דיווחים זרים: ישראל חימשה וממנה באופן חשאי לפחות 12 קבוצות מורדים בדרום סוריה, אשר סייעו למנוע מהלוחמים הנתמכים ע"י איראן ומהמיליציות של הרפבליקה האסלאמית לתפוס עמדות בגבול. זאת, על פי דבריהם של יותר משני מפקדים מתוך 12 קבוצות המורדים האלו, שאמרו גם שהחימוש והמימון נמשך כבר שנים.

ההעברות הצבאיות, שהגיעו לקיצן בחודש יולי השנה, כללו רובי סער, מקלעים, משגרי מרגמה וכלי תחבורה. סוכניות הביטחון הישראליות העבירו את אמצעי הלחימה באמצעות שלושה מעברים המחברים את רמת הגולן לסוריה, אותם מעברים בהם השתמשה ישראל על מנת להעביר סיוע הומניטארי לתושבי דרום סוריה, שסבלו משנים רבות של מלחמת אזרחים.

על פי מורדים ועיתונאים מקומיים, ישראל סיפקה משכורות ללוחמי המורדים, שילמה לכל אחד מהם 75% לחודש, וסיפקה כסף נוסף בו הקבוצות השתמשו על מנת לקנות נשק בשוק השחור הסורי. התשלומים, יחד עם השירות שישראל קיבלה בתמורה, יצרו ציפייה שישראל תתערב בלחימה אם הכוחות הנאמים לנשיא אסד ינסו להתקדם לדרום סוריה, מה שבפועל לא קרה.

בדיווח נרשם כי כאשר כוחות המשטר, המגובים על ידי חיל האוויר הרוסי, תקפו בדרום סוריה בחודש יולי, "ישראל זנחה את קבוצות המורדים וגרמה להם להרגיש נבגדים". לוחם באחת מקבוצות המורדים, הנקראת "פורסאן אל ג'ולאן", אמר כי "זה לקח שלא נשכח על ישראל. לא אכפת לה מהאנשים, כל מה שחשוב לה אלו האינטרסים שלה". מרבית הלוחמים שאישרו את הדיווחים ביקשו שלא להיחשף בשמותיהם ובפלג אליו הם משתייכים.

מעבר קוניטרה. "ישראל היחידה שיש לה אינטרסים באזור וקצת אנושיות לתושבים". צילום: רשתות ערביות


על פי הדיווח, כמות הנשק והכסף שהעבירה ישראל לקבוצות, המורכבות מאלפי לוחמים, קטנה בהשוואה לסכומים שניתנו על ידי מדינות אחרות המעורבות במלחמת האזרחים בת שבע השנים, כולל קטאר, ערב הסעודית, טורקיה וארצות הברית. אולם, הסיוע הישראלי היה משמעותי מכמה סיבות, שכן הוא מבטא דרך נוספת בה ישראל ניסתה למנוע מאיראן להעמיק את השפעתה בסוריה, לצד התקיפות האוויריות על בסיסים והלחצים שהפעילה על רוסיה.

החימוש הישראלי החל כבר בשנת 2013, וכלל פלגים בקוניטרה, דרעה והאזורים הדרומיים של דמשק. הנשק שהועבר באותו עת היה בעיקר רובים מסוג M16 מתוצרת ארה"ב. מאוחר יותר סיפקה ישראל למורדים את מרבית כלי הנשק הלא אמריקאיים, יתכן שעל מנת להסתיר את מקור הסיוע, כולל אקדחים ותחמושת שמקורם במשלוח איראני לארגון הטרור חיזבאללה שישראל תפסה בשנת 2009. 
 
הסיוע לקבוצות נשאר יציב במשך זמן מה, אך גדל משמעותית בשנה שעברה. ישראל עברה מתמיכה בכמה מאות לוחמים לקבוצות של אלפים. העלייה בסיוע התרחשה במקביל לשינוי רחב יותר במדיניות הישראלית, שהפכה תוקפנית יותר לאחר שהפניות לממשל האמריקאי ולקרמלין לא הצליחו להגיע להסכם במסגרתו המיליציות הנתמכות בידיי איראן יעזבו את דרום סוריה. 


מורדים סורים בדרעא. ישראל סיפקה נשקים ואפילו משכורות. צילום: רויטרס


שתי קבוצות שנתמכו ע"י ישראל זוהו בפומבי: פורסאן אל ג'ולאן (אבירי הגולן) הממוקמת בקוניטרה ולואא עומר בין אל-חטיב הממוקמת בעיירה בית ג'ין הסורית למרגלות הר החרמון. בניגוד לסיוע של מדינות אחרות, המורדים בסוריה אומרים כי הסיוע הישראלי נסמך על מפקדים אשר היו בקשר עם קצינים ישראלים בטלפון ואף פגשו אותם פנים אל פנים ברמת הגולן. כאשר המפקדים נהרגו, נעצר הסיוע הישראלי, נטען בדיווח.

הסיוע הישראלי לפורסאן אל ג'ולאן, שהייתה "המועדפת" על ישראל, הפך אותה למשמעותית במיוחד באזור. לפי הלוחמים, ישראל גם סייעה בתקיפות מהאוויר נגד דאעש במהלך קרבות עם המורדים, אך לא העניקה תמיכה דומה למתקפות המורדים על כוחות המשטר.
 
"ישראל היא היחידה שיש לה אינטרסים באזור וקצת אנושיות כלפי האזרחים", אמר אחד הלוחמים בפורסאן אל ג'ולאן. לכן, וגם בעקבות הסיוע ההומניטארי, ראו בה המורדים בת ברית. הם קיוו שישראל תמנע מכוחות המשטר לכבוש את הכפרים מחדש, אולם ישראל לא התערבה על מנת להגן עליהם. 
 
"ישראל תתחרט ע שתיקתה בזמן המתקפה על דרום סוריה", אמר אחד הלוחמים. "אנחנו, וגם תושבי העיירות הסמוכות לנו, השלמנו עם המשטר, אבל הפיוס הזה ישפיע על ישראל בעתיד הקרוב.