גם בגיל 87 לא איבד אלי זעירא משחצנותו. השבוע, בראיון ל"ידיעות אחרונות", ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים אמר ברהב שתמיד אפיין אותו: "הקשבתי לשטויות של גולדה. מה יכולתי לומר לה. זה לא היה תפקידי".
זעירא הוא האחראי לכישלון המודיעיני הגדול ביותר בתולדות המדינה. בנוסף הוא גם חשף את שמו של המצרי אשרף מרוואן, סוכן הצמרת שהופעל, לפי הפרסומים, על ידי המוסד והתריע מפני פריצת המלחמה. מרוואן נרצח לפני כשבע שנים, ככל הנראה בידי סוכני ביון מצרים. אדם כזעירא היה צריך ללבוש שק ולשים אפר על ראשו, להתנצל בכל יום כיפורים בפני 2,700 משפחות של חללי המלחמה ולגזור על עצמו תענית דיבור.
בחתירתו להתנער מאחריותו למה שקרה, זעירא - שרק כפסע היה בינו לבין העמדתו לדין על מסירת סודות - מנצל ללא בושה את הזיכרון הקצר שמאפיין את החברה הישראלית ומנסה לשכתב את ההיסטוריה. הוא גם נהנה מההתעקשות חסרת הפשר של ראש הממשלה בנימין נתניהו שלא לאשר חשיפת מסמכים של ישיבות ממשלה בשבוע שלפני מלחמת יום הכיפורים ובמהלכה.
זה כשנתיים פונים אלופים בדימוס וקצינים בכירים וזוטרים שלחמו במלחמה, לצד חוקרים ואנשי אקדמיה, ודורשים לאפשר לציבור לעיין בפרוטוקולים של הדיונים ולחשוף את כל החומרים האצורים בגנזך המדינה על המלחמה. מדובר בסטנוגרמות של ישיבות הממשלה, מראשית אוקטובר 1973 - לאחר שהחלו להגיע הדיווחים על הערכות צבאות מצרים וסוריה - ועד הפסקת האש כעבור כחודש.
חשיפת החומר הייתה מאפשרת ללמוד לא רק על "השטויות" של גולדה מאיר, אלא בעיקר על הטעויות בהערכות המודיעין שהגיש זעירא לממשלה. גם בשעות האחרונות לפני תחילת המתקפה המצרית-סורית המשיך ראש אמ"ן לטעון כי הסבירות לפרוץ המלחמה "נמוכה".
ארכיון המדינה, שמנהליו מעוניינים בחשיפת החומר, עבר על כל המסמכים והכין אותם לפרסום כבר לפני כשנתיים. גם גופי הביטחון - הצנזורה, המוסד, השב"כ והממונה על הביטחון במערכת הביטחון (המלמ"ב) - שאחראים על אבטחת מידע ושמירה על סודות המדינה, אישרו את החומר לפרסום עם כמה סייגים. פה ושם נמחקו משפטים שאמרו שרים, הנוגעים ליחסים עם ארה"ב. הושמטו גם שמות של סוכני מודיעין שהופעלו על ידי המוסד או אמ"ן - והיו כמה כאלה שפעלו במדינות ערב.
מי מהאנשים באותם גופים שהתוודע לחומר וקרא אותו סבור כי אין בו כמעט שום מידע שישפוך אור חדש על המחדל המודיעיני, העיוורון המדיני או ההכנות הצבאיות הלקויות שקדמו למלחמה, ועל תהליך ההחלטות במהלכה. אין גם בחומר המבוקש אמירות שיכולות לפגוע בצנעת הפרט.
במאמר מוסגר ייאמר שהיו כבר בעבר פרוטוקולים של ישיבות ממשלה, במיוחד מהשנים הראשונות של המדינה, שבהם שרים ריכלו על שכניהם בבית המגורים, עלבו בעובדי מדינה וסיפרו בדיחות. מה שמתמיה עוד יותר הוא העובדה שחלק מדברי השרים על המלחמה, כולל עדויות על מה ששמעו מפי זעירא, פורסם כבר באמצעות מסמכים אחרים שנחשפו לציבור, כמו לדוגמה עדויותיהם של שרים בפני ועדת אגרנט. הפרוטוקולים של ועדת אגרנט הותרו לפרסום משום שהם מצויים בארכיון צה"ל, ועל פי התקנות, על מסמכי ארכיון צה"ל חלה תקופת חיסיון שונה מזו של מסמכים של מישיבות הממשלה.
מה שהיה אמור להקל על שיקול הדעת של נתניהו ועוזריו לחשוף את הפרוטוקולים הוא העובדה שמרבית השרים, למעט שניים, שהיו חברים בממשלתה של ראש הממשלה מאיר אינם עוד בחיים. אם נתניהו יתעשת בכל זאת ויאפשר בקרוב את פרסום החומרים, נוכל ללמוד מהם גם על תחושות השרים ומצב רוחם באותם ימים קשים. נוכל לדעת אם אכן דיין נשבר ביום השני או השלישי למלחמה וסבר כי הקיץ הקץ על "הבית השלישי", ועל כן יש להשתמש בנשק האסטרטגי - מה שפורש כהצעה להפעיל נשק גרעיני, שבעולם מעריכים כי הוא מצוי בידי ישראל. אפשר יהיה גם לדעת מה היה מצב רוחה של גולדה ואם באמת שקלה להתאבד, כפי שרמזה לימים מזכירתה האישית לו קידר.
מה שמסבך את הסוגיה הוא העובדה שמאיר הכריזה על כל הישיבות, גם של מליאת הממשלה, כעל ישיבות של "ועדת שרים לענייני ביטחון". ולכן, על פי החוק, חלה עליהן תקופת חיסיון של 50 שנה. עם זאת, היו כבר כמה תקדימים (מלחמת ששת הימים) שאפשרו לארכיון המדינה לפרסם מסמכים לפני תום תקופת החיסיון הנקובה בחוק. כבר לפני כשנה וחצי אמר לי דוברו של ראש הממשלה כי "לקראת יום השנה ה-40 למלחמה מתבצעת בדיקה בעניין חשיפת חומרים נוספים, תוך קיצור תקופת המגבלה הקבועה בתקנות הארכיונים". היום אנו מציינים את יום השנה ה-41 למלחמה, והמסמכים הנעולים בכספות טרם נחשפו.
מלשכת ראש הממשלה סירבו הפעם להגיב על הנושא.
עזה לאן
לפני כשבוע התקיים כינוס של אחד מגדודי הזרוע הצבאית של חמאס בשכונת שייח' רדואן בעזה. כמה דוברים - אבו חמזה, דובר הזרוע הצבאית, וחבר הפרלמנט מושיר אל-מסרי - הבטיחו למשתתפים כי המערכה הבאה נגד ישראל תתנהל "על מפתן אשקלון והנגב", רמז לכוונת חמאס לעשות שימוש נרחב עוד יותר במנהרות כדי לחדור לשטח ישראל ולהעתיק אליה את הקרבות. אבל באותה התכנסות הדוברים גם הסבירו ש"אין זו העת לחידוש המערכה". דבר זה מחדד את ההערכה במערכת הביטחון כי ישראל השיגה הרתעה שהחלישה את רצונו של חמאס לחדש את הקרבות.
"אנו יודעים שחמאס מודה שהם ספגו במלחמה האחרונה מכות קשות", אומר בשיחה עם "מעריב-סופהשבוע" אלוף משנה מ', ראש זירת המערכה הפלסטינית באגף המודיעין של צה"ל. "כקצין מודיעין אני מנסה להסתכל על האויב ועל המערכה ולנסות להבין איך הם תופסים אותה. מבחינתם המאזן הוא שלילי, אם כי לא בלי הישגים".
מהם לתפיסתם ההישגים?
"למשל, מניין ימי המלחמה שלהם הוא 51 ימים, בניגוד למניין שלנו שהוא 50 ימים. וזה משום שהם מחשבים גם את היום שלפני המלחמה שבו שיגרו עשרות רקטות לעבר ישראל בתגובה למותם של שישה פעילים במנהרה. יש בכך גם רצון להראות שזו הייתה מלחמה ביוזמתם כדי להביא לשינוי כלכלי - מה שהם קוראים לו 'הסרת המצור' - במצבה של עזה. לפי הבנתם הם הצליחו להחזיק מעמד זמן רב מול צה"ל החזק. הם פגעו במרקם החיים בישראל וגרמו לחלק מהתושבים בעוטף עזה לעזוב. אלה הם ההישגים שהם מדברים עליהם, בוודאי בפומבי. אך מתנהל אצלם, בעיקר בממד הצבאי, גם תהליך של הפקת לקחים. הם מודעים למכה הקשה שספגו ולנזקים שנגרמו לתשתיות האזרחיות ולתשתיות הממשל שלהם בעזה".
שישה שבועות חלפו מאז סיום המלחמה שגבתה את חייהם של 73 חיילים ואזרחים וכ-2,300 פלסטינים. לפני נתוני אונר"א כ-80 אלף בני אדם נותרו ללא קורת גג, לאחר שאלפי בתים נהרסו.
"זה היה העימות החריף ביותר בין ישראל לפלסטינים מאז מלחמת לבנון ב-1982. בוודאי שזו הייתה ההתנסות הצבאית הגדולה ביותר של חמאס מאז היווסדו", מוסיף אל"מ מ'. "רגיעה ביטחונית ושקט תלויים הרבה מאוד באם תושג רגיעה אזרחית ויציבות כלכלית. העתיד של עזה - ומבחינה זו גם רמת האיום שנשקפת ממנה על ישראל - תלוי בכלכלה. חמאס מייחס חשיבות רבה לעניין האזרחי. הסיפור הגדול בעזה הוא הסיפור האזרחי. השיקום. חמאס התחיל לייצר ולפרוש כמה מאות פחונים, מייצור עצמי, לשכונות במזרח חאן יונס ובבית חנון. כמובן שזה מעט מאוד ולא מספיק, במיוחד לקראת בוא החורף, ומכאן ובגלל שהרצועה בהרס מוחלט, חשוב להם לזרז את מה שאנו מכנים 'הקמת מנהלת שיקום'".
לפני כשבוע אושר מחדש וקיבל תוקף הסכם שאטי (על שם מחנה הפליטים ברצועה) שנחתם באפריל בין אש"ף לחמאס. זהו ההסכם שסלל את הדרך להקמת ממשלת הפיוס הלאומי. "ההסכם נועד לקדם שלוש סוגיות מרכזיות", מדגיש ראש זירת המערכה הפלסטינית. "האחת היא נושא המעברים. בעניין זה הבהיר חמאס כי אין לו התנגדות שהרשות תחלוש עליהם. עם זאת אין עדיין החלטה אם הרשות תשלח למשימת המעברים את אנשי משמר הנשיאות או שתגייס מקרב אנשיה בעזה. הסוגיה השנייה היא שיקום התשתיות ברצועה כמה שיותר מהר לפני החורף. בחמאס מקווים כי יוזרמו כספים, סחורות, חומרי גלם ומבנים טרומיים - וזה יכול להיות מסעודיה, מקטאר או מאיחוד האמירויות.
"הנושא השלישי הוא המשכורות לעובדי הציבור. חמאס מקווה שיוקם מנגנון בינלאומי להעברת הכספים. ראש הממשלה הפלסטיני רמי חמדאללה דיבר על גורם שלישי שיעביר את המשכורות. הרשות נזהרת מאוד בעניין זה. היא לא רוצה להיראות כמי שמממנת את פקידי חמאס וחוששת שהכסף יזלוג לזרוע הצבאית ולמימון מטרות צבאיות של חמאס. הרשות עושה אבחנה ברורה בין פקידים במשרדים אזרחיים כמו דואר, חקלאות, בריאות, תחבורה ציבורית, לבין גופים כמו משרד הפנים של חמאס, שבאמצעותו פועלות משטרת חמאס והביטחון הכללי".
מתי ייפתח מעבר רפיח בין עזה למצרים?
"אנחנו לא יודעים. זה נושא לדיונים בין הרשות למצרים, שרוצים לראות נוכחות של הרשות בעזה. הנושא הזה מתנהל בקצב מצרי. כיום המעבר פתוח לעולי רגל, לאיחוד משפחות, לסטודנטים ולמקרים רפואיים. בסך הכל אנו רואים שחמאס מוכן לשלם מחיר סמלי בדמות נוכחות של הרשות, ובלבד ששלוש הסוגיות שמניתי ייפתרו במהירות. מאחורי כל זה יכול להתפתח סיפור גדול יותר.
"לראשונה מאז 2007 יש אפשרות של דריסת רגל של הרשות הפלסטינית בעזה. אך אסור גם לשגות באשליות. גם אם ממשלת הפיוס תפעל וגם אם יהיה שקט ברצועה, חמאס לא יוותר על נכסי הליבה שלו. זה בעיקר הזרוע הצבאית ויכולותיה. חמאס ינסה לחזור ולייצר רקטות ולהשלים מלאים וגם לגייס כוח אדם במקום אלה שנהרגו ונפצעו. אנחנו משערים שהם חוזרים כבר לאט־לאט לייצור אמצעי לחימה, כולל רקטות ולבניית מנהרות, וזה ילך ויגבר. אם כי כמובן, לא בהיקפים ובקצב שלפני צוק איתן".
מה לגבי מעמדו של חאלד משעל? היו דיווחים על כך שמעמדו נחלש ואולי אף יתבקש לעזוב את קטאר ולעבור לטורקיה.
"לא ידוע לי על מעבר שלו מקטאר לטורקיה. משעל הוא עדיין נותן הטון בתנועה. למרות הביקורת עליו - בעיתונות הפלסטינית כתבו עליו במונחים של ג'יהאד של בתי מלון - הוא מעצב האסטרטגיה שלה. למרות הכל הוא נותר הגורם המרכזי בחמאס".