עד כמה קצב האירועים הביטחוניים בישראל ובמזרח התיכון הוא מואץ, תעיד העובדה שהתקיפות של חיל האוויר בסוריה נגד מטרות איראניות בשבוע שעבר נראות כאילו התרחשו לפני עידן ועידנים והעיניים נשואות שוב לזירה הפלסטינית. שתי התפתחויות דרמטיות יתרחשו מחר ומחרתיים: טקס חנוכת שגרירות ארה"ב בירושלים ומצעד השיבה ביום הנכבה בעזה. שניהם אירועים נפיצים במיוחד ויש לקראתם היערכות מוגברת, שכבר לא ידענו זמן רב, של כל כוחות הביטחון: צה"ל, משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי. 
 

החשש הוא מרובע. הראשון הוא שחמאס, שעומד מאחורי ההפגנות על גדר הגבול בעזה, יצליח להוציא מפגינים גם לרחובות ירושלים והגדה המערבית, שיהיו ניסיונות לבצע פיגועי טרור, שמפגינים יפרצו את גדר הגבול עם עזה ויחדרו במאות ואולי אף יותר לשטח ישראל ושבהתנגשויות ייהרגו עשרות רבות ואולי אף מאות מירי צה"ל.
 

את פוטנציאל הנפיצות ראינו בימי שישי האחרונים וגם בזה הנוכחי. אומנם מספר המפגינים בגבול עזה ירד ל־15 אלף, אך את זעמם העצום הם כילו על החלק העזתי של מעבר הסחורות בכרם שלום. מאות פורעים פרצו אליו שוב, הרסו ושרפו כל מה שנקרה בדרכם. בעקבות זאת אישר שר הביטחון אביגדור ליברמן לסגור את המעבר, למעט במקרים הומניטריים, עד לתיקון הנזקים. יודגש כי מעבר כרם שלום הוא החשוב ביותר, שדרכו עוברות מרבית הסחורות לשני מיליון תושבי עזה.
 

העובדה שבהתפרעות הזו המפגינים פוגעים בעצם בבני משפחותיהם, אינה משנה את המציאות הקשה, שמוכיחה כי אפילו חמאס, ששחרר את השד מן הבקבוק, מתקשה להחזירו ולשלוט במפגינים. את האנרגיות והזעם של המפגינים הם מתכננים לתעל לפגיעות בגדר הגבול, בעמדות צה"ל ואם יצליחו גם לחדור לישובים.
 

ההשחתה וההצתה של מעבר כרם שלום מצדו הפלסטיני. צילום: דובר צה"ל

ההנחיות לכוחות הביטחון הן להיות נחושים, אך גם לעשות כל מאמץ לצמצם עד כמה שאפשר את מספר הנפגעים בקרב הפלסטינים. השב"כ מגביר את אמצעי הניטור של רשתות חברתיות כדי לאסוף מידע מודיעיני על כוונות לבצע פיגועי טרור. האמצעים שצה"ל ינקוט בהם כוללים ירי צלפים, שימוש בטיסנים, שהוכיחו יכולת לא רעה בחתוך חבלי עפיפוני התבערה שמשגרים העזתים, וכן רחפנים, שיתיזו מהאוויר מי בואש על המפגינים.
 

במקביל, יש מאמצים לנסות ולהרגיע את המצב. מנהיג חמאס איסמעיל הניה אמור להגיע היום לקהיר, כדי להיפגש עם ראש המודיעין המצרי כאמל עבאס. הוא ישמע ממנו, ולא בפעם הראשונה, שעל חמאס להפעיל את סמכותו כדי לרסן את המפגינים ולמנוע סכנה שהאירועים יצאו מכלל שליטה. מצרים היא למעשה ערוץ התקשורת המרכזי שמנסה לתווך בין ישראל לחמאס. אבל הקשב שלו נתון יותר לפיוס הפנים פלסטיני שנכשל, וגם ההשפעה של מצרים על חמאס מוגבלת. בקיצור, מערכת הביטחון הולכת אל הלא נודע.