הכתובת הייתה על הקיר. כל מי שמשחק אותה מופתע - כולל מפקד מחוז ירושלים, שמגלגל עכשיו עיניים לשמיים - משקר לכם בפנים. אני לא יודע כמה תלונות הגיש יהודה גליק במשטרה. אני כן יודע שכל עיוור שעוקב אחריו ואחרי פעילותו למען עליית יהודים להר הבית, יודע כבר תקופה ארוכה שהוא על הכוונת. 

הפוסטים המאיימים על חייו רצים ברשת, מאחוריהם עומדים אנשים עם פנים ושמות, ובכל זאת לא שמענו עד היום על שום פעולה ממשית שנעשתה בעניינם. המשטרה החליטה כבר מזמן מי הצד הרע בסיפור של הר הבית, ובהתאם לכך נהגה לזלזל באופן קבוע בכל טענה שבאה מהכיוון היהודי. 

אתמול סיפר לי ארנון סגל, עוד פעיל חשוב למען הר הבית, שלפני כמה שבועות הגיש תלונה במשטרה. זה היה אחרי שהוכנס לרשימת המבוקשים הפומבית של פעילי אל־אקצא. כעבור יומיים, כשהתקשר לברר מה קורה, התבשר שהחקירה נסגרה בעילה של חוסר ראיות. "אצלי היו כל הראיות", סיפר לי, "עם שמותיהם וכתובתם של מי שעומדים מאחורי ההסתה הזו נגדי, אבל המשטרה פשוט לא התעניינה בזה". 

האיומים על חייו של גליק לא עניינו איש, משום שגליק לא נמצא בצד הנכון של המפה. התקשורת, שעוסקת בלי סוף בהסתה, העדיפה לדון מאה פעמים על המאבטח של גדעון לוי ולהיעלב מאתיים פעמים בשביל אורנה בנאי על מה שכתבו עליה בפייסבוק, ולא להקדיש שתי דקות לאיומים המפורשים על חייהם של גליק וחבריו. שרת המשפטים ציפי לבני והמוקד שלה לענייני גזענות, שפועלים בהתאם למה שקובע סדר היום התקשורתי, בחרו גם הם להזדעזע מססמאות שצוירו על קירות ומניבולי פה ברשת, יותר מאשר ממקרי הסתה נגד אנשי ימין. 

לטענות שאני מציג כאן יש תשובה קבועה. "ההסתה מימין מסוכנת הרבה יותר מזו המגיעה משמאל", מסבירים לנו. "כך מלמדת ההיסטוריה. כך מזכיר יום השנה לרצח רבין שחל השבוע". את הבלון הזה הגיעה העת לפוצץ. בואו נסכים, לצורך הדיון, שמילים הורגות, משום שהן מכשירות את האווירה עבור הרוצח. בואו נסכים, לצורך הדיון, שהסתה הורגת, משום שהיא מתירה את דמו של מי שמסיתים נגדו. בואו נסכים, בהמשך לכך ורק לצורך הדיון, שאת רצח רבין אפשרה הרוח הגבית שקיבל יגאל עמיר מהרחוב הימני. אם כך, האם לא הגיעה העת לשאול מה בדיוק מלבה את הטרור הערבי שרוצח כאן בהיקפים מעט יותר גדולים? 

כי אם מילים הורגות, אז אני רוצה לדעת מה אחריותו של מי שמסית נגד מתנחלים, לרצח של אותם מתנחלים. והאם כשהשמאל טוען שהמתנחלים לא צריכים להיות היכן שהם נמצאים - ושרק בגללם אין כאן הסכם ושהם אשמים בכך שטרם הוקמה המדינה הפלסטינית הגואלת - אין לו חלק בהתרת דמם וברצח של משפחת פוגל ובאבן שהביאה לפציעתה של אדל ביטון. 

האם לשיח התקשורתי שקובע שאנחנו אחראים למצב בירושלים, משום שאנחנו לא מטפלים היטב בערביי העיר, אין תרומה לאווירה שהביאה את המחבל מסילוואן לדרוס למוות את הפעוטה חיה זיסל ברון? והאם מי שצייר את יהודה גליק כאיש מסוכן ומחרחר מדון, אין לו אחריות לדמו שנשפך? האם יכול להיות שמילים הורגות רק בצד אחד? האם יכול להיות שהסתה פועלת רק בכיוון אחד? 

אנטומיה של תפירת תיק 

בואו נדבר רגע על ההסתה נגד גליק. להסתה הזאת אחראים חלקים בשמאל וחלקים בתקשורת, אבל יותר מכל אחראית לה משטרת ישראל, זו שמפקדיה הבכירים בירושלים עסוקים כבר תקופה ארוכה בהשחרת פניו של גליק ושל כל מי שביקש לעלות איתו אל הר הבית. 

מה לא סיפרה המשטרה לבתי המשפט ולתקשורת. היא סיפרה שהוא פרובוקטור, היא המציאה עליו עלילות, היא תפרה לו תיקים; אבל היא מעולם לא הצליחה להוכיח ולו טענה אחת מטענותיה ומעולם גם לא נדרשה להסביר את מסע ההסתה הזה שלה נגדו. 

שוב ושוב גרר גליק את המשטרה לבתי המשפט אחרי כל רדיפה ורדיפה שלה אותו. שוב ושוב ניצח. שוב ושוב הביא איתו הניצחון את הנקמה הבאה. פעם אחר פעם מנעו ממנו בכירי המשטרה להיכנס אל הר הבית, מקום שבו התפרנס כמדריך ומורה דרך. פעם אחר פעם לא הצליחה לנמק לבתי המשפט על מה היא מתבססת כשהיא מציירת אותו כאיש קיצוני ומסוכן.

מה יש למשטרה נגד יהודה גליק? התשובה פשוטה מאוד. המשטרה, מטבעה, רוצה לחזור הביתה בשלום. זהו. את בכיריה לא מעניינות סוגיות פעוטות של חופש פולחן, של ריבונות ישראל בעיר בירתה או של שמירה על החוק. כשהערבים משתוללים, מתפרעים וטוענים שכשהם רואים יהודים בהר הבית זה מרגיז אותם, אין דבר יותר קל למשטרה מלהחליט להשאיר אותם מחוץ להר. ואם יהודה גליק הוא האיש שמוביל את עליית היהודים האלה, ברור שהוא הראשון שצריך לסלק מהדרך. 

לפני חודשיים דרשה המשטרה להרחיק את גליק מהר הבית בטענה שתקף אישה פלסטינית במהלך סיור במקום וגרם לה חבלות. כשהוכיח שכלל לא היה על ההר באותו יום, שינו עדי המשטרה את גרסתם הראשונה, טענו שהתבלבלו ומצאו תאריך אחר. בינתיים, בתמיכת בית המשפט, הרחיקו אותו מההר. מה שבטוח בטוח. 

לפני חמישה חודשים הצגתי כאן, צעד אחר צעד, אנטומיה של תפירת תיק כזה. הראיתי כיצד מפקד מחוז ירושלים, ניצב יוסי פריינטי, וסגן בכיר בפרקליטות המדינה, עו"ד אבינועם סגל אלעד, חברו יחדיו ושיקרו ביודעין לבג"ץ אך ורק כדי לפגוע בגליק. זה היה אחרי עוד הרחקה של גליק מההר, ואחרי עתירה שהגיש לבג"ץ בבקשה לחזור ולעלות אליו. 

המסמכים שהגישה המשטרה לבית המשפט הוכיחו את מה שידעו כולם: הערבים מתפרעים על ההר, מניפים דגלי חמאס, אל-קאעידה ודאע"ש, משליכים בקבוקי תבערה ואבנים ומבעירים את ירושלים; אבל שוטרי הבירה עסוקים עד מעל לראשם במעקב יומיומי ובתיעוד צפוף אחר כל תנועה של האיום האמיתי: יהודה גליק. 

דוחות שלמים תיעדו מתי הוא עולה אל ההר, מתי הוא "ניסה להיכנס להר הבית עם פסוקי תפילה בתוך ספרו", מתי הוא הרגיז את אנשי הווקף כאשר דיבר באנגלית עם מבקרים סינים, מתי צילם את אחד המבקרים עם תמונה של ח"כ משה פייגלין שזה נשא בארנקו, ומתי הכניס לכיסו עפר. 

ניצב פריינטי לא הצליח למצוא שום פסול ביהודה גליק. אבל כדי לשכנע את בג"ץ במידת המסוכנות שלו, הגיש מסמך ובו השתמש 14 פעמים בביטויים חריפים שהציגו את גליק כפצצה מתקתקת של ממש. זו הייתה דיבה בתפארתה. דוגמה לדרך שבה יכולים פקידי מדינה לקחת איש שמעולם לא פגע בזבוב, שלא הורשע בשום דבר ושאין נגדו ולו כתב אישום אחד ולספר קבל עם ובג"ץ שהוא הסכנה לשלום העולם. 

פריינטי, יחד עם פרקליטות המדינה, הסביר לשופטים על "הסכנה הנובעת ממנו לשלום הציבור ולביטחונו", על "סיכונים של ממש", על כך ש"גחמותיו מסכנות באופן ממשי את שלום וביטחון הציבור", על זה שהוא גורם "סיכון חיי אדם" ו"סכנה של ממש לחיי אדם". השורה התחתונה שחיבר עו"ד אבינעם סגל אלעד הייתה חדה וברורה: "בנסיבות העניין יש הכרח למנוע את כניסתו של העותר להר הבית לעת הזאת, וזאת לשם מניעת סכנה לפגיעה קשה בשלום וביטחון הציבור". פחד אלוהים. 

יום למחרת הגשת המסמך הזה, אחרי לחץ גדול מצד קציניו של פריינטי, נאות גליק למשוך מבית המשפט תביעה שהגיש נגד מפקד המחוז על הנזקים הכספיים שגרם לו בהרחקתו מההר. לפריינטי ולפרקליטות המדינה זה היה דיל משתלם. בתוך שעה הם החליטו שגליק כבר איננו מסוכן ותוך התעלמות מכל מה שסיפרו לבג"ץ 24 שעות קודם לכן, התירו לו לעלות שוב להר הבית. זו הייתה דוגמה אחת משקפת לרצח האופי השיטתי שביצעה משטרת ירושלים ליהודה גליק. 

העיקרון אותו עיקרון

לפני כמה שבועות ראיין ארנון סגל ב"מקור ראשון" את נצ"מ אבי ביטון, מפקד מרחב דוד. ביטון, איש שמכיר היטב את המצב בהר הבית, לא היסס למתוח קו מקביל בין עולי ההר היהודים שלא מרימים יד על איש, לבין הטרוריסטים הערבים שעל ההר. "קיימים גורמים קיצוניים בצד המוסלמי... גם בצד היהודי קיימים קיצונים. קיצונים אינם אוהבים שקט. הוא איננו משרת את האינטרס שלהם", אמר. 

"אתה משווה בין שני הצדדים", תמה סגל, "ערבים המיידים בקבוקי תבערה ויהודים המשתחווים בהר הם אותו הדבר מבחינתך?". "העיקרון הוא אותו עיקרון", הסביר מפקד המשטרה הבכיר בלי להתבלבל. "כי ככל שיהיה שקט בהר הבית לא יהיה לקיצונים מה לעשות שם. תאר לך שהיה שקט בהר הבית - מה היו עושים מירי רגב, יהודה גליק ונג'אח בכיראת (מנהל מסגד אל-אקצה - ק"ל)". 

אם מילים הורגות, אם רצח אופי תורם להתרת דם, אז למשטרת ירושלים יש חשבון נפש של ממש לעשות היום. לה ולכל מי שלקח את האיש המתון הזה, שרק רצה חופש פולחן והציג אותו כמשוגע ומסוכן. לה ולכל מי שלקח את האיש הזה, שדיבר תמיד על הר הבית כעל בית תפילה לכל העמים והציג אותו כשונא ערבים. 

שוטרי מחוז ירושלים, ובראשם מפקד המחוז היוצא פריינטי, מפקד מרחב דוד המכהן ביטון וגם כמה בכירים בפרקליטות המדינה - כל מי שהיו אחראים לבנייה המניפולטיבית של "תיק יהודה גליק" - צריכים לגשת היום אל מיטתו במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים שערי צדק ולבקש ממנו סליחה. אם הסתה עובדת, ואם מילים הורגות, גם להם יש אחריות למה שקרה לו.

[email protected]