד רחוק מסופו. הצלת חיים היא המשימה, היא דרך חיים".
אל"מ ד"ר טריף באדר, סגן קצין רפואה ראשי.
חוגרון מהבקו"ם
רס"ן עיאדה החל את שירותו הצבאי בגדוד הסיור הבדואי בנובמבר 2005. משלביו המוקדמים של שירותו היה פורץ דרך במגזר הבדואי, ושירת כמפקד כיתה בבית הספר למקצועות החי"ר (ביסל"ח), וכמ״פ בבה"ד 1. ביום הגיוס קיבל כמו כל המתגייסים חוגרון, שאותו הוא נושא עד היום בכיסו. החוגרון (ארנק לחוגר) מהבקו"ם מלווה אותו 11 שנים.
״זה הרגל הטבוע בי מגיל קטן ונשאר איתי עד היום", הוא מספר. "בבית הורי חונכתי שחשוב לגלות משמעת אישית ואחריות על כל דבר שנמצא בידיך. יותר מכך, החוגרון מסמל בעיני את ההחלטה שלי להתנדב לשירות צבאי קרבי ולהמשיך בקריירה צבאית".
רס"ן נאדר עיאדה, סמג"ד גדוד הסיור המדברי.
כיסוי דסקית מחבר שנהרג
סא"ל רבוח התגייס לצה"ל ב־1992 והחל את שירותו כלוחם ביחידת חי"ר למשימות מיוחדות. ביחידה הכיר את מי שיהפוך לאחד מחבריו הטובים ביותר, אייל אלמליח, שנהרג בתאונת דרכים במהלך שירותו. מחזיק עד היום את כיסוי הדסקית המיוחד שהוריש לו אייל.
"פיקדנו זה לצד זה בקורס מ"כים", הוא אומר. "כשהיו צריכים להחליט מי יוצא לקורס קצינים ראשון, נזקפו לזכותי בדירוג שתי נקודות יותר ממנו, אבל ויתרתי על מקומי עבורו. המשכתי להדריך מחזור נוסף והוא יצא לקורס קצינים וחזר כמפקד מחלקה. לאחר שנה וחצי בתפקיד הוא נהרג בתאונת אופנוע. כיסוי הדסקית שנתן לי נמצא אצלי עד היום. שמרתי אותו משום שהוא מסמן עבורי את האמונה של אייל. חשוב לי לזכור מאיפה באתי".
סא"ל אלי רבוב, רע"ן לוגיסטיקה במפקדת מרכז ההובלה.
הדגל ממסע הכומתה
סא"ל אדרי החל את דרכו הצבאית ב־1999 כלוחם בחטיבת הצנחנים, יצא לקורס קציני חי"ר וביצע את כל התפקידים בשרשרת הפיקוד, עד רמת המ"פ. לאחר מכן שירת בתפקיד ראש מדור אכזריות וסמג״ד בבית הספר למקצועות החי"ר. לפני שנה קיבל אדרי את הפיקוד על הגדוד המעורב קדם. תחת פיקודו ביצע הגדוד תעסוקה מבצעית בחטיבת בנימין בתקופת גל הטרור. לזכותו הצלחות רבות בתחום תפיסת אמצעי לחימה.
לאורך כל הקריירה נושא אדרי בכיס מדי הב' שלו דגל ישראל קטן, שליווה אותו בכל המסעות והאירועים המבצעיים בארץ ומחוצה לה, במהלך גל הטרור בגזרת בנימין, ובימים אלה בקו בגזרת החטיבה המרחבית הערבה. ״הדגל הזה צמוד ללבי החל ממסע הכומתה שלי כחייל, דרך מבצע חומת מגן, כמפקד מחלקה, מפקד פלוגה ובכל החוויות המבצעיות שלי", הוא מספר.
סא"ל אלעד אדרי, מג"ד קדם בחטיבת החילוץ של הפיקוד העורף.
אסימון מהטירונות
סא"ל בן יעקב התגייס ב־1995 להנדסה קרבית כשברשותו אסימון לשימוש בטלפון ציבורי. כשהגיע לבסיס ביום הראשון לטירונות, הופתע לגלות שמכשיר הטלפון הציבורי אינו פועל יותר באמצעות אסימונים אלא באמצעות טלכרד. מאז הוא שומר בארנקו את האסימון ומעולם לא עשה בו שימוש.
רענן בן יעקב המשיך את דרכו הצבאית בשלל תפקידים פיקודיים: הוא התחיל כמפקד פלוגה מבצעית, המשיך כמפקד הכשרת סילוק פצצות ביחידת הנדסה למשימות מיוחדות (יהל"ם), כמפקד בית הספר הראשון ביהל"ם, כמפקד מקצועות בבית הספר להנדסה צבאית (בהל"ץ), כמפקד גדוד 76, וכסגן מפקד חטיבת שומרון.
"האסימון מסמל עבורי זיכרון מתקופת הטירונות", הוא אומר. "זו הייתה התקופה הכי משמעותית בשירות שלי, שבה ביצעתי את המעבר ממלש"ב (מיועד לשירות ביטחון) לחייל. כיום אני סוגר מעגל בכך שאני מפקד על טירוני החיל".בן יעקב מספר כי כשהוא מתהלך בבסיס האימון החילי, הוא רואה סימנים שנותרו מאותם מכשירי טלפון ציבוריים ישנים, שמעלים על פניו חיוך בכל בוקר.
סא"ל רענן בן יעקב, מפקד בא"ח בבית ספר להנדסה צבאית.