לא קל לעזוב חיים נוחים בסביבה מוכרת ואוהדת, להיפרד מהמשפחה ולעלות לארץ, ולא סתם כדי לחיות בה, אלא בשביל להתגייס לצה"ל ולתרום את חלקך למדינה שאתה אוהב.

"ביקרתי משפחה בישראל במהלך המבצע והבנתי שזאת המדינה שלי, שאני חייבת לעלות ולהתגייס להיות לוחמת, לקחת חלק בשמירה על המדינה ועל תושביה. כשחזרתי לשווייץ היה לי ברור שזה זמני ושהצבא מחכה לי", מספרת רב"ט דניאלה דה פיצ'וטו, לוחמת בגדוד תבור בחטיבת החילוץ של פיקוד העורף, שהחליטה לשוב לארץ ולהתגייס לצה"ל בעקבות מה שחוותה בצוק איתן.

כיום היא מתגוררת במרכז הקליטה לחיילים בודדים ברעננה. זאת, לאחר שעזבה לבדה את העיר לוגאן בשווייץ לפני כשנה. "בחטיבת החילוץ תופסים קווים מבצעיים, לוחמים ולוחמות אלה לצד אלה, בצורה שווה. אני אוהבת מאוד את התפקיד ושמחה שניתנה לי ההזדמנות, היא מצוינת".

סמ"ר איתן מוניוז עלה לארץ בגיל 23 מטקסס כחייל בודד. הוריו ושני אחיו הגדולים גרים שם, וכיום הוא מתגורר בקיבוץ מעוז חיים. "בימים הראשונים של מבצע צוק איתן הבנתי שבזבזתי מספיק זמן, והרגשתי שאני צריך להיות שותף בהגנה על המדינה. החלטתי לעלות לארץ ולהיות לוחם״, הוא אומר.




סמ"ר איתן מוניוז. צילום: דו"צסמ"ר איתן מוניוז. צילום: דו"צ

מוניוז משרת בגדוד 75 בגזרת מנשה. "אני גאה להיות לוחם בשריון, הגדוד הוא כמו משפחה בשבילי", הוא מסכם.

סמלת קיילה סודרו (22) היא חיילת בודדה שעלתה מקונטיקט, ארה״ב. היא מספרת שלאחר תחילת מבצע צוק איתן החליטה לעזוב את האוניברסיטה, לעלות ארצה ולהתגייס לצה״ל.




סמלת קיילה סודרו. צילום: דו"צסמלת קיילה סודרו. צילום: דו"צ

פחות משנה לאחר צוק איתן היא התגייסה לתפקיד עורפי, אך מהר מאוד הבינה שמקומה הוא בלחימה. היא שובצה בגדוד 611 שבאגד 282 של חיל התותחנים. ״בכל פעם שאני חוזרת לבסיס, אני מבינה איזו זכות ענקית נפלה בחלקי ואת סגירת המעגל שלי - לשרת בגזרה שבעקבותיה עליתי לארץ", היא מציינת.

"יש משהו חזק בישראליות"




גם סמ"ר תאיר שפירא (20) מפתח תקווה החליטה להתגייס בעקבות מבצע צוק איתן. היא שהתה אז אצל אחותה שגרה בישראל. עם פרוץ המבצע הבינה, לדבריה, כי היא חלק ממשהו גדול יותר וכי היא צריכה להתגייס. לכן בחרה לוותר על הקולג' היוקרתי שבו הייתה אמורה ללמוד, לעזוב את המשפחה והחברים, לעלות לארץ ולהפוך לאזרחית ישראלית ולחיילת. כיום היא משרתת כמפקדת בגדוד 402 בתותחנים. "ההחלטה להישאר בארץ הייתה ספונטנית, אבל יש משהו חזק מאוד בישראליות, שהורגש במיוחד בצוק איתן. תחושה של אחווה ואחדות, של עם חזק. אני גאה מאוד בשירותי הצבאי ובבחירות שלי. לא הייתי עושה שום דבר בצורה שונה”.




סמ"ר תאיר שפירא. צילום: דו"צסמ"ר תאיר שפירא. צילום: דו"צ

טוראי בן דרור נולד בישראל, ומעט לאחר מכן עברה משפחתו לארה"ב. הוא מספר שבגיל 17, כשסיים את התיכון והתכונן ללימודים באוניברסיטה, החל מבצע צוק איתן. "עקבתי אחר המבצע מרחוק וצפיתי בכל ההתרחשויות וההתפתחויות. בתור יהודי ובן לישראלים לשעבר היה לי קשה לראות את המצב בארץ", הוא מציין. "רציתי לתת מעצמי משהו, המצב בארץ היה לא פשוט והרגשתי שזו חובתי להגיע ולתרום את חלקי".

ואכן, כשנה לאחר מכן, בספטמבר 2015, הוא עלה לארץ והצטרף לגרעין צבר, ומשם המשיך לחטיבת הנחל. בעת ההכשרה בחטיבה היה חשד שנפצע בברך, ולכן עבר לקורס חובשים. כשאישרו לו לחזור ללחימה הוא חזר לחיל האיסוף הקרבי, וכיום נמצא בהכשרה של לוחם רגלי.

בן מספר בסיפוק שהוריו, שגם הם שירתו בצה"ל, תומכים בו בהחלטתו. "הם רואים בי גיבור", הוא מסכם.