1. באיחור של שנתיים, מגלה אליעזר פישמן, טייקון הנדל"ן והתקשורת, את הסיבות למשבר הדיור. הבעיה היא, אומר פישמן, היא גם הממשלה וגם העיריות, אבל, גם, ואולי בעיקר, העובדה שאנחנו מתעקשים להמשיך ולחיות מעבר לגיל 65 שבו צריך למות כידוע. 

"אנחנו חיים מירושות", אומר פישמן , "זה תמיד היה ככה, אבל היום ההורים מתים לאט יותר, אז נוצרת בעיה ואם הסבים והסבתות היו ממשיכים כמו פעם למות בגיל 65 לא הייתה בעיה ולא הייתה מחאה".

או בעברית קלה מציע פישמן להורים - חבר'ה, להזדרז ולמות ולא להיסחב עם העניין המיותר הזה עד גיל 80 או 90. להתפגר כבר בגיל 65 ולתת לילדים את הירושה שממנה ייקנו דירה בלי משכנתא. בדקתי, פישמן היה בן 70 בחודש שעבר, תן דוגמא פישמן, עברת בחמש שנים את הגיל המומלץ. תן דוגמא, הילדים מחכים.

אני חושב שכל מי ששומע את פישמן מחכה למתנדב הראשון, כי בכלל הרי הורים מבוגרים הם בעיה איומה. בכלל זקנים הם בעיה איומה - גם לפנסיה, גם לביטוח לאומי, גם צריך לבנות להם בתי אבות, גם לוקח להם ים זמן להגיע מהספסל לחדר הרופא. זה מעצבן רצח.

הם נוסעים נורא לאט בכבישים, לוקח להם שעה להחנות את הרכב. והכי גרוע. במקום להעביר את הירושה לילדים בגיל 65 (שזה גם הירושה וגם הדירה) ולהתפגר בכיף, הם מבזבזים את הכסף במשך שנים על ניתוחים, על טיטולים למבוגרים, על הליכונים, על פיזיותרפיה, על שיניים תותבות, על טיולי שורשים מיותרים לחו"ל, דיור מוגן ברמה של שבעה כוכבים ועד שהם מואילים להסתלק לעולמם הלכה כמעט כל הירושה.

ואחרי זה אתם מתפלאים שאין דירות. אין איפה לגור. כי מאות אלפי קשישים תופסים דירות טובות. אז אם פישמן מתנדב להתפגר ראשון, אני מוכן מיד אחריו כי צריך דוגמא אישית.



פישמן, רעיון מהפכני. צילום: פלאש 90

2. ארבעת העיתונים המרכזיים מסכמים היום את הטרגדיה של האב ששכח את התינוקת במכונית בכותרת זהה לחלוטין, אבל ממש זהה לחלוטין, שמצביעה על דפוס החשיבה הרווח למקרים כאלה: "אסון ברמת גן: תינוקת נשכחה באוטו ומתה", אומר 'ישראל היום'.

"תינוקת נשכחה שעות ברכב ומתה", כך 'הארץ'. וגם 'מעריב' ו'ידיעות' מציינים ביובש- "תינוקת נשכחה ברכב ומתה". לא נכתב "אב שכח את התינוקת שלו ברכב", "התינוקת נשכחה", ככה בדרך לא ברורה בדיוק היא נשכחה.

התקשורת הופכת את מות התינוקת לתאונה, מבלי שבאף אחת מהכותרות יש שימוש בלשון פעיל בסגנון 'אב שכח את בתו וגרם למותה', או- 'אב השאיר את בתו והלך לענייניו', או- 'אב העדיף לשוחח בפלאפון מאשר להוציא את בתו מהרכב".

הסיבה לכך היא די בסיסית. יש כאן שתי טרגדיות שחיות יחדיו באופן מעיק ומכמיר. בניגוד לכרוניקה של מוות, יש כאן שני אסונות ולא אחד. אסון המוות של התינוקת וטרגדיה של אב שעשה טעות, גרם למות בתו והפך באחת לקורבן גם הוא, שכול, מיוסר, טרוף צער.

קשה מאד להתמודד עם דילמה ניסוחית שכזאת, כי מצד אחד הפה רוצה לצרוח: 'איזה מין אבא אתה? מה אתה עושה? לא שוכחים תינוקת!'. אבל מצד שני המוח מסרב להבין איך הורה יכול לשכוח ברכב את מה שאמור להיות הכי יקר לליבו, את יוצאת חלציו, רק בשל איזשהו היסח דעת או שיחת טלפון. לא לשכוח לשלוש דקות ולרוץ להביא, אלא לשכוח כמעט לכל היום.

האם מי מכם, שהיה מקבל צ'ק על עשרה מיליון שקל, היה שוכח אותו על המושב ברכב גלוי וחשוף לעין כל ולא היה ממוקד במטרה? האם אבלו של האב מתקזז עם רשלנותו הנוראה ואמור למתן את החומרה שבהתייחסות? האם נכון וראוי לשלוח לכלא על עבירת הריגה, אדם שזה עתה איבד את ילדתו? (זה לא נעשה עד היום וגם לא ייעשה כנראה). וגם אם הוא אשם לחלוטין, וגם אם הפעולה היא פעולת הריגה, אז נשלח אדם באבל לכלא?

עצם הדיון בעניין הזה, אני מודה, קורע את ליבי ומטלטל את דעתי שוב ושוב, כי ברגע שאני מנסה להבין את גודל צערו של האב, אני מתפלץ. אבל גם מאובדן החיים המיותר של התינוקת, אני בוכה. אולי צודקים אלה שאומרים שעצם האובדן הוא העונש הגדול ביותר שכבר נחת על האב השכול, אבל זה לא מספיק. איפה המבוגר האחראי?! איפה התינוק חסר הישע?! זו מסכת מאוד בעייתית.


הפה והלב מתנגשים, הרכב בו האב שכח את התינוקת. צילום: דוד מחפוד, חדשות 24

3. באופן מאוד אסוציאטיבי, מאוד רחוק, אבל גם קרוב במידת הטיעונים, הוא העניין של אולמרט שמגיע הבוקר לקרב חייו האחרון אחרי שיצא מאושש מאד מהסיבוב הקודם. וכך אמר אהוד אולמרט: "לא הייתה קבלת כספים, לא היה שימוש בכספים, לא היו מעטפות כסף. לא היה שום דבר מן הדברים הללו שניסו לייחס לי".

זה בדיוק מה שהעליון יצטרך להחליט: האם הדברים הם כמו שאולמרט מציג או כמו שאחרים סבורים - שבית המשפט המחוזי לא נתן די משקל לראיות שכן נמצאו ושאולמרט יצא בזול מהסיפור הזה ואינו קורבן של הרעים מהפרקליטות.

ואולי על פי שיטת פישמן צריך בכלל לעצור את כל ההליכים כי כמעט כל הדמויות המעורבות - גם אולמרט וגם מרבית עורכי דינו, גם השופטים וגם העיתונאים, רובם כבר עברו את גיל 65, אז בואו נהרוג את כולם וניתן את הירושה לילדים וככה גם הם יזכו בירושה.


אולמרט, תעצרו את ההליכים, כולם זקנים. צילום: מרק ישראל סלם