נסראללה עקב מבור הפיקוד: פרטים חדשים על חטיפת גולדווסר ורגב

ב־16 ביולי 2008 הוחזרו לישראל גופותיהם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל, כחלק מעסקה עם ארגון חיזבאללה, בתמורה לשחרורו של הטרוריסט סמיר קונטאר ו־197 גופות של מחבלי חיזבאללה. זו הייתה סגירת מעגל מצמררת וטראגית של האירועים, שהחלו ביום רביעי, 12 ביולי 2006, אז תקפו מחבלי חיזבאללה שני כלי רכב של צה"ל על ציר המערכת בגבול לבנון, הרגו שלושה חיילים, פצעו קשה שלושה וחטפו את גולדווסר ורגב. בעקבות החטיפה, יצאה ישראל למלחמת לבנון השנייה, שגבתה את חייהם של 165 ישראלים, מתוכם 121 חיילים.

אבל גם 12 שנה אחרי, מסתבר שחיזבאללה עדיין מתעסק באירועי אותו יום, שבו נחטפו גולדווסר ורגב. לאחר שפרסם בעבר תיעודים מהתקיפה, פרסם בסוף השבוע העיתון הלבנוני "אל־אחבאר", המזוהה עם חיזבאללה, כתבה נוספת על האירוע. בשחזור, שפרטים ממנו נחשפו לראשונה באותה כתבה, מפורסמים שמותיהם של מפקדי השטח של חיזבאללה בפעולה – שעל פי העיתון, כולם נהרגו מאז במלחמת לבנון השנייה, בסוריה או בעיראק. כמו כן, מתברר כי מי שישב ב"בור" הפיקוד וקיבל את הידיעה על חטיפת החיילים, היה לא אחר מאשר מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה בעצמו.

ב־27 ביולי 2012 פרסם חיזבאללה צילום וידיאו חלקי של התקיפה, ללא הקטע שבו הוצאו גולדווסר ורגב מהרכב, כדי לא לחשוף מה היה מצבם בעת החטיפה. ב־22 ביוני 2018 פורסם סרטון נוסף, שבו נראית חוליית חיזבאללה מפוצצת את חלקו הקדמי של ההאמר ונמלטת ללבנון. בהמשך, אפשר לראות את רכב המילוט של החוליה חוזר לכיוון שטח לבנון, כנראה כשבידיה שני החטופים. מילת הקוד הייתה: "הפיקדון בידינו", או כפי שנאמר בערבית: "אל־אמאנה סארת ענא".

מפקד השטח של המתקפה היה חאלד באזי, שכונה "חאג' קאסם". באזי, שנהרג במלחמת לבנון השנייה, תצפת במשך חודשים על ציר המערכת, ואף התקרב למרחק אפס מהגדר כדי לקבוע את מיקום חדירת החוליה לצד הישראלי. האימונים נמשכו חודשים, וכחלק מההכנות נבנתה בעומק לבנון גדר שדימתה את גדר המערכת, בקטע מפותל שבו שני ההאמרים ייאלצו להאט לקראת הפנייה.

"תתקפו את הסיור"

המבצע וההכנות התנהלו בהוראת נסראללה ותחת עיניו הפקוחות של עימאד מורנייה, שתכנן ופיקד עליו, ולאחר מכן חוסל בפברואר 2008 בדמשק במבצע המיוחס למוסד ולסי־איי־אי. לפני החטיפה, נפרשה החוליה במשך שבועות רבים בכמה נקודות באזור חלאת ורדה, הסמוכה לעייתא א־שעב.

בקטע שבו כביש זרעית־שתולה נושק לגדר המערכת, חצתה חוליית חיזבאללה את גדר המערכת בעזרת סולם, ולא התגלתה עד אשר תקפה בטילי נ"ט את שני ההאמרים שסיירו על הציר. מהרכב הראשון, שבו נסעו רגב וגולדווסר, הצליחו שני חיילים להיחלץ, כשאחד מהם פצוע קשה. הם לא התגלו על ידי אנשי חיזבאללה. ההאמר השני ספג פגיעת נ"ט ישירה; נהג הרכב, ואסים סלאח נזאל, נהרג במקום, ושני החיילים שירדו ממנו, המפקד שני תורג'מן והלוחם אייל בנין, נורו על ידי החוליה ונהרגו.

במקביל פרצה חוליית חיזבאללה נוספת את גדר המערכת, חדרה לשטח ישראל וחטפה את שני חיילי המילואים מחטיבה 5, רס"ל גולדווסר וסמ"ר רגב, שככל הנראה נהרגו או נפצעו קשה כבר במהלך התקרית. החוליה נסוגה עם החיילים לשטח לבנון, שם המתין רכב שהעביר אותם במהירות למקום מסתור בעיירה עייתא א־שעב. חוליה נוספת, חמושה במקלעים, גיבתה את החוטפים.

"תחנת ישימון, כאן ישימון 4, סיור אחרון בג', שיהיה לכולכם בכיף", נשמע קולו של גולדווסר בבוקר 12 ביולי 2006 בשעה 8:45, רגע לפני שהסיור נתקל במארב. שני ההאמרים נסעו בין זרעית ושתולה, בקו דיווח 105. על פי הדיווח ב"אל־אחבאר", שלא ברורה מידת אמינותו, בשעה 8:55 הבחין תצפיתן של צה"ל באיש חיזבאללה באזור זרעית כאשר הוא נושא טיל נ"ט, במרחק קצר מאוד מהסיור שעליו פיקד גולדווסר, אך לא דווח על נוכחותו. יצוין כי לדיווח זה אין כל סימוכין, ואמינותו מוטלת בספק.

שתי דקות לאחר מכן, גולדווסר חידש את הקשר האחרון שלו עם "ישימון 4א'". שני ההאמרים התקדמו באיטיות בעיקול עד לנקודת חלאת ורדה הנמוכה, שהייתה מחוץ לטווח המעקב הצבאי. בבור של חיזבאללה ישבו באותה עת מפקדים בכירים בארגון, שקיבלו דיווח ישיר על ההתרחשויות. חאג' קאסם הורה לאנשיו להתכונן, והתקדם עד לגדר.

אחד מחברי החוליה, בילאל עדשית - שנהרג אף הוא במלחמת לבנון השנייה – היה מצויד בטיל נ"ט B9. מדובר בטיל מהיר וקל יחסית שנחשב ל"לא קטלני", ונועד לשרת את מטרת המבצע - לחטוף חיילים בחיים. זו הייתה הוראה של נסראללה עצמו, שכבר לאחר עסקת חילופי השבויים ב־2004, שבמסגרתה הוחזרו גופותיהם של בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד, שנחטפו בגזרת הר דב באוקטובר 2000, הודיע כי "במבצע הבא, נביא אסירים בחיים".

עדשית נבחר בקפידה. הוא היה מופקד על מערך הנ"ט בארגון, ועל פי "אל־אחבאר", מטרתו הייתה לגרום נזק להאמר הראשון, בפיקודו של גולדווסר, אך לא לפגוע בחיילים עצמם. "תתקפו את הסיור" - זו הייתה ההוראה של חאג' קאסם ברשת הקשר הפנימית. עדשית ירה את הנ"ט בשעה 9:01, ואחריו שוגרו שלושה טילי B7 שגרמו לעצירת ההאמר.

כאן התחיל שלב ב', שעליו פיקד בילאל חיר א־דין, המכונה "אבו ג'עפר". גם הוא נהרג מאוחר יותר בלחימה בסוריה. הוא פתח באש מקלעים ונ"ט לעבר ההאמר השני, בזמן שחאג' קאסם הורה ליחידת ההנדסה של החוליה לפוצץ את גדר המערכת ולחדור לישראל. על הכוח הזה, שמנה שבעה אנשי חיזבאללה, פיקד חמזה חיידר (אבו מוסטפא), שנהרג ב־2014 בחומס במהלך המלחמה בסוריה. תוך כדי ירי מסיבי, השבעה ניגשו אל ההאמר שבו היו גולדווסר ורגב. במקביל, על פי הפרסום, נורו תורג'מן ובנין על ידי צלף חיזבאללה, עבאס כוראני, המכונה "אבו הישאם". ב"אל־אחבאר" מצוין כי כוראני נהרג "בעת מילוי משימת הג'יהאד שלו", אך לא ברור מתי.

חוליית ההסתערות, שאחד מאנשיה היה מוחמד עסילי ("דו אל־פקאר") שנהרג בקרב מארון א־ראס ביולי 2006, הגיעה אל ההאמר הראשון, שבו היו גולדווסר ורגב. ארבעה אנשי חיזבאללה נשאו אותם, כאשר מחבל נוסף ממלכד את ההאמר ומפוצץ אותו בשלט רחוק, כדי שבצה"ל יתקשו לדעת מה עלה בגורל החטופים. רכב המילוט המתין מעבר לגבול, ובתוך דקות החוליה נעלמה מהשטח. דקות יקרות יחלפו עד שלצה"ל יתברר מה בדיוק אירע.

כוננות מלחמה

על פי הפרסום ב"אל־אחבאר", בשעה 9:06 הרים חאג' קאסם טלפון לחדר המבצעים. "תודיעו לחבר שלנו שהפיקדון בידינו", אמר וניתק. החבר היה לא אחר מאשר נסראללה, שעודכן כי איש מאנשי חיזבאללה לא נהרג בתקרית. נסראללה, שהתעניין בגורל החיילים ודרש שייחטפו כשהם בחיים, נענה: "הם בלי הכרה".

כוננות עליונה הוכרזה בחיזבאללה, ובכירי הארגון נקראו לחדר החירום, כנראה אותו בונקר שבו שוהה מאז נסראללה. הם חולקו לשלושה צוותים: צוות למעקב אחר מבצע החטיפה, צוות למעקב אחר התגובות בישראל, וצוות שלישי לכוננות ומוכנות למלחמה. נסראללה קבע כי אין צורך להכריז על כוננות פומבית.

בינתיים המשיך כוח התמיכה לירות פצצות מרגמה לעבר הגבול, על מנת לעכב את התנועה של כוחות צה"ל אל תוך שטח לבנון. מי שאבטח את חטיפת החיילים מכפר ראמיה, הסמוך לחלאת ורדה, היה אברהים אל־חאג', המכונה בארגון "אבו מחמד סלמאן". מטרתו הייתה למנוע כל התקדמות צה"לית אל תוך לבנון. כעבור כמה שנים, נהרג בעת שנלחם בעיראק.

רק ב־9:27, 26 דקות לאחר תחילת האירוע, זמן ארוך מאוד במונחים מבצעיים, הכריז צה"ל על נוהל חניבעל, וחיזבאללה פתח בירי אינטנסיבי לאזור. טנק מגדוד 82 ונגמחון נשלחו לאחר כשעה ללבנון בעקבות החטופים במטרה לאתרם. אף שהטנק דהר על דרך צדדית מחשש למטענים, הוא עלה על מטען גחון שהורכב לפי הערכות מחצי טונה של חומר נפץ. ארבעת אנשי צוותו נהרגו. בהמשך נהרג חייל נוסף מגדוד 50 מירי מרגמה. "זה היה המקום שבו העריכו מתכנני המבצע שהטנק יעבור", צוין בעיתון הלבנוני. "שמונה הרוגים ושני חטופים, זו הייתה תוצאת המבצע שנמשך שש דקות; שש דקות ששינו את מסלול האזור והפילו את פרויקט המזרח התיכון החדש".