כפי שהמריאו בחשאי למשימתם, כך גם נחתו, בשתיים לפנות בוקר, טייסי חיל האוויר בבסיסיהם בחצרים וברמון. בלי צרמוניות, בלי טררם. "לא הייתה קבלת פנים ולא טקס", אומר אלוף משנה ת', כיום ראש מחלקת "השתתפות" ביחידת המבצעים של חיל האוויר, ואז רב סרן וסגן מפקד טייסת "הפטישים". זו הטייסת שהפציצה את הכור הגרעיני בסוריה בספטמבר 2007. 
 
ההחלטה של הדרג המדיני והצבאי הייתה לעשות כל מאמץ להמשיך ולשמור את הסוד של המבצע, שכינויו היה "מחוץ לקופסה". למעשה, למבצע היו חמש מילות קוד שונות, שבהן נעשה שימוש במהלך ההכנות. שם נוסף היה "ניגון שקט". "מובן שהבנו את המשמעות ההיסטורית של המעשה שלנו, אך היינו צריכים להתאפק ולשמור את זה לעצמנו", הדגיש ת'.
סרטון תקיפת הכור הסורי

בשעות הערב המאוחרות של 5 בספטמבר 2007 המריאו לים התיכון שמונה מטוסי קרב והפצצה של חיל האוויר, עמוסים בטילים מדויקים ובפצצות. הם שמרו על דממת אלחוט מוחלטת. התלוו אליהם מטוסי יירוט, מטוסי ביון, לוחמה אלקטרונית ופיקוד ושליטה. לאחר טיסה של כשעה וחצי הם הגיעו לקרבת היעד ובשתי גיחות, מרחוק ומקרוב, שחררו את מטענם על המטרה. הכור להפקת פלוטוניום לנשק גרעיני, שבנה נשיא סוריה בשאר אסד, מוסווה כמיזם חקלאי, הושמד בתוך כשלוש דקות. הסכנה שלמדינה ערבית הגובלת בישראל יהיה  נשק גרעיני הוסרה בתוך דקות. 


בדרכם חזרה מהמשימה, זמן מה לאחר חצות, דיווחו הטייסים את מילת הקוד "אריזונה", שמשמעותה הייתה: המשימה הושלמה. עם קבלת מילת הקוד, התפוגגו באחת המתח והדאגה של הנוכחים בבור הפיקוד בקריה בתל אביב, שעקבו במתח עצום אחר המבצע. בבור ישבה כל הצמרת המדינית־ביטחונית. ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון אהוד ברק, שרת החוץ ציפי לבני, הרמטכ"ל גבי אשכנזי, מפקד חיל האוויר אליעזר שקדי, ראש אמ"ן עמוס ידלין, ראש המוסד מאיר דגן ועוד כמה עוזרים וקצינים.
 זה יותר מעשור רוב העולם מעריך כי חיל האוויר הישראלי תקף בספטמבר 2007 את הכור הגרעיני שמומחים צפון־קוריאנים בנו לסוריה בדיר א־זור שבמזרח המדינה והשמיד אותו. ישראל מעולם לא קיבלה אחריות לתקיפה. כל הפרסומים בנושא הסתמכו עד היום על מקורות זרים. 
 כעת יוצאת מערכת הביטחון מהארון ומאפשרת לטייסים, לאנשי מודיעין ולשרים, שהיו שותפים להחלטה הדרמטית ולביצוע הנועז שלה, לספר את מה שקרה בשנים ובחודשים שקדמו למבצע, בליל ההתקפה, ובימים שלאחר מכן. הם לא מספרים הכל, ויש עדיין פרטים מבצעיים ומודיעיניים שנותרים חסויים. 
 ההחלטה לפתוח את חרצובות הלשון התקבלה בעקבות עתירות לבג"ץ של עיתונאים נגד הצנזורה. בג"ץ דן בעתירות ו"יעץ" לצנזורה לשקול שנית את עמדתה. והיא אכן החליטה, לאחר התייעצות עם גורמי ביטחון, לאפשר לתקשורת בישראל לפרסם את המידע. 
 
זו החלטה שמתגנב אליה חשש קל, שאולי בכל זאת סוריה תעשה מה שלא עשתה אז לאחר התקיפה: תגובה צבאית. אף שהסבירות שמשטרו החלש של אסד וצבאו המדולדל, שמנסים לסיים את מלחמת האזרחים, ירהיבו עוז לנקום בישראל היא נמוכה ביותר.

הסיפור המלא היום ב"מעריב־המגזין"