בכל פעם שמתעוררת מחדש ההערכה שאנו ניצבים על מפתנה של אינתיפאדה שלישית, מופנית תשומת הלב אל ערביי ישראל: שתי האינתיפאדות הקודמות הוכיחו כי לאירועים שמתרחשים בשטחים ישנה השפעה מסוימת על המגזר. לערבים-ישראלים רבים יש קשרים משפחתיים כאלה ואחרים עם הפלסטינים, שלא לדבר על קיומו של קשר לאומי, דתי, היסטורי, לינגוויסטי ותרבותי חזק.

אותם קשרים זימנו לא אחת לערביי ישראל אתגרים גדולים, שכולם נושקים לשאלת הזהות והשייכות. האם אתה ישראלי או פלסטיני? עם מי אתה מזדהה יותר, עם המדינה שבה אתה חי או עם העם שאליו אתה משתייך? אלה הן מקצת התהיות שמופנות לערביי ישראל בכל פעם שסכסוך הדמים מתפרץ.

אומנם בעבר נעשו ניסיונות מצד גורמים העוינים את המדינה לרתום את ערביי ישראל לקלחת המאבק, אך הסטטיסטיקה היבשה מוכיחה כי הם העלו חרס: רק בודדים מערביי ישראל נכנעו להסתה והצטרפו לפעילות עוינת ממשית נגד המדינה.


ערביי יפו בנכבה, זכות אלמנטרית. צילום: רויטרס

אך למרות העובדה שרוב ערביי ישראל הקפידו לשמור על החוק, הדבר לא תרם במאומה לשיפור מעמדם הפוליטי והסוציו־אקונומי. שלא לדבר על מפלס הגזענות הגואה נגדם, שהגיע לאחרונה לגבהים מבחילים ומבהילים.

סקרים שפורסמו בתקשורת מצביעים על קיומו של רוב בולט בקרב בני נוער ישראלים הסבור כי לערבים לא מגיעות זכויות כלשהן, ואין זה משנה כלל אם מדובר בערביי ישראל או בערביי השטחים; ואילו מחקר שנערך לאחרונה על ידי ד"ר כרמית תדמור מאוניברסיטת תל אביב מלמד כי הגזען מאמין כי כל בני האדם החולקים תכונה אחת - גזעם - חולקים גם תכונות משותפות אחרות. כלומר, הערבים כולם טרוריסטים.

אין ספק כי מה שקורה בשטחים משפיע על ערביי ישראל ומזין את השנאה כלפיהם בתוך החברה הישראלית. כשהם יוצאים לרחובות כדי לממש את אחת הזכויות האלמנטריות שמעניקה הדמוקרטיה - לשבות, למחות ולהפגין - הדבר נתפס בקרב רבים בציבוריות הישראלית כסכין בגב. 


לא ייסחפו לכדי כריתת הענף עליו הם יושבים. צילום: רויטרס

סקר שפורסם לפני כשנתיים בשבועון "כול אלערב" היוצא לאור בנצרת הראה כי יותר מ-90% מערביי ישראל ירצו להמשיך לחיות בישראל גם לאחר שתקום מדינה פלסטינית. מכאן שבמקרה של אינתיפאדה שלישית הם אמנם יזדהו עם סבלם של אחיהם בשטחים, אך לא ייסחפו עד לכדי כריתת הענף שעליו הם יושבים.

ערביי ישראל - ערביי התווך - הם אלה אשר חווים את הסכסוך בדציבלים עוצמתיים. הם אשר כואבים את כאב הקזת דמם של חפים מפשע משני הצדדים, והם הראשונים שייתבעו לשלם מחיר מופקע בגין אותו פרץ אלימות. הם מואשמים על ידי אחיהם הפלסטינים כמי שאינם עושים די למען מאבקם, ואילו עבור הישראלים הם מקור תמידי לחשדנות וחוסר נאמנות.

ליחסי הגומלין בין ערביי ישראל לפלסטינים יש פן נוסף: לא מעט ערבים בישראל מאשימים את הפלסטינים ואת העולם הערבי בסטנדרט כפול, הנגזר מנוחות ואינטרסנטיות. כשנוח הם רואים בערביי ישראל "אחים וחלק מהאומה הערבית", וכשפחות נוח הם חוסמים את השתלבותם בחיי התרבות של העולם הערבי, לרבות מניעת השתתפותם בפסטיבלים ותוכניות ריאליטי. שלא לדבר על כך שכניסתם של ערביי ישראל לארצות ערב, בניגוד לפלסטיני השטחים, אינה חופשית.