אמש (שלישי) הותר לפרסום תחקיר השב”כ על אירועי השבעה באוקטובר, החושף שורת כשלים חמורים במערכת המודיעין הישראלית. עיקרי התחקיר מצביעים על קשיים בגיוס סוכנים בתוך עזה, חוסר יכולת לקרוא את כוונות חמאס ואי הפקת מודיעין איכותי מתוך הרצועה. עם זאת, השב”כ טוען כי התריע בפני צה”ל על אפשרות לפשיטה או חטיפה בעקבות פתיחת הסימים בלילה שבין השישה לשבעה באוקטובר, אך לא העריך נכונה את היקף המתקפה הצפויה.

משה פוזיילוב, חוקר במכון משגב לביטחון לאומי ולשעבר בכיר בשב”כ, לא מסתיר את זעמו על מסקנות התחקיר. בראיון ל”מעריב” הוא מטיח ביקורת נוקבת על הדרך שבה המערכת הביטחונית בחרה להציג את האירועים:

“ממה שנחשפתי בתחקיר אני פשוט מזועזע. אני חושב שהשב״כ, כמו צה״ל, בחר לסובב אותנו במעגלים ולחזור לאותה נקודה. אין מספיק אומץ לומר שהכישלון הגדול הזה נעוץ בחוסר מקצועיות של אותו לילה, בהחלטה שלא להעלות כוננות, לא לפזר את המסיבה של נובה ולא לקחת לחומרה את כל הסימנים. התקבלו סימנים מאוד חזקים, למרות שהשב״כ התריע על כך שהאויבים שלנו רואים אותנו בחולשתנו ועלולים לנצל זאת. זאת אומרת, השב”כ העז לתת את ההתראה הזאת ועדיין לא פירש את הסימנים הקשים האלה לחומרה.”

רונן בר (צילום: חיים גולדברג, פלאש 90)
רונן בר (צילום: חיים גולדברג, פלאש 90)

לדבריו, השאלה המרכזית שהתחקיר צריך היה לשאול היא מה יכול היה למנוע את הטבח. “והתשובה לזה פשוטה”, הוא קובע. “העלאת כוננות. אם לא היו רשלנים, אם לא היו מתנהלים בשב״כ בצורה רשלנית וחסרת מקצועיות כמו שהתנהלו באותו לילה, היה אפשר למנוע את הכול.”

פוזיילוב מדגיש כי האחריות לכישלון אינה רק של גורם כזה או אחר, אלא של מערכת שלמה שלא תפקדה כנדרש ברגע האמת. לדבריו, ההתראה שנמסרה לצה”ל הייתה חסרה ומעורפלת, ולא לוותה בהבנה עמוקה של גודל האיום המתקרב.

בית בקיבוץ ניר עוז לאחר ה-7 באוקטובר (צילום: חיים גולדברג, פלאש 90)
בית בקיבוץ ניר עוז לאחר ה-7 באוקטובר (צילום: חיים גולדברג, פלאש 90)

אמש, כאמור, הותר לפרסם תחקיר השב״כ לאירועי שבעה לאוקטובר. מהתחקיר עולים ממצאים קשים שעיקרם קושי בגיוס סוכנים בעזה, אי קריאת הכוונות של חמאס וחוסר יכולת להפיק מודיעין מתוך עזה. יחד עם זאת השב״כ טוען בתחקיר כי הועברה התרעה לצה״ל על יכולת לפשיטה או חטיפה בעקבות פתיחת הסימים בלילה שבין שישה לשבעה באוקטובר, אולם היא לא הצביעה על ההיקף האפשרי של ההתקפה.

טיפול חסר במידע המודיעיני על תכנית הפשיטה הרחבה המכונה "חומת יריחו" לאורך שנים באופן שלא הפך את איום הפשיטה לאיום יחוס. 
היעדר חלוקת אחריות ברורה עם צה"ל ביחס להתרעה למלחמה, זאת על רקע השתנות האיום מארגון טרור לארגון צבאי.