לפני הכל, גילוי נאות: כותב שורות אלה השתתף בסדרה של רון כחלילי "ערסים ופרחות - האליטות החדשות" שהעלתה מחדש את הסיפור המזרחי לכותרות. ובהקשר של הסדרה הזו, אבל לא רק, רציתי להסב את תשומת הלב לתופעה ישראלית מרתקת למדי: אפשר לקרוא לה "סינדרום 48".

"סינדרום 48" הוא התפיסה שמחלוקות עקרוניות וגדולות בתרבות הישראלית התחילו להתגלע רק אחרי קום המדינה. אבל התפיסה הזו שגויה, מכיוון שאין כמעט נושא אחד מעורר מחלוקת בהוויה הישראלית שלא היה מוקד לעימות לפני הקמת המדינה - לפעמים עשרות ומאות שנים לפני כן. המתח ביחסי מזרחים אשכנזים, למשל, יושב בתפיסה שלנו על העליות של שנות ה-50 ומהומות ואדי סאליב של סוף אותו עשור, אבל הוא התחיל נצח שלם קודם.

אנקדוטה קטנה בהקשר הזה היא סיפורו של משה שלוש. בן למשפחת שלוש היפואית, שמוצאה מפאס שבמרוקו, שהתיישבה ביפו באמצע המאה ה-19. אביו יוסף וסבו אהרון היו מהציונים הגדולים של המאה ה- 19 ומבוני העיר תל אביב. גם משה שלוש שלח ידו בפעילות ציבורית, ואפילו נבחר לראשות העיר תל אביב ב-1936, עם פטירתו של דיזנגוף.

לא התחיל רק מקום המדינה. דוד בן גוריון. צילום: רויטרס

כהונתו בראשות העיר תל אביב ארכה עשרה ימים בדיוק. העסקונה האשכנזית של העיר תל אביב באותו זמן, ובראשה ישראל רוקח, פצחה במסע להשחרת דמותו בקרב הציבור כמו גם אצל הנציב העליון הבריטי. מסע זה נשא פרי; הבריטים הדיחו את משה שלוש ומינו במקומו את רוקח, שכיהן בתפקידו במשך 14 שנים רצופות בלי שנבחר מעולם.

הפרק המכוער הזה ביחסי אשכנזים־מזרחים בציונות מסמל את האיבה שרחשו עולי מזרח אירופה למעמד דמוי האצולה של המרוקאים ובני העדות האחרות שעלו לפניהם והגיעו לבולטות ולהישגים בשיבת ציון, אבל הסיפור הזה גם ממחיש שהיריבות בין שני המחנות התרבותיים האלה החלה הרבה לפני קום המדינה. עוד באירופה, כמו שנהוג לומר, ניהלו אשכנזים וספרדים חיי קהילה נפרדים.

עוד בשנות ה-20 ניהלו הסוציאליסטים, אנשי השמאל, מאבק ברוויזיוניסטים, אנשי הימין, על אופיו של המשק המתגבש. מדוע השתרשה התפיסה שההיסטוריה היהודית-ישראלית מתחילה ב-48'? או מקסימום בשואה? אפשר רק לנחש. הניחוש שלי הוא שרצף השואה-תקומה הפך לעוגן כל כך מהותי מצד השמאל כי הוא משרת היטב את נרטיב "הקמנו לכם מדינה מכלום" שלו, ומצד הימין כי הוא משרת את אתוס היכולת של העם היהודי לנצח כל אויב באמצעות התגבשות וכוח צבאי.

גם השמאל וגם הימין לא רוצים להתעסק בהיסטוריה היהודית של טרום המדינה, ושני המחנות גם יחד אדישים לגמרי לחזית העדתית של ימי העם היהודי והציונות. אולי כי היא מאיימת לפורר את הנרטיבים של שני המחנות גם יחד.