עד לפני כמה (וכמה) שנים הייתי מדלג על פקקים היסטריים במיוחד בכניסה הצפון-מזרחית של ירושלים באמצעות עקיפה דרך עיסאוויה. שכונת עוני שכמו נשפכה מפח אשפה ממרומי הגבעה הצרפתית והר הצופים שמעליה.

הייתי מדלג באותם ימים על מהמורות הכביש ה"ראשי" הצר, התלול והמתפתל עד המזלג בין הגבעה הצרפתית והחזרה לכביש 1. כיום מציע ראש עיריית ירושלים ניר ברקת להשליט בבירה סדר באמצעות הגברת האכיפה, כולל תוספת כוח אדם ואמצעים מיוחדים שנמצאים בידי צה"ל.

אם מישהו יקבל ברצינות את השטויות האלה, אזי העלייה או הירידה של הכוח המיוחד להשלטת סדר בעיסאוויה תיראה כך: הרכב הממוגן ירד או יעלה באותו רחוב "ראשי", ייתקל בצמיג בוער ובהפגנת ילדים משליכי אבנים, שוטר עצבני ומפוחד שהקסדה שלו מגירה נחלי זיעה יצא החוצה וישגר צרור (אמצעים מיוחדים, כבר אמרנו) לעבר חבורת הילדים.


לדבר עם נציגי השכונות. התפרעויות בירושלים. צילום: רויטרס. 

בעצם, מה אני נסחף אל העתיד - זה קורה כבר עכשיו. מה שברקת מציע הוא להפוך אירועים בתפזורת בכפרי הגדה להרגל יומיומי מול אוכלוסייה עירונית צפופה. להיכנס לגטאות של הפלסטינים ולהתחכך עם נשים וילדים זה מתכון להרוג נשים וילדים.

יהודים בפיגועי דריסה ופלסטינים בירי חי. הרעיון הבסיסי הוא להראות "להם" מי כאן בעל הבית. מבחינה זו, אין הבדל בין תעלולי הפרובוקציות של בן גביר ומרזל, בין תורת הלחימה של ברקת ובין מדיניות הממשלה. כולם תומכי אינתיפאדה.

כל מאמן כדורסל יודע שהסכנה בשמירת לחץ היא חורים בהגנה למתפרצות, וזה בדיוק מה שקורה ויקרה בירושלים.עשרה קבין של טמטום ירדו על ניהול ענייני ירושלים, חמישה נטלה הממשלה וחמישה העירייה. מדובר בחלום העוועים של הימין לחבר את ירושלים ברצף יהודי נטו בדומה לבנייה בגבעת המטוס והר חומה.

מי שבנה את גבעת זאב ואת נווה יעקב בהמשך לדרך המלך שחוצה את בית חנינא ושועפאט, תוך שהוא סוגר את הפלסטינים בכבישים ושכונות של יהודים (כדי לגרום לתושבים לעזוב) הוא מי שהפך את הרכבת הקלה לרכבת הקללה. מי שמגניב בחורי ישיבה חמושים לבתים בסילוואן הוא מי שמחסל את פוטנציאל התיירות וההשקעות בבירה.

מי שמנסח בימים האלה חוקים לשבירת הסטטוס קוו בהר הבית הוא מי שמבטיח לנו שהמהומות בירושלים יהיו כסף קטן כאשר ערביי  ישראל והעולם הערבי בכלל יצטרפו לחגיגה. מה שברקת צריך לעשות הוא לנהל שיחות שלום ברמת הרחוב וברמת נציגי עירייה מול נציגי השכונות הפלסטיניות.

במקביל לא להכניס לשם חיילים ונגמ"שים, אלא פועלי ניקיון וקבלני כבישים וביוב. מה שהמדינה צריכה לעשות הוא לא לעצור בסיטונות וללא משפט (יותר מ-700 כיום) את הפלסטינים, אלא את הפרובוקטורים והמתנכלים של הימין. או בניסוחו של ביבי ("הדורס שותפו של אבו מאזן") נתניהו: כך פועלים שותפיו של ראש ממשלת ישראל.