"אף שלאורך 67 שנות קיומה הצליחה התחנה הצבאית לשמור על עצמה מהרבים שביקשו לפגוע בה ועל שרידותה בעולם התקשורת המשתנה, יש לא מעט שחוששים שמהמשבר הנוכחי גלי צה"ל כבר תתקשה להתאושש.
השבוע החליט שר הביטחון אביגדור ליברמן לקבל את המלצת מנכ"ל משרדו, האלוף (במיל') אודי אדם, ולהפוך את התחנה מיחידה צבאית ליחידת סמך במשרד הביטחון. כלומר, להפכה לתחנה ממשלתית.
"משחר קיומה תמיד היה איזה פוליטיקאי או שר שניסה לפגוע בתחנה, ובדרך כלל הדברים באו על פתרונם בעיקר בגלל שמי ששמר עליה מכל משמר היו הרמטכ"לים ושרי הביטחון", מבהיר יצחק טוניק, מי שהיה מפקד התחנה בשנים 2007־2011 ומשמש כיום כמרצה במחלקה לתקשורת של המכללה האקדמית כנרת. "הבעיה היא שהפעם הרמטכ"ל אומר שאין הצדקה לקיים את התחנה, שבעת הזאת הצבא צריך להתעסק בתפקידי הליבה שלו. הוא אף אמר מספר פעמים בוועדות החוץ והביטחון שגלי צה"ל לא הביאה תועלת, ורק מסבכת את הצבא ועסוקה בשערוריות ובוויכוחים פוליטיים".
אולם עוד לפני גדי איזנקוט, בעבר היו כבר רמטכ"לים ושרי ביטחון שניסו לשנות את אופייה של התחנה: ב־1977 זה היה שר הביטחון עזר ויצמן שהצהיר שאין צורך בגלי צה"ל. ב־1984 החליט רב אלוף משה לוי, בגיבוי של שר הביטחון יצחק רבין, להפסיק את שידורי החדשות של גלי צה"ל ולקצץ את תקציבה. “איני רואה סיבה שהצבא יחזיק במערכת שאין לה שום תרומה ביטחונית, אפילו לא בעקיפין", אמר אז. הסיבה הייתה תקציבית, אולם נשמעו אז טענות כי מטרתו האמיתית של לוי הייתה הפסקת העיסוק של עיתונאי התחנה בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת. כשאזרחים עובדי התחנה עתרו לבג"ץ בנושא, הושגה פשרה והתחנה עברה לשדר משדרי אקטואליה רכים יותר.
ב־1992 נדרש אהוד ברק כרמטכ"ל לנושא התחנה, וניסה להעביר אותה לידי משרד החינוך, תוך שהוא משתמש בביטוי "מה שלא יורה – מקוצץ". גם ההצעה הזאת לא הגיעה לכדי מימוש בשל הלחץ הציבורי. ב־1999 הצהיר הרמטכ"ל שאול מופז כי יבחן דרך להפרטת גלי צה"ל, משום לדבריו לא ראוי שחייל במדים מגיש מיקרופון לפוליטיקאי, אך גם יוזמה זו ירדה מהפרק. הרמטכ"ל הנוכחי נדרש לסוגיה הזאת עוד ב־2015, בעת גיבוש התוכנית הרב־שנתית של צה"ל. לדבריו, בזמן שהצבא נאלץ לסגור טייסות וחטיבות שריון הוא מתנגד לעלויות הכספיות שדורשת התחנה.
"התחנה לא נורמלית בהוויה שלה, זה נכון", אומר ח"כ נחמן שי, מי שהיה מפקד גלי צה"ל בשנים 1985־1989. "אבל בכלל הנוכחות של הצבא במדינה שלנו היא קצת לא נורמלית: גיוס חובה כמו אצלנו אין באף מדינה בעולם, כך גם גיוס המילואים ובכלל, המקום של הביטחון בהוויה הישראלית. ולכן גלי צה"ל היא לא יוצאת דופן במקום הזה. אבל מה שקובע הוא שהציבור אהב אותה ושהיא מילאה תפקיד חשוב בזירה הציבורית ועדיין עשתה לצבא שירות טוב".
והציבור בהחלט אוהב אותה. בסקר TGI שפורסם אתמול עולה כי גלי צה"ל מוסיפה להיות תחנת הרדיו החדשותית המאוזנת ביותר, עם חשיפה של 24% בשנת 2014. "לגלי צה"ל תפקיד חיוני, ולו רק בגלל המקום שהיא ממלאת כיום במפת השידורים בישראל", אומר פרופ' גבי וימן, חוקר תקשורת מאוניברסיטת חיפה. "גם מבחינת הפופולריות של התוכניות וגם מהבחינה שהיא משמשת כחממה לעיתונאי העתיד. ועדיין, למרות ההיבט הציבורי הרחב, מתעוררת השאלה איך בחברה דמוקרטית יש תחנת רדיו ששייכת לצבא. זה עורר הרבה פעמים ביקורת, גם מחוגי אקדמיה ואנשי רוח, ואני לא מתייחס לביקורת פוליטית אינטרסנטית. במשך השנים התשובה של התחנה לביקורת הזאת הייתה הקו העצמאי שלה. למרות היותה תחנה צבאית היא לא היססה לשדר תכנים עם ביקורת על הצבא ומעולם לא הייתה שופר של הרמטכ"ל או של הצבא או של מנגנון פשיסטי, וזה היה קו ההגנה הטוב כלפי המבקרים".
כשדן שילון הושעה
גלי צה"ל פתחה את שידוריה לראשונה ב־24 בחודש ספטמבר שנת 1950. מי שהחליט על הקמתה היה ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון דוד בן גוריון. בטקס חנוכת התחנה הוא הגדיר את שתי מטרותיה: להוות אמצעי קשר לכוחות הסדיר והמילואים, ולחנך את הנוער והעם. בלוח השידורים המצומצם – שכלל שלוש שעות וחצי מדי יום – תפסו תוכניות המוזיקה מקום די גדול, לצד תסכיתים ושידורי חדשות.
חמש שנים אחרי חניכתה, הוסדר מעמדה הממלכתי של גלי צה"ל בחקיקה, בסעיף 48 של חוק רשות השידור, שבא במקביל להסדרת פעילותה כיחידה צבאית קבועה בהוראת הפיקוד העליון של הצבא. אולם הפיכתה בפועל לכזאת התרחשה עם מינויו של יצחק לבני למפקד התחנה ב־1968. הוא יזם את יומני האקטואליה הארוכים, הוסיף תוכני תרבות ללוח המשדרים, הרחיב את שעות השידור ושינה את ההגשה לאישית ולא מכופתרת.
זה היה הזמן שבו החלו החיכוכים בין הפוליטיקאים לאנשי התחנה, ולאט־לאט עלו הקולות המאשימים את התחנה בנטייה שמאלה. ב־1970 למשל, הוסרה מלוח השידורים תוכניתו של דן בן אמוץ לאחר שהשתלח בשר הביטחון משה דיין. מלחמת לבנון הראשונה הובילה את אבשלום קור לקרוא לתחנה "זרוע השידור של אש"ף". כשדן שילון, באותה מלחמה, תהה קבל עם ומיקרופון "איך יוצאים מהפלונטר?" הוא הושעה מתפקידו.
"ידענו שיש ברקע את שר הביטחון וגם לשכתו ידעה לדבר איתנו", מודה ח"כ שי. "אבל כוח עמידתנו היה גבוה, כי היו שכבות אחרינו שספגו את
הזעזועים: ראש אכ"א, מפקד חיל חינוך והרמטכ"ל. העברת התחנה למשרד הביטחון תעלים את בולמי הזעזועים, את השכבות שהגנו עלינו".
"לכל מפקד יצא להתמודד מול ניסיונות כאלה ואחרים", אומר גם טוניק. "הרי אי אפשר להכחיש שהקיום שלה הוא לא טבעי ולא נורמלי, ואי אפשר להכחיש שאם היא לא הייתה קיימת, ב־30 השנים האחרונות לא היה עולה על דעתו של אף אחד להקים אותה. ככל שעוברות השנים הדבר המשמעותי שניכר הוא שלגלי צה"ל חסר הלובינג הציבורי. בתקופה שלי, כשניסה אהוד ברק להתנכל לנו, קמה צעקה גדולה של התקשורת והציבור. היום זה לא קורה, כי התחנה שינתה את פניה והפכה להיות התחנה הפוליטית ביותר שיש מקרב תחנות הרדיו הציבורית. יש לזה השפעה על חוסר שביעות הרצון של הצבא".
שופר של אף אחד
במחקר שנעשה בכנסת ב־2011 לבקשתו של ח"כ יעקב כץ עלה כי רק חמש תוכניות - 4% מכלל התכנים ששודרו באותה עת - היו שידורים צבאיים. וגם אלו שודרו בשעות אחר הצהריים המאוחרות ובסופי שבוע. לעומתן, התוכניות הלא־צבאיות הן עוגן מרכזי בלוח השידורים. בשנת 2010 הוגשו 800 תלונות לנציב פניות הציבור של התחנה, 150 מהן עסקו בסוגיית האיזון בין תוכני השידור; מחצית מהן נמצאו מוצדקות. לאורך השנים האחרונות נשמעו טענות חוזרות ונשנות מצד פוליטיקאים על הנטייה השמאלית של התחנה, מינויו של המפקד הנוכחי, ירון דקל, הוביל לשורה של צעדים שנועדו לפתור את הסוגיה.
"בתקופה האחרונה אנחנו עדים לשינוים מהכיוון הפוליטי", אומר פרופ' וימן. "ראינו עדויות לניסיון לחסל את התוכנית של רזי ברקאי, שהסתיימו בכך שלצדו משדר אראל סג"ל בעל הקו הימני. זה סימפטום לשינוי פוליטי. המעבר הוא המשך מדאיג של אותה מגמה, כי שר הביטחון הוא פוליטי. ומה שקורה כיום הוא שאין אמצעי תקשורת משודר שאינו תחת ידו של שר כזה או אחר. ראש הממשלה אחראי על השידור הציבורי, ובכובעו כשר התקשורת הוא אחראי על הרשות השנייה, וכעת גם גלי צה"ל תהיה בידיים של שר".
אולם אם תשאלו את אבי בניהו, מי שהיה מפקד התחנה בשנים 2001־2007, הרי משרד הביטחון הוא הדומה ביותר באופיו לצה"ל. "ממילא שר הביטחון ממנה את מפקד התחנה וממילא משרד הביטחון מעסיק את האנשים שבה. מפקד גלי צה"ל קם בבוקר ליום של משרד הביטחון", הוא אומר. "מכל המשרדים, משרד הביטחון הוא הכי ממלכתי, ואף שר ביטחון לא יוכל להתעמר בגלי צה"ל. אני הייתי יועצם של שלושה שרי ביטחון שפיקחו על גלי צה"ל והם לא העזו להתקרב לתחנה. השינוי הוא רק באכסניה הפורמלית. כעת היא תהיה כפופה לגוף עשיר יותר במשאבים, וכשתהיה מועצה מייעצת למפקד התחנה – שייקרא מנהל – היא תעזור לו לבודד רעשים. אני דווקא מאמין שמעז יצא מתוק".
ואולי במקום להעביר אותה לידיים של משרד פוליטי היה עדיף כבר לסגור את התחנה הצבאית, עם כל הצער שבדבר?
"לנו, כדמוקרטיה ישראלית, יכאב מאוד על כל עיתון או תחנה שתיסגר, גם אם היא מייצגת אג'נדה", אומר פרופ' וימן. "על רקע פרשת ביבי־נוני, שהוכיחה שגם העיתונות הכתובה לא חפה מהון או שלטון, עוד קול ועוד תכנים הם תוספת חיונית, בייחוד בעידן של משבר תקשורתי קשה, שבו אמצעי תקשורת הולכים ונעלמים. גלי צה"ל הייתה אי בודד מחוץ לידי הפוליטיקאים. אז מדוע לסגור מקום מצליח שלא הפך לשופר של אף אחד?"
"תחנת שידור לא יכולה להיות יחידת סמך ממשלתית", גורס מנגד ח"כ שי. "עיתונות היא לא מפעל לייצור נשק או אלמנט לייצוא ביטחוני. אנחנו עדים בשנים האחרונות לרגרסיה במפת התקשורת. במשך השנים עברנו ממערכת ממשלתית למערכת ממלכתית ואז לפרטית. כיום הכיוון הפוך: לוקחים את גלי צה"ל, שיש לה היבטים ציבוריים, והופכים אותה לממשלתית בהוראה. גם ראש הממשלה וגם שרים אחרים רוצים בעלות על השידור הציבורי במדינת ישראל. ואסור להתיר את זה. אעשה ככל שאוכל כדי לעצור את ההחלטה".