בכל שנת 2016 היו דיווחים בודדים בתקשורת הסורית והלבנונית וברשתות החברתיות על שתי תקיפות בסוריה שיוחסו לחיל האוויר הישראלי. זאת בהשוואה לדיווחים רבים מאוד בשלוש השנים שקדמו. מיעוט הדיווחים השנה על תקיפות של חיל האוויר בסוריה מיוחס לנוכחות המסיבית של רוסיה בסוריה. במיוחד לפריסה של עשרות מטוסיה ומערך מתקדם של מכ"מים וסוללות טילים נגד מטוסים שמכסים למעשה את כל שטחה של ישראל. לפיכך, נוצר הרושם שישראל חוששת לתקוף בסוריה וכי חופש הפעולה שלה ויכולתה לעשות ככל העולה על רוחה בשמי סוריה כפי שהיה לפני בוא הרוסים הוגבלו מאוד.



אך התקיפה באחת בלילה שבין שלישי לרביעי, שמיוחסת לישראל, מוכיחה כי למרות זאת חיל האוויר עדיין מסוגל לפעול בשמי סוריה. השבוע בלבד דווח על שתי תקיפות. הראשונה, בלילה שבין ראשון לשני, הייתה נגד מטרה של דאע"ש בדרום רמת הגולן כתגובה על ירי לעבר מארב של צה"ל. צה"ל קיבל אחריות על התקיפה. זו הייתה תקיפה מוגבלת ומקומית, שהסיכון הכרוך בה אינו רב. גם רוסיה וגם משטר אסד מברכים על כל פגיעה בדאע"ש ומבינים אם היא נעשית בקרבת הגבול הישראלי ובעקבות התגרות.



אם חיל האוויר תוקף בקרבת דמשק זהו כבר סיפור אחר. ישראל גם הפעם לא אישרה ולא הכחישה, כפי שקרה בכל התקיפות האחרות שמיוחסות לה בעבר בעומק סוריה. בינתיים התברר כי משטר אסד מאשים את ישראל באופן רשמי כי היא זו שתקפה.



ככלות הכל, רוסיה היא בת ברית של משטר אסד וכל פגיעה בו כמוה כפגיעה עקיפה במוסקבה או במטרת רוסיה לבסס את שלטונו. אם אכן המיוחס לישראל נכון, כנראה הייתה לישראל סיבה יוצאת דופן לעשות זאת ולהסתכן.



נכון, בין ישראל לרוסיה הוקם מנגנון תיאום - "קו חם" - שנועד למנוע אי הבנות ותקריות בין מטוסים. לשם הקמת המנגנון וביסוסו, ובמיוחד כדי לנסות להגיע להסכמות על כללי המשחק של ישראל בסוריה ובלבנון, נועד ראש הממשלה בנימין נתניהו ארבע פעמים במוסקבה עם הנשיא ולדימיר פוטין. קצינים בכירים של צה"ל וחיל האוויר נפגשו לשם כך עם עמיתיהם הרוסים. אך קשה להניח שישראל הייתה מודיעה מראש לרוסים על כוונתה לתקוף. זהו סוג של מידע שאף צבא לא היה מרשה לעצמו לחלוק מראש, גם עם ידיד.



לכן אפשר להסיק כמה מסקנות מהתקיפה המיוחסת לישראל. ניתן לשער כי לאחרונה היה חשוב מאוד לבצע אותה. המידע המודיעיני הוערך מראש כאמין וההיתכנות המבצעית כבת ביצוע.



בעבר הבהירו כבר ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרי הביטחון משה יעלון ואביגדור ליברמן כי ישראל אינה מעוניינת להתערב במלחמת אזרחים בסוריה – שעצוב לומר כי היא משרתת היטב את האינטרסים הביטחוניים שלה - וציינו גם מהם הקווים האדומים של ישראל: תגובה על כל ירי לשטחה, בין אם הוא מכוון או לא, וסיכול של העברות נשק לחיזבאללה. פעולות הסיכול האלה והתקיפות שמיוחסות לישראל בעבר אינן מכוונות כמובן נגד כל שיירת נשק או מחסן נשק של הארגון השיעי בסוריה ושעושה או עלול לעשות דרכו ללבנון. הנשק שמדאיג את ישראל הוא טילים נגד מטוסים, טילי יבשה־ים מסוג יאחונט ובעיקר טילים שמשפרים את יכולת הדיוק של הטילים שבידי חיזבאללה. אפשר להניח שאלה היו המטרות בתקיפה האחרונה.



עם זאת ראוי לציין, אף שהדיווחים בנושא לא ברורים דיים, כי התקיפה ככל הנראה אירעה על אדמת סוריה. בארבע השנים האחרונות כל התקיפות שיוחסו לחיל האוויר היו על אדמת סוריה ורק אחת בשטחה של לבנון, שבעקבותיה הגיב חיזבאללה והבהיר כי לא יסכים לפגיעה בריבונות לבנון.



במערכת הביטחון של ישראל מעריכים שנשק רוסי מתקדם הועבר מסוריה לחיזבאללה וימשיך להיות מועבר, גם אם רוסיה מדגישה באוזני בני שיחה הישראלים כי היא מתנגדת לכך ואם הדבר קורה זה בניגוד לדעתה. פעולות הסיכול האלה נוסח התקיפה האחרונה אינן יכולות להפסיק את מאמצי חיזבאללה להצטייד בנשק מתקדם ומשוכלל וליישם טקטיקות לחימה שחיילי הארגון לומדים ומתנסים בהן בקרבות בסוריה כהכנה למערכה עתידית נגד ישראל, גם אם אין להם כוונות לכך בעתיד הנראה לעין.



בעבר איים משטרו של אסד כי יגיב על תקיפות ישראל, אך לא עשה זאת. מעניין מה תהיה תגובתו הפעם, אם בכלל. בתוך כך יש דיווחים כי רוסיה מבקשת הבהרות מישראל.