אחרי כמעט חודש של הפסקה, חודש הבוקר (רביעי) בבית הדין הצבאי ביפו, משפטו של סמל אלאור אזריה, הנאשם בהריגת המחבל מתל רומיידה בחברון. ראשון עלה להעיד הבוקר רכז הביטחון של היישוב היהודי בחברון (רבש"ץ) יוני בלייכברד, שהיה בזירת האירוע ושמו עלה לא מעט במהלך המשפט. הרבש"ץ הוזמן תחילה על ידי התביעה, שחזרה בה וביטלה את זימונו. העד, שמשמש כרכז ביטחון מזה 17 שנה, תיאר את התנהלותו באירוע, כשגם הוא, בהתאם לשאר העדים של ההגנה, טען שהיה בלגן גדול בזירה, וסיפר מה עשה במהלך התקרית.


לאחר הפסקת צהריים, חודש הדיון, כשהעדה המרכזית היום היא ד"ר הדס גיפס, שחזרה להעיד בשנית כדי להזים את עדותו הדרמטית של פרופ' יהודה היס. בעוד שהיס שהעיד בחודש שעבר טען כי המחבל לא מת מהכדור שירה בו אזריה, אלא כתוצאה מתסחיף אוויר בלב, גיפס סבורה כי המחבל מת כתוצאה מהירי של אזריה בראשו. הפתולוגית סיפרה בתחילה על העבר המקצועי שלה, ונשאלה על ידי הסנגור, עורך הדין אייל בסרגליק: "טענת בעדותך הקודמת כי את מבססת את טענותיך על חוות הדעת שלך, אולם בעדות הבאת 34 אסמכתאות. אני רוצה להבין האם ניתן להבין מכך שהטיעונים שלך על מותו של המחבל הם לא התחום המומחיות שלך".
מחאה מול בית הדין


ד"ר גיפס השיבה: "כפי שהעדתי. הערכות שלי בחוות הדעת הן חלק מתחום מומחיותי. מפני שהוגשו מספר חוות דעת נגדיות ויש עד מומחה אחר מטעם ההגנה חשבתי שיהיה נכון לבסס את חוות הדעת על בסיס מאמרים נוספים. חלק מהמאמרים הם שלי ומחזקים את קביעותי. אם לא הייתי עושה כך הייתי נוהגת בחוסר מקצועיות".
הסנגור עימת את ד"ר גיפס עם הטענה כי התביעה התערבה בסדר הדברים בחוות הדעת ותהה האם חלה התערבות הפוגמת באובייקטיביות. "את מנהלת שיחות עם התביעה שקובעת לך את סדר הדברים בחוות הדעת. היכן האובייקטיביות?" שאל הסנגור. 

ד"ר גיפס: "זה בתחום המקובל. אני לא חייבת לקבל את ההצעות".

לאחר מכן ביקש עורך הדין בסרגליק מהפתולוגית שתמסור לו את הטלפון הנייד שלה במטרה להציג את התכתבויות שלה עם התביעה. בתגובה סירבה הפתולוגית לבקשה. "אני כאן מטעם המדינה ולא כאדם פרטי. אני לא מוכנה לפתוח את הנייד שלי לחיטוט של ההגנה", אמרה גיפס.
 

ד"ר הדס גיפס בבית הדין הצבאי. צילום: אבשלום ששוניד"ר הדס גיפס בבית הדין הצבאי. צילום: אבשלום ששוני


הרבש"ץ: "היתה קטסטרופה בזירה"


קודם לכן העיד הרבש"ץ שסיפר על ההתרחשויות בזירה: "אני דואג להחביר את כוחות מד"א לחייל. מנסה לדבר עם חברי צוות הכוננות בבית הדסה שיעצרו את התנועה כי הכביש צר כדי לאפשר מעבר לכוחות ההצלה ומוודא עם צוותי הכוננות שהם מוכנים לכל תרחיש. בשלב מסוים זיהיתי תזוזה של אחד המחבלים ואז מבודדים את הזירה".

לדברי בלייכברד החשש מפני המחבלים בלט במקום: "אני קודם כל מדווח על מחבל חי ואחר כך נשמעה הירייה. היה ברור לי שהוא חי. מחבל חי זה דבר מפחיד. לצערי חוויתי אינספור אירועי פח"ע וזה מפחיד. מחבל שעומד למות יעשה הכל לקחת איתו כמה שיותר אנשים. מחבל יכול לקפוץ עליך וכבר ראיתי מחבלים פצועים ושוכבים שקמים ודוקרים כדי למקסם את ההצלחה שלהם".

סנגור: "מה שמעת לפני הירי?"

עד: "הבלגן בזירה היה קטסטרופה ואם היו מנהלים אחרת - לא היה קורה. תושבים צועקים 'יש חשש למטען' 'להתרחק ממנו'".

על התחושות בזירה הוסיף העד: "זה היה בוקרו של יום פורים. בסביבות השעה 7.45 יש פריצה במירס, שיש לו שידור קבוצתי, שיש 'פטיש חם' בצומת ז'ילבר - מחבלת מנוטרלת ופצוע. אני מגיע לזירה ומדווח שמדובר בשני מחבלים מנוטרלים וחייל פצוע בינוני. כל הזירה שם היתה בלגן אחד גדול, שאנחנו לא מורגלים אליו". 

הרבש"ץ סיפר בעדותו כי לא היה מעוניין להגיע להעיד במשפט ועל כן דחה באופן שיטתי את בקשת הסנגור בסרגליק. התובע נדב וייסמן, ציטט מסרון שכתב בסרגליק לרבש"ץ: "אתה יכול לסייע לי בחיסול המח"ט?". רכז הביטחון הסביר כי השיב לתובע: "אם יביאו אותי אני לא אדבר". לאחר מכן הוסיף העד: "התנגדתי לבוא ועשיתי לו (לסנגור - נ.א, מ.כ) את המוות, כולל ששיקרתי לו".

אזריה ומשפחתו מחוץ לבית הדין. צילום: משה כהןאזריה ומשפחתו מחוץ לבית הדין. צילום: משה כהן


רכז הביטחון התייחס גם לעדותו של מח"ט יהודה הקודם, אל"מ יריב בן עזרא, סתר אותו וטען כי לא ראה ירי חריג באירוע. "ראיתי את אלאור דורך את הנשק ויורה ודיווחתי על ירי תקין. כל חשש על התפוצצות מטען הסתיים ואז מבחינתנו האירוע נגמר. מבחינתי לא היה משהו חריג. דיווחתי על ירי תקין. חבלן לא הגיע לזירה. בזמן הירי הייתי קרוב מאוד לאלאור".

על התנהלותו של המח"ט באירוע הוסיף רכז הביטחון: "המח"ט הגיע לאירוע, לא בתחילתו. יש לנו יחס מיוחד עם מח"ט יהודה, יריב. הוא גם חבר אישי ולי ומשפחתי יש אליו יחס מיוחד. מכיוון שלכל אורך האירוע שאולי צולם על ידי בצלם בכוונת מכוון. אני רואה שהאירוע מוסרט. אני מעדכן את יריב שמחבל אחד נהרג מיד ומחבל שני אחרי כמה דקות. זה היה כדי למען כבודו ואמינות במח"ט וצה"ל".

הסנגור ניסה לעמת את רכז הביטחון עם דברי המח"ט שטען כי הירי של אזריה היה חריג. "אין לי עניין להסביר את יריב", השיב העד. "הסברתי לו את פרקי הזמן השונים: היה ירי אחד ולאחר מכן ירי נוסף. אני מניח שהוא קיבל את הדיווח הזה גם מהמ"פ ומהמג"ד". 

סנגור: "המח"ט אומר שדיווחת לו על ירי חריג".

עד: "הדגשתי שהדבר החריג הוא בירי בהפרש של כמה רגעים. לא שמעתי את אלאור צועק או אומר משהו לאחר הירי. שמעתי צעקות בזירה והיו צעקו 'תיזהרו יש מטען'. הייתי מרוכז באירוע. לא ראיתי איך אלאור נראה לאחר הירי".

לדברי רכז הביטחון, תחושת הסכנה נבעה גם מהסכין שהיתה בקרבת המחבל. "הסכין לא היתה ביד של המחבל, אבל היתה קרובה אליו. מחבל חי זו סכנת חיים. אתה לא יודע מתי יקפוץ עליך לפני נפיחת נשימתו. לטעמי, הסכין היתה קרובה מידי למחבל. כל אפשרות שמחבל פתאום יזנק ויטול את הסכין - מפחידה".

העד התייחס לאפשרות קיומו של מטען ולטענה כי לא היה איום של חגורת נפץ: "בכל זירה יש אירוע משני. לא יכול להיות שמפקד פלוגה יגיד 'יש אירוע דקירה' וזהו. היו התראות והערכות מצב ותמיד הוזכר איום המחבלים ואיום המטענים. חווינו אינספור אירועי מטענים בחברון. לאחר הירי היה חשש פחות מהתפוצצות מטען".

מחוץ לבית הדין התקבצו תומכים באזריה שהביעו מחאה וקראו קריאות תמיכה בחייל. המשטרה נערכה במקום בכוחות מתוגברים כדי למנוע אירועים חריגים.