לקראת ראש השנה ולאחר מסע של 8,000 ק"מ שהתחיל במספנות בנמל קיל שבגרמניה בים הצפוני, תגיע הצוללת "תנין" ועליה 50 אנשי צוות לנמל הבית שלה בחיפה. שם היא תצטרף לשלוש אחיותיה מדגם "דולפין" בשייטת 7 של חיל הים.

בשנה הבאה תיכנס לכשירות מבצעית הצוללת החמישית, ועד סוף העשור יקבל חיל הים את הצוללת השישית. בכך יהיה חיל הים הישראלי - שפעם כונה בכינוי הלעג "חיל אמבטיה" - לאחד הציים החזקים בכל המרחב, מהאוקיינוס ההודי, דרך המפרץ הפרסי ועד לים התיכון. אך לא פחות חשוב, הצוללות, שמשדרגות את היכולות המבצעיות והטכנולוגיות של החיל, הופכות אותו (לצד חיל האוויר) גם לזרוע אסטרטגית של ישראל.

תקופת החגים הקרבה יכולה הייתה לשמש עוד ציון דרך שקשור לצי הצוללות ולשימוש שניתן לעשות בו. כך לפחות אם ניקח בחשבון את מה שעושים ציי צוללות אחרים בעולם. זה קשור למינויו של מנהל כללי חדש לוועדה לאנרגיה אטומית (וא"א) של ישראל. המנכ"ל הנוכחי, ד"ר (למדעי המדינה) שאול חורב, מכהן בתפקיד מאז 2007 והיה מוסכם וצפוי שיעזוב לקראת סוף השנה.


אח"י תנין עושה את דרכה לישראל. צילום: דובר צה"ל

מנכ"ל וא"א ממונה על ידי ראש הממשלה, שאליו הוא כפוף ישירות (ראש הממשלה הוא גם יו"ר וא"א). אך בינתיים ההודעה על מינוי מחליפו של חורב ועל המועד המדויק שבו יסיים את תפקידו מתעכבת. דוברת הוועדה לאנרגיה אטומית ודובר ראש הממשלה מסרו כי אינם יודעים מתי זה יקרה, או מיהו המחליף המיועד.

הוועדה לאנרגיה אטומית היא הגוף החשאי ביותר במדינה, שעולה בשמירת הסודות שלו על המוסד. זהו הגוף האחראי על כל מדיניות הגרעין של ישראל, כולל על הפעלת שני הכורים - הגדול בדימונה והמחקרי הקטן בנחל שורק. הוא אחראי על הגדרת צורכי הגרעין של ישראל, רכישת ציוד וטכנולוגיות, טיפול בפסולת גרעינית והטמנתה, שמירה על בטיחות ומניעת דליפות של חומרי רעילים.

וא"א, שהפיקוח על פעילותה - באמצעות ועדת משנה סודית של הכנסת - רופף ביותר, חולש על תקציב עתק של מיליארדי שקלים רבים בשנה. מטבעו של התפקיד והחשאיות האופפת אותו, מנכ"ל וא"א הוא אחד התפקידים המסתוריים, החזקים ורבי ההשפעה בישראל. חורב, שמעולם לא התראיין לתקשורת, נושא נאום פומבי אחד בשנה, בוועידה השנתית (בתקופת החגים) של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בוינה.

בדבריו הוא חוזר על עיקרי מדיניות הגרעין של ישראל, זו שזכתה לכינוי "עמימות" - שאינה מאשרת אך גם לא מכחישה אם ישראל מחזיקה בנשק גרעיני. כמו כן, הוא שב ודורש מסבא"א בכל נאום לפעול בתוקף נגד תוכנית הגרעין של איראן.

חורב הגיע לוועדה לאנרגיה אטומית לאחר שירות בחיל הים (שבו הגיע לדרגת תת אלוף), לא לפני שמילא תפקיד מפתח חשאי נוסף במשרד הביטחון. בחיל הוא פיקד בין השאר על שייטת הצוללות, היה אחראי לתכנון האפיון של צוללות הדולפין ועמד בראש המיזם. במשרד הביטחון שימש עוזר לאמצעים מיוחדים לשר הביטחון וכראש האגף לאמצעים מיוחדים (אמ"מ) במשרד.

בשנות ה-80 המאוחרות החלו בחיל הים לשקול את החלפת שתי הצוללות המיושנות מתוצרת בריטניה שהיו ברשותו. אך רמטכ"לים, שרי ביטחון וראשי ממשלות לא ראו בכך צורך מבצעי ולא מצאו את התקציב הנדרש. ההזדמנות נקרתה בראשית שנות ה-90, כחלק מתהליך חשיבה אסטרטגי וניצול נסיבות.

ב-1991, בעיצומה של מלחמת המפרץ הראשונה שבה הופגזה ישראל ב-39 טילי סקאד עיראקיים, ביקר בישראל לאות הזדהות שר החוץ הגרמני הנס דיטריך גנשר. כמו תמיד במגעים עם מנהיגים גרמנים, מארחיו ידעו לפרוט על נימי זיכרון השואה, ולכך נוספו באותו ביקור תחושות של רגשות אשם: גנשר עומת עם מידע כי חברות גרמניות סיפקו ציוד, חומרים וידע לתוכנית הנשק הכימי של סדאם חוסיין. הרמז היה ברור: יהודים שוב מאוימים בהשמדה בגזים גרמניים.

גנשר הציע לישראל פיצוי כספי. במשרד הביטחון קפצו על ההזדמנות ושלפו הסכמי הבנות ישנים משנות ה-50 לבניית צוללות בגרמניה המערבית, ושנוררו מממשלת גרמניה (הפעם כבר גרמניה המאוחדת) מימון לבניית שתי צוללות. בתחילה נידון שהן ייבנו במספנות בארה"ב, אך התברר כי האמריקאים בונים רק צוללות המונעות בכוח גרעיני. מדובר בצוללות יקרות ובכל מקרה ארה"ב לא הייתה מסכימה לבנותן עבור ישראל, שלא חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.


הזכירו לו הסכמים ישנים. גנשר. צילום: רויטרס

מחירה של כל צוללת, שעברה שדרוגים והשבחות לפי דרישות חיל הים, כ-400 מיליון יורו. בסך הכל יעלו שש הצוללות כ-2.5 מיליארד יורו (כ-12 מיליארד שקל) - כמחציתם, על פי ה"דר שפיגל" ופירסומים נוספים, הם מתנה של ממשלת גרמניה. 

המניע האסטרטגי שמאחורי המהלך, שעדיין היו לו אז מתנגדים לא מעטים, הוכח בדיעבד כצעד נועז ומרחיק ראות. אחד הדוחפים הגדולים של המהלך היה אברהם בוצר ז"ל, שהיה בעצמו מפקד שייטת הצוללות ולאחר מכן מפקד חיל הים. ניתן לשער שבדרג המדיני והצבאי הבינו כי המזרח התיכון יעלה במוקדם או במאוחר על מסלול של התגרענות.

סדאם חוסיין עשה זאת בעיראק כבר בשנות ה-70 ונבלם רק בזכות הפצצת חיל האוויר ביוני 1981 של "תמוז" (אוסיראק), הכור הגרעיני בבגדד, ומאוחר יותר בפלישת צבא ארה"ב ב-1991. איראן, כלקח ממלחמתה העקובה מדם עם עיראק, הכירה גם היא בנחיצותו של נשק אסטרטגי להרתעה, והחלה לפתח תוכניות לייצור נשק כימי וגרעיני. לוב של מועמר קדאפי החלה גם היא להניע מהלכים בכיוון זה.

שתי המדינות נהנו משירותיו של אבי פצצת האטום של פקיסטן, ד"ר עבדול קאדר חאן. לפי פרסומים זרים, מקבלי ההחלטות בישראל החליטו להקדים תרופה למכה, וזאת מתוך הגישה שהניעה אותם תמיד - לשמר את יתרונה ועליונותה הצבאיים של ישראל. וכך, לפי אותם פרסומים זרים, הגיעו בישראל למסקנה כי יש להתחיל בבניית יכולת גרעינית של מכה שנייה.

צוללת היא המנשאה (הפלטפורמה) היעילה ביותר למימוש יכולת זו. מתחת למים היא בלתי ניתנת (כמעט) לאיתור, ומכאן שיש לה כושר שרידות גבוה מאוד. וכך, גם אם האויב משמיד את מלאי הנשק הגרעיני שעל פני הקרקע, המדינה המותקפת יכולה לשגר מהצוללת ראשי חץ גרעיניים ולהחזיר מכה שנייה. לפי פרסומים זרים, התקינה ישראל בצוללות שלה פתחים מיוחדים שמהם ניתן לשגר טילים בליסטיים, שיכולים לשאת גם ראשי חץ גרעיניים.

יתרונה הנוסף של הצוללת הוא בתרומתה למאמצי האיסוף המודיעיני ולמבצעים מיוחדים. היא יכולה לחמוק מתחת למים מעיני האויב, להתקרב לחופיו, לזקור מבטנה ציוד מודיעיני ולשגר כוחות קומנדו. כושר הצלילה של "תנין" משופר אף לעומת צוללות דגם "דולפין", ולדברי קצין בכיר בחיל היא יכולה לשהות מתחת למים זמן רב, שאותו סירב לפרט.

מסעה של "תנין" מעלה מחדש את הדיון בסוגיות הגרעין באזור, ובמיוחד את תוכנית הגרעין של איראן. למרות איום הטרור (לעניות דעתי יותר מדומה מאמיתי) של ארגון "המדינה האסלאמית" שעלה לשיח הישראלי (וכמובן האזורי והבינלאומי), אפשר להתרשם כי מבחינת ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון שלו משה יעלון (שנראה שמלחמת עזה קירבה אותם מאוד וכרכה את עתידם הפוליטי זה בזה) - איראן נותרה הסכנה האמיתית.

למרות התגמשותה החלקית בשיחות עם המעצמות ונכונותה להקפיא חלקים מתוכנית הגרעין שלה, איראן לא ויתרה על שאיפתה להפוך למעצמה סף גרעינית ולהצטייד בכל המרכיבים שיאפשרו לה, בתוך זמן קצר ביותר, לפתח נשק גרעיני. היא ממשיכה לפתח את טילי ה"שיהאב" ארוכי הטווח כאמצעי שיגור, והיא גם מנסה, אם כי לפי שעה לא ממש בהצלחה, להקים צי צוללות.

החתירה ליכולת גרעינית התחזקה באיראן על רקע ההצלחות האחרונות של "המדינה האסלאמית". כיבוש חלקים של עיראק וסוריה בידי הברברים של דאע"ש, שרואים בשיעים כופרים (כמו גם בכמעט כל מי שלא תומך בהם), מעורר דאגות רבות בטהרן.


המאבק בדאעש עלול להקל על איראן. צילום: רויטרס

גם העובדה שארה"ב, שמנסה לגבש קואליציה רב-לאומית נגד "המדינה האסלאמית", אינה מצרפת למסגרת זו את איראן, מחדדים אצל מנהיגיה את התחושה כי אנו "עם לבדד ישכון" ו"אם אין אני לי מי לי". כך שלמעשה, תופעת "המדינה האסלמית" מעניקה רוח גבית והצדקה נוספת למנהיגי איראן לא לעשות ויתורים נוספים בנושא הגרעין.

בעשור וחצי האחרונים התנהל בישראל וגם מחוצה לה ויכוח ער - אם כי בעיקר באקדמיה ובקרב מומחים ופחות בציבור - על תבונתה של מדיניות העמימות הגרעינית. היו מי שטענו כי שאיפתה של איראן להשיג נשק גרעיני נובעת מחששה מישראל ומרצונה לשבור את המונופול הגרעיני שלה. הטיעון מצא הד אצל מומחים כמו העיתונאי ראובן פדהצור ז"ל והחוקר אבנר כהן, שנע ממכון מחקר אמריקאי אחד למשנהו ונחשד בעבר (בלי שיועמד לדין) כי פרסם ספר על מדיניות הגרעין של ישראל בלי אישור הצנזורה.

חסידי הקו הזה סברו כי ישראל צריכה להסכים לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני, גם אם פירוש הדבר שתיאלץ לוותר על יכולותיה. מזל גדול שהם עדיין נמצאים בעמדת מיעוט ודעתם לא התקבלה.

בעידן שבו גבולות המזרח התיכון מתעצבים מחדש לנגד עינינו, בריתות ישנות קורסות וכוחות חדשים עולים ומערערים את היציבות האזורית, אפשר רק לשבח את דוד בן-גוריון, שמעון פרס ושאר חסידי האופציה הגרעינית. ההחלטה שהתקבלה לפני יותר מ-50 שנה להפוך את ישראל למה שהיא ולאמץ את מדיניות ה"עמימות" היא עדיין הערובה האולטימטיבית לקיומה של המדינה.

המושך בחוטים

בראשית השבוע נעצר באיראן מומחה אוקראיני שעבד בכור הגרעיני להפקת חשמל בבושהר. הוא חשוד כי החדיר למקום עבודתו רכיבים שרכש בחו"ל שנתגלו כפגומים, וזאת מתוך כוונה "להרעיל" את המערכות בכור ולפגוע בהן. בדיווחים מאיראן לא נאמר עבור איזה גורם עבד האוקראיני. 

בשנים האחרונות נחשפו בכלי התקשורת בעולם דיווחים דומים על מאמצים של ארגוני ביון במערב, ובכלל זה של ישראל, לפגוע ברכיבים, בציוד ובחומרים שמיועדים לתוכנית הגרעין של איראן, מתוך כוונה לסכל, לשבש ולהאט אותה. שיאם של הדיווחים האלה הוא סיפור החדרת "סטוקסנט", תוכנת הווירוס הקטלני, שפגעה במחשבים שהפעילו את הסרכזות (צנטריפוגות) במפעל להעשרת אורניום בנתנז.

הווירוס, שהוציא מכלל פעולה יותר מאלף סרכזות, היה לפי פרסומים זרים תוצאה של מיזם סייבר משותף למודיעין הישראלי והאמריקאי, שכלל את יחידת 8200 של אמ"ן ומקבילתה האמריקאית, NSA, בשיתוף המוסד וה-CIA. אבל 8200 אינו הגוף היחיד בצה"ל שעוסק בלוחמת סייבר. לצדו פועלת יחידה לא פחות חשובה - ממר"ם (מרכז מחשוב ורשתות מידע).

"לא אתייחס לכל הסוגיה של יכולות התקפיות שיש או אין לישראל", מדגיש אל"מ חנן איסרוביץ, מפקד היחידה. "אני רק יכול לומר שאנו פועלים בשיתוף פעולה הדוק עם אמ"ן ויחידות נוספות בצה"ל ובמערכת הביטחון". ממר"ם, ששייכת כיום לאגף התקשוב (חיל הקשר), הוקמה בסוף שנות ה-50 כדי לקלוט את המחשב הראשון של צה"ל, שהיה בגודל של חדר גדול.


"לא נופלים מ-8200". אל"מ איסרוביץ'

"במשך שנים רבות שימשו המחשבים את צה"ל רק לעיבוד נתונים עבור הכנת משכורות, כוח אדם, לוגיסטיקה ואמצעי לחימה של מלאים וכו'", מדגיש אל"מ איסרוביץ, "אבל בשנים האחרונות עוברת על צה"ל מהפכת מחשוב וזמינות מידע".

לדבריו, "התפקיד המרכזי של ממר"ם הוא שמערכות המידע של צה"ל יעבדו מול מתארי איומים שונים. איום אחד הוא הסטנדרטי של תקיפת בסיסים צבאיים ופגיעה פיזית במערכות המחשוב וברשתות המידע. וישנו האיום הקיברנטי - איום הסייבר".

ממר"ם היא חלק מלוט"ם - יחידת פיתוח טכנולוגית של אגף התקשוב. לצדה פועלות "חושן" - ה"בזק" של צה"ל, "מצפן" - יחידת פיתוח תכנים של מערכות צבאיות, פיקוד שליטה וניהול, ו"מצו"ב" - מרכז צופן וביטחון, שמספקת את הצפנים ואבטחתם לא רק לצה"ל אלא גם למוסד, לשב"כ ולמשרד החוץ. 

איסרוביץ, בוגר לימודי מדעי המחשב, היה מפקד פלוגת הסיור של חטיבת הנח"ל, ובמלחמת לבנון השנייה פיקד על גדוד 50 של החטיבה. "כמג"ד נכנסתי ללבנון עם M-16 ומפה, ללא כל אמצעים טכנולוגיים. במקרה הטוב קיבלתי פעם בשבוע מידע מודיעיני", הוא נזכר.

"היום למג"דים יש טאבלט והם מקבלים באמצעות הרשת את כל המידע שהם זקוקים לו", הוא אומר ומוסיף: "הם יכולים לדבר ישירות עם טייסים של מסוקי קרב ולקבל אונליין את כל המידע המודיעיני הרלוונטי, הן לשם ביצוע המשימה שלו והן להגנה ולאבטחתם של החיילים. פעם מפקד הרים משקפת ונעזר במצפן. היום יש לו טאבלט או GPS ככלי עזר. זה מייעל את עבודת הצבא ואת זרימת המידע. והחוטים של כל התהליך הזה עוברים דרך המרתפים שלנו".

לדברי מפקד ממר"ם, כל הדברים האלה "באו לידי ביטוי ביכולת הגבוהה שהופגנה במלחמה בעזה. וזה ישתפר עוד יותר בעתיד אם יהיה צורך בלחימה בחיזבאללה או בכל זירה אחרת".

יש ליחידה שלך ולאנשיה דימוי של חנונים?
"זה רחוק מהמציאות. אצלי משרתים ויכולים לשרת לא רק גאוני מחשבים. יכולים להגיע אלינו גם בוגרים של מגמות תיאטרון או קולנוע, וכל מי שניחן ביכולת קוגניטיבית. נהפוך אותם לתוכניתנים מצוינים. תרומת בוגרי ממר"ם ויחידותיו השונות למה שקרוי מיזמי הזנק (סטארט־אפ) בארץ ובעולם אינה נופלת מ-8200.