רכילות
בבית הדין לערעורים בקריה בתל אביב התנהל הבוקר (רביעי) היום השלישי של הדיון בערעורו של החייל היורה, אלאור אזריה, שהורשע בהריגת מחבל לאחר שנוטרל. ההגנה הביאה מקרים שלטענתה מוכיחים כי נעשה אכיפה בררנית במקרה של אזריה, לעומת תקדימים מן העבר. התביעה, מנגד, טוענת כי יש להחמיר בעונשו של החייל.
בתחילת הדיון, טען פרקליטו של החייל עורך הדין יורם שפטל כי "התובע חזר לפחות עשר פעמים על הטענה שעדות המח"ט מגבה את עדות המ"פ, אבל בפועל אין זכר בעדות המח"ט בעדותו במצ"ח שהוא שמע מהמ"פ בשטח שאלאור אמר שמחבל צריך למות". התובע אמר כי "זה טיעון חדש של התביעה שלא היה בכתב הערעור ואני מתנגד להעלאתו". שפטל השיב: "אני מבסס את גרסת אזריה על דברי עדי התביעה".
השופט סגל ציין כי גרסת הנאשם מאוד מהותית לקביעה אם עדותו אמינה או לא, ותהה "מהי גרסת הנאשם? האחרונה שמסר בעדותו בבית הדין?". שפטל הסביר כי "אזריה חשש מהסכין ומכך שהמחבל נשא מטען. היו שינויי גרסאות בעדויות המ"פ - גרסתו הראשונה של המ"פ היתה שאלאור אמר לו לאחר הירי שירה במחבל בגלל שראה אותו זז, בהמשך המג"ד אישר בעדותו שאלאור אמר לו שהסכין היתה ליד המחבל והוא ראה אותו זז וגם המח"ט העיד כך בעדותו הראשונה".
עו"ד יורם שפטל. צילום: אבשלום ששוני
השופט אמר כי "ההגנה צריכה להוכיח שהירי נעשה כהגנה עצמית. יש לכך שישה פרמטרים, כמו תחושת סכנה מיידית". הפרקליט ציין כי "על פי העדויות הראשונות של ארבעה עדי תביעה, הנאשם ירה במחבל בגלל הסכין ואין בסיס לטיעון של תקיפה שלא כדין - אלאור היה משוכנע בשטח שעל אותו מחבל יש מטען חבלה, היתה סכנה מיידית עשר דקות לפני כן כשהמחבל תקף חיילים. הוא הוסיף: "נקודת המוצא של חשש ממטען על המחבל היתה מוטעית רק בדיעבד, בעת הירי האירוע לא הסתיים, הוא היה רק לקראת סיומו".
הפרקליט אמר כי "המ"פ אמר בעדות שאם היה חש בסכנה - היה יורה במחבל. זה מה שאלאור עשה, הוא חש בסכנה. לא הייתה לו אפשרות לצעוק שיש מטען, אבל גם אם היתה - זו טעות מבצעית". השופט סגל הסביר כי "אם נטען על סכין קרובה ליד של המחבל - אז תירה לו ביד!". לדברי שפטל, זה היה מקרה של הגנה עצמית ותחושת סכנה. הדבר המידתי הוא לירות במחבל רוצח שדקר עשר דקות לפני כן חיילים".
סגל תהה "מדוע אזריה ירה בראש? אפשר היה לירות על הידיים". פרקליטו של החייל טען כי "ירי ביד אחת לא מנטרל את הסכנה, המחבל יכול היה להפעיל מטען ביד השנייה. לכן הירי היה בראש. לאן נגיע אם במצבים כמו כאן נתחיל להעמיד לדין חיילים שירו במחבל בראש במקום ביד? היה אולי צריך לפנות למ"פ והוא לא פנה, מגיעים לו אולי שבעה ימי מחבוש ולא יותר".
עו"ד נדב ויסמן אמר כי "לא היה עוד אירוע כזה שירו במחבל כשהוא שוכב פצוע במשך 11 דקות אחרי האירוע. זה מקרה חריג". הוא הוסיף: "יש שלב שבו אדם יוצא ממעגל הלחימה. המחבל היה רוצח אבל הוא יצא ממעגל הלחימה". לדברי ויסמן, מאז שנת 2003 לא היתה חגורת נפץ בגזרה הזו. הוא תהה מדוע אזריה לא הזהיר לפני שירה במחבל: "בראשו היו מניעים אחרים, כמו הדברים שאמר לאחר הירי שהמחבל צריך למות".
הפרקליט אמר כי "המ"פ אמר בעדות שאם היה חש בסכנה - היה יורה במחבל. זה מה שאלאור עשה, הוא חש בסכנה. לא הייתה לו אפשרות לצעוק שיש מטען, אבל גם אם היתה - זו טעות מבצעית". השופט סגל הסביר כי "אם נטען על סכין קרובה ליד של המחבל - אז תירה לו ביד!". לדברי שפטל, זה היה מקרה של הגנה עצמית ותחושת סכנה. הדבר המידתי הוא לירות במחבל רוצח שדקר עשר דקות לפני כן חיילים".
סגל תהה "מדוע אזריה ירה בראש? אפשר היה לירות על הידיים". פרקליטו של החייל טען כי "ירי ביד אחת לא מנטרל את הסכנה, המחבל יכול היה להפעיל מטען ביד השנייה. לכן הירי היה בראש. לאן נגיע אם במצבים כמו כאן נתחיל להעמיד לדין חיילים שירו במחבל בראש במקום ביד? היה אולי צריך לפנות למ"פ והוא לא פנה, מגיעים לו אולי שבעה ימי מחבוש ולא יותר".
עו"ד נדב ויסמן אמר כי "לא היה עוד אירוע כזה שירו במחבל כשהוא שוכב פצוע במשך 11 דקות אחרי האירוע. זה מקרה חריג". הוא הוסיף: "יש שלב שבו אדם יוצא ממעגל הלחימה. המחבל היה רוצח אבל הוא יצא ממעגל הלחימה". לדברי ויסמן, מאז שנת 2003 לא היתה חגורת נפץ בגזרה הזו. הוא תהה מדוע אזריה לא הזהיר לפני שירה במחבל: "בראשו היו מניעים אחרים, כמו הדברים שאמר לאחר הירי שהמחבל צריך למות".
כזכור, הדיון הקודם בערעור, נמשך לאורך יום שלם ולווה במתיחות גדולה מאוד, כשלא פעם העירו השופטים לאחד הצדדים על פרטים לא נכונים, או שלא עלו בקנה מידה אחד עם טענות השופטים בדיון.
