אמירתו של השר נפתלי בנט אתמול כי מערכה נוספת בלבנון תוביל לפגיעה בעורף הישראלי, שכמוה לא ראינו מאז מלחמת העצמאות, מתבססת למעשה על הערכת מערכת הביטחון לגבי יכולות חיזבאללה שהתעצמו מאוד מאז מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006. תרחיש הייחוס של צה"ל מעריך ירי של אלפי רקטות בודדות בכל יום לחימה לעבר ישראל.
במצב כזה, במערכת הביטחון חוזרים על החשיבות של תיאום ציפיות מול האזרחים והרשויות המקומיות, מכיוון שמערכות ההגנה מפני טילים ורקטות כיפת ברזל וקלע דוד, טובות ככל שיהיו, אינן מסוגלות לתת פתרון מלא לעורף הישראלי מבחינה הגנתית.
חלק מהתפיסה ההגנתית של מדינת ישראל לגבי בעיית הטילים מתייחס גם לפינוי אוכלוסייה מאזורים הקרובים לגבול בצפון ובדרום, כשבכך יתאפשר לצה"ל להתעסק בעיקר בפעילות המבצעית בשטח האויב ופחות במצוקות התושבים סמוך לקווי העימות. האסטרטגיה של מדינת ישראל והביטוי שלה בתוכניות האופרטיביות של הצבא קשורים בכלל לתוכניות ההתקפה של צה"ל וליכולת שלו לסכל חלק מירי הטילים. בכל מקרה, פגיעה קשה בעורף הישראלי תוביל לפגיעה חסרת תקדים בתשתיות של מדינת לבנון, קשה הרבה יותר ממה שראינו ברובע דאחיה בביירות במלחמת לבנון השנייה.
בסוף 2016 פורסם דוח נוקב של מבקר המדינה על מצב העורף, שבו נקבע כי ישראל לא מוכנה כראוי לתרחיש של ירי רבבות טילים עליה, וכי מעל לשני מיליון איש נמצאים ללא מיגון ראוי. ברמה המדינית קבע הדוח כי הסמכויות להכנת העורף לא הוסדרו בין משרדי הממשלה השונים ויש נושאים רבים שנופלים בין הכיסאות. בשנים האחרונות יש אומנם התקדמות מסוימת בעבודה המשותפת בין המשרדים ובהכנת התוכניות לפינוי אוכלוסיות בדרום ובצפון בעת מלחמה, אבל פערי המיגון עדיין נותרו גדולים. שינוי בנושא הזה דורש השקעה תקציבית גדולה מאוד, שאינה נמצאת בראש סדרי העדיפויות גם עכשיו. ההערכה היא שלהשלמת תוכנית מיגון מלאה בצפון יש צורך בתקציב של 3־6 מיליארד שקל. בפועל, לשנה הבאה הוקצבו לה 150 מיליון שקל.
תפקוד הרשויות - "הבטן הרכה" של העורף
במלחמת לבנון השנייה בלטה העובדה כי תפקוד הרשויות המקומיות הנו בבחינת ביטחון "הבטן הרכה" של תפקוד העורף בעת מלחמה. במקרים רבים במלחמה הזו רשויות שלמות כלל לא תפקדו. על רקע זה יוצאים בפיקוד העורף (פקע"ר), בפעם הראשונה, בתוכנית רב־שנתית לשיפור מוכנות הרשויות המקומיות. במרכז התפיסה - הסלוגן "נעזור לכם לעזור לעצמכם".
הדגש הראשוני בתוכניות של פיקוד העורף מושקע ביישובים שנמצאים במרחק של 0־40 ק"מ מאיום הטילים. פיקוד העורף בוחן, מכשיר וקובע את רמת הכשירות של כל רשות מקומית על פי 11 פרמטרים, שאותם קבע מפקד פיקוד העורף תמיר ידעי, שכוללים בין השאר את רמת המוכנות של מערכות ההתרעה, אימונים והכשרות של הרשות בחסות פיקוד העורף, מנגנון של פיקוד ושליטה ברשות שמוכן לשעת חירום, רמת המיגון, הסברה ומידע לציבור וארגון מערך המתנדבים על בסיס הרשות המקומית בנוסף לכוחות פיקוד העורף.
בחלק מהרשויות המקומיות כבר הוקמו מערכים של מתנדבים והוקצו משאבים מצד פיקוד העורף להקמת צוותי חילוץ קטנים למענה ראשוני לטיפול בזירת הרס. כמו כן בוחן פיקוד העורף את הרשות המקומית ביכולת לספק מענה לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים. קצין בכיר בפיקוד העורף מעריך כי עד שנת 2022 יסתיים תהליך הבחינה, שאמור להביא את כל הרשויות המקומיות בישראל למצב של כשירות תפקודית משביעת רצון. בשנה החולפת עברו את תהליך הכשירות 53 רשויות מקומיות, ובשנה הקרובה צפויות לעבור אותו 58 רשויות נוספות. על פי נתוני פיקוד העורף, 62% מהרשויות המקומיות בישראל נמצאות ברמת מוכנות גבוהה, 25% ברמה בינונית ו־13% ברמה נמוכה. מתוך 150 מתקני תשתית הנמצאים ברמת סיכון גבוהה, מוגנו עד עכשיו רק כ־10%.
בעיה נוספת שצצה בשנים האחרונות היא היעדר מערכת ממוחשבת המאפשרת לראש הרשות ולגופי החירום לקבל את תמונת המצב דרך מפות שליטה ממוחשבות. לאחרונה נרכשו 40 מערכות שו"ב (שליטה ובקרה), כאשר פיילוט בתחום מתקיים כבר בערים חיפה ומודיעין. המערכת מאפשרת לראש הרשות והחמ"ל שלו לקבל את מיקום הנפילות, סימון מלא של מיקום כוחות פקע"ר והמשטרה שנמצאים ברשות ותפקידם לסייע במצב החירום. בפיקוד העורף מאמינים ש־40 המערכות הללו שנרכשות, המכונות "שועל", עשויות להוות את הסנונית הראשונה למערכת שליטה ממוחשבת לאומית שתשפר באופן דרמטי את היכולת של גופי ההצלה השונים לתקשר אחד עם השני.
למרות השינוי ושיפור השיח בין המשרדים השונים, הפערים בטיפול בעורף במדינת ישראל עדיין גדולים מאוד. הגוף שאמון על התיאום בין המשרדים הממשלתיים הוא רשות החירום הלאומית במשרד הביטחון. רק לאחרונה הודיע ראש הרשות בצלאל טרייבר על פרישה מהתפקיד, ועדיין לא נקבע לו מחליף - דבר שאולי מצביע על מידת החשיבות שמייחסים לגוף שאמור להיות לו תפקיד מאוד חשוב בשעת חירום.