ב-13 בינואר 1939, עשרה ימים אחרי שאריק איינשטיין נולד, כתב שחקן תיאטרון "האוהל" אברהם חלפי שיר הלל להורים המאושרים, שאותו פתח במילים: "ליעקב ולדבורה איינשטיין, !!BRAVO" ההקדשה, שהצהיבה בחלוף השנים, שמורה עד היום בביתו של איינשטיין, כמו גם השורות ההיתוליות שחרז עבורו חלפי במלאת לו שנתיים, ב-3 בינואר 1941:

"לאריק הקטן בן השנתיים
ברכת ארץ וברכת שמיים
ברכת אלוהים וברכת אדם
שיהיה אריק מאד חכם
שיהיה בריא, שיהיה חזק
ולא פרא אדמצ'יק אך ורק
לאריק המתוק, לאריק היקר
נשיקה היום ונשיקה מחר
מי יתן ונזכה ובעוד שנה
נביא לאריק שוב מתנה"...

חלפי, העניו באדם, בוודאי לא תיאר לעצמו אז שאותו אריק - המתוק והיקר - יוציא אותו מאלמוניותו כעבור כמה עשרות שנים ויעניק לו את מתנת האלים: חיי נצח. על הקשר עם חלפי סיפר איינשטיין לעלי מוהר בשיחה שתועדה בספר "זו אותה האהבה" שיצא לאור ב-2006 (בהוצאת דניאלה די-נור): "יש כאן מבחינתי סגירת מעגל. אני בן של שחקן שהיה חבר קרוב שלו, שיחק איתו ב'האוהל', ולימים אני פתאום מגלה אותו כמשורר ושר את השירים שלו".

"גם אם אני אחיה 500 שנה", אמר איינשטיין בשיחה נוספת עם מוהר באותו ספר, "אני לא אוכל להביא משפט כזה: 'העצבות כמו כוס היא, ובה יין מר, מענבי הנשמה'" (מתוך "שיר על התוכי יוסי", לחן: מיקי גבריאלוב). המילים של חלפי, שזכה לתהילת עולם בעיקר בזכות "עטור מצחך", השיר שנבחר בצדק ליפה ביותר בתולדות הזמר העברי ומכיל בתוכו את השילוב העילאי והמזוקק ביותר של השילוש הקדוש: מילים (אברהם חלפי), לחן (יוני רכטר) וביצוע (אריק איינשטיין, יהודית רביץ וקורין אלאל).


איינשטיין, מקום בגן עדן. צילום: פלאש 90

חלפי, מעיד איינשטיין בספר, מעולם לא התראיין, היה איש צנוע, תמצית הצניעות. שיריו, שהשפה שבפי קצרה וענייה בכדי לתאר את יופיים והדרם, היו נותרים מיותמים, לא היו זוכים להכרה הראויה להם ולא היו עושים את הדרך למסילות לבנו ולמיתרי נפשנו אם איינשטיין לא היה נתקל בהם כשהיה בעשור הרביעי לחייו, אי-שם באמצע שנות ה-70, תוך כדי נבירה בארון הספרים של אביו.

"התחלתי לעלעל ונכבשתי", סיפר איינשטיין. "מצאתי עוד ספרים שלו בספרייה של אבי ובסוף נפלתי על 'עטור מצחך' שממש הקסים אותי והרגשתי שיש בו פוטנציאל מוזיקלי. כשהבאתי את השיר ליוני, גם הוא נפל ברשת". זו הייתה תחילתה של יצירה מופלאה, שהחלה ב"עטור מצחך", נמשכה ב"תוכי יוסי" והגיעה לשיאה ב-1988 כשאיינשטיין הוציא לאור תקליט שלם משיריו של חלפי, שנפתח בשורות הקסומות והמוחצות הבאות:

"צער לך וצער לי
על כך מעידות העיניים
בואי, אישה, ביום זה אווילי
לארוחת-צעריים"

חלפי הלך לעולמו ב-1980, לא לפני שזכה לראות את "עטור מצחך" שלו נכתב מחדש באותיות של זהב שחור. איינשטיין לא היה צריך לחזור בתשובה כחברו הטוב אורי זוהר כדי להבטיח את מקומו בגן עדן. הוא ראוי כך ולו רק בזכות הצדק הפואטי וההיסטורי שעשה כשניגב את האבק מעל שיריו
של משורר התוגה, הציל אותם מתהומות הנשייה והציבם היכן שנועדו להיות מלכתחילה: בשורות הראשונות ובחלונות הגבוהים של השפה העברית. ביום הולדתו ה-70 לא נותר לנו אלא לשוב ולצטט את שורתו ההיא של חלפי: "ליעקב ולדבורה איינשטיין,"!!BRAVO".