הררי מילים נכתבו כבר על מלחמת לבנון השנייה. על הימ"חים החסרים, רפיסות הצבא בשלבים רבים של הלחימה, אי המוכנות של החיילים, מחדלי ההגנה על העורף וכמובן הפצועים וההרוגים הרבים בקרב האוכלוסייה וצה"ל.

אבל גם שבע שנים לאחר המלחמה ולאחר ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט לשעבר אליהו וינוגרד, מרבית הציבור לא ממש יודע מה באמת התרחש שם בשטח, בין מרג' עיון לבינת ג'בייל, בין שיחין אל ג'יבין לעין דוריה.

בדיוק מסיבה זו החליט תא"ל במיל' אלישיב שמשי, קצין שריון בעל עיטור מופת מלחמת יום כיפור שכתב עשרה ספרים המנתחים נושאים ואירועים צבאיים,לחקור את אירועי המלחמה ולנסות להבין לעומק, מתוך השטח, מה באמת אירע שם, בארץ החיזבאללה. התוצאה היא הספר "עוד ניצחון כזה" (הוצאת מודן) שהתפרסם לאחרונה.

לשמשי חשוב להבהיר כי מטרת הספר היא לא העברת ביקורת אלא הפקת לקחים, בעיקר בנושאים ערכיים שמבטאים את רוח הלחימה. "בלי רוח לחימה אי אפשר לנצח בקרב. אני לא כותב מטעם אף אחד, אלא מטעם עצמי ובנושאים שלדעתי חשובים לצבא. עם תום המלחמה רוב ההתייחסויות של התקשורת היו בעיקר לגבי הרמות הבכירות של המטה הכללי, פיקוד הצפון וכו'".


לא כותב מטעם אף אחד, תא"ל במיל' אלישיב שמשי. צילום: אריאל בשור

"אותי עניין לראות מה קרה בשטח, בתוך לבנון. במחקר שביצעתי התגלו נורמות לחימה ירודות, שלא היינו רגילים אליהן במלחמות קודמות. בעצם, הדבר העיקרי שבלט היה העדר רוח לחימה. לא בכל הגדודים, אבל ברובם".

"כשמנסים לבדוק מה קרה, היו הרבה נסיבות מקילות לכאורה מבחינת המג"דים", ממשיך שמשי. "הם אמרו שהפקודות היו מעורפלות והשתנו כל הזמן, שהגדודים לא התאמנו זמן רב. אבל הנסיבות המקילות לא פוטרות את המג"דים. למג"ד יש גזרת פעולה, יש לו אויב והוא צריך לבצע את המשימה שלו. חשוב להדגיש - המג"דים הם דרג הפיקוד המשפיע ביותר על תוצאות הקרב. הם, במידה רבה, סוד ההצלחה של צה"ל".

מהי בעצם מטרת הספר?
"הכוונה שלי הייתה לנתח את כל נושא הערכים הקשורים לרוח הלחימה, יוזמה, תעוזה, דוגמה אישית וכן הלאה, וגם לגרום לציבור להכיר את הקרבות. כולם יודעים שהיה בלגן, אבל לא מה קרה בשטח. קיימות דוגמאות רבות לנורמות לחימה לא תקינות במלחמה הזאת. אנחנו צריכים לזכור את הסיטואציה, כאשר אזרחים ישבו במקלטים וספגו הפגזות כדי לאפשר לכוחות בשטח לבצע את המשימה".


"הכוונה היתה לנתח את רוח הלחימה", כריכת הספר 

בעייה בטווח הבינוני

דוגמאות, כאמור, לא חסרות לשמשי. למשל "מג"ד שריון שהיה בקרבת אזור שיגור של רקטות והעדיף לסגת ולסייע לפלוגה שלו שהסתבכה מאחור, במקוםלקחת יוזמה ולהסתער על המשגרים. או גדוד חי"ר שהיה צריך לחצות כפר ולהגיע לאזור שיגור, אבל נעצר בגלל קומץ של לוחמי חיזבאללה, ולא המשיך במשימתו". 

"המג"ד הסביר שהמשימה לא הייתה ברורה, ושהעיקר מבחינתו היה להחזיר את החיילים בשלום. יש פה משהו שהוא קצת צורם, כשמהאזור שאתהאחראי עליו נורים רקטות וטילים, האזרחים מוכנים לסבול את זה, ואתה לא עושה כל מה שאתה יכול כדי להקל על האזרחים".

מהדברים שלך עולה תחושה שמשהו השתנה - במקום להגן על האזרחים, הצבא מגן על החיילים. 
"ניסיתי לא לעסוק בסיבות שהביאו למצב, אבל בהחלט - הייתה אווירה שכשאזרחים נהרגים זה חלק מהמלחמה, וכשחיילים נפגעים קמה זעקה. שמענו בתקשורת 'למה אתם מכניסים את הילדים שלנו ללבנון?'". 

"אומנם אני לא סוציולוג או פסיכולוג, ולא זה מה שחקרתי, אבל בהחלט הייתה אווירה כזאת - כשחיילים נהרגו, התקשורת תקפה וחקרה. מי אתם רוצים שיעשה את המלאכה? אם החיילים לא ייכנסו ללבנון, מי ייכנס? הם לוחמים, וזה תפקידם: להגן עלינו. מה רוצים - שהצבא לא יעשה כלום? שהתושבים ישבו במקלטים וימשיכו לספוג פגזים בלי סוף? העובדה היא שהפגזים נחתו בישראל עד היום האחרון של הלחימה".

ההצהרות של קצינים בכירים, ובראשם הרמטכ"ל דן חלוץ, היו שחיל האוויר יוכל להכריע את המלחמה במהירות. אז ברור שההעדפה הייתה להימנע מחזרה לבוץ הלבנוני. 
"זה אחד הדברים שתמיד מאכזב אנשים, כי הציפיות הן שאנחנו - כצבא גדול, מודרני וחזק - נסיים את המערכה צ'יק צ'ק. אבל נגד לוחמי גרילה זה לא עובד ככה, העסק הרבה יותר מתמשך, וצריך לעבוד בפינצטה. אם צה"ל היה מתנהג בצורה בלתי מוסרית, כפי שהצד השני מתנהג, אז אין בעיה לדרוס, להשמיד ולסיים את המלחמה במהירות. בגלל הערכים המוסריים שלנו, לחימה בלוחמי גרילה שעושים שימוש באזרחים כמגן אנושי היא בעיה. אין חוכמות".


"אם החיילים לא ייכנסו ללבנון, מי ייכנס?", צילום: אריאל בשור

מה הייתה הבעיה העיקרית?
"את עיקר הלחימה ביצע חיל האוויר, עם השמדת הרקטות הרחוקות. אבל לרקטות הבינוניות לא היה פתרון, ולכן חיזבאללה המשיכו לירות. נוצרה עוד בעיה - לא התייחסו מספיק לתמרון היבשתי והתמקדו יותר מדי בנשק מדויק וטכנולוגי". 

"לא לקחו בחשבון שבלי תמרון יבשתי אתה לא יכול לחסל את המשגרים. המטרה של התמרון היבשתי היא לכבוש שטח, להתייצב באגפים או בעורף כדי לערער את מערך האויב, ואז אפשר לפגוע בו עם כל האמצעים המתקדמים מכיוונים אחרים. רק בסוף המלחמה דיברו על תמרון גדול, אבל אז נכנסה כבר הפסקת האש לתוקף".

שמשי מספר כי במחקר שביצע לפני כתיבת הספר גילה בעיות רוחביות בנושא נטילת היוזמה. "גדודים שהמשימה שלהם הייתה פתיחת מעברים המתינו ליד גדר הגבול כאילו מדובר באימון במקום לקחת יוזמה, לפרוץ מעבר ולעמוד בזמנים. אחד מגדודי החי"ר נדרש לכבוש שטח שולט מרחק שלושה ק"מ מהגבול בלילה אחד".

"הגדוד הגיע לאזור רק בלילה השלישי, כשכל לילה הוא התקדם ק"מ אחד בלבד. ביום הם לא עשו כלום, הסתתרו בבתים מחשש להיפגע. כשכבר הגיעוליעד, חיזבאללה ירו והיו כמה נפגעים. המג"ד חשש מנפגעים נוספים וביקש אישור מהמח"ט לחזור לארץ, וכך היה. זו ממש דוגמה לאיך לא אמורים לפעול".


"לא התייחסו מספיק לתמרון היבשתי". צילום: אריאל בשור

"אחרי זעזוע כזה, מתקנים"

כמובן, כמו בכל מלחמה, היו גם סיפורי הצלחה וגבורה, "דוגמאות חיוביות", כפי שמגדיר אותן שמשי. "היה מג"ד באלכסנדרוני, רוני בן חיים, שסיים את המשימה הראשונה שלו בתוך לבנון והיה צריך להגן על הגזרה באזור שיחין אל ג'יבין. הוא לקח יוזמה וסרק את האזור, הצליח לתפוס שבויים, חשף אמצעי לחימה. זאת בניגוד למג"דים אחרים, שלעתים הכל היה להם מתחת לאף והם נמנעו מפעולה. הוא הרחיב את הגזרה, הגדיל ראש".

"באירוע נוסף, מג"ד נח"ל אבי דן, שפעל בגזרת עין דוריה, הנהיג את הלוחמים מלפנים, שימש דוגמה אישית, ולמרות שהיו לו נפגעים לא נעצר, דבק במשימה וביצע אותה יפה מאוד".

שמשי מציין סיפורי גבורה גם בקרב חיילים בדרגות נמוכות יותר. "ישנו קמב"ץ בגולני, יוני שטבון (היום ח"כ מטעם הבית היהודי - י"פ), ששמע על ההסתבכותבבינת ג'בייל, שהיו בה הרוגים ונפגעים, וביקש מהמג"ד לגשת לשם כדי לסייע. הוא לקח כיתת חי"ר, ביצע תמרון בתוך שטח אויב והגיע לכוח. זו הייתה אחוות לוחמים, יוזמה ותעוזה. פשוט, להצדיע לבחור".

"היה גם מ"מ טנקים, חיים גפן, שבמעבר הסלוקי היה בטנק המוביל, הראשון. הוא חטף טיל בתותח, שנקטע ויצא משימוש. היו לו כל הסיבות לעצור ולחזור לתיקונים, אבל הוא החליט להמשיך כדי לשמש דוגמה לחבר'ה שלו. בהמשך, המ"פ שלו נהרג, והוא עסק בפעולות חילוץ. הוא ממש פעל לתפארת".

"אני אתן עוד דוגמה של חייל פשוט, נהג דחפור בשם אושרי סיבוני מגדוד הנדסה", מספר שמשי, "הבחור היה מותש, אחרי שהפלוגה שלו עבדה קשה מאוד. בשלב מסוים רץ אליו חייל ודיווח שטנק נפגע ונמצא בטווח הטילים. הבחור נסע עם הדחפור וחילץ את הטנק, ולאחר מכן חילץ טנקים נוספים. אחר כך הגיע מסוק והוא כיוון אותו לאן לירות כדי להפסיק את ירי הטילים לכיוון הטנקים. והוא 'רק' נהג דחפור. היה מקום לתת לו צל"ש".

איך אתה מסביר את ההבדלים בהתנהגות בשטח בין המפקדים, שבסך הכל קיבלו חינוך דומה בצבא? 
"הייתה סיטואציה שבה חלק מהמפקדים יצאו למלחמה מבלי שהיו מוענים לשלם את המחיר. בכל מלחמה משלמים מחיר, אין מה לעשות, מלחמה זה לאדבר טוב. אבל אם אתה מהסס, מגמגם ולא יוזם, אתה משלם מחיר גבוה יותר. מי שלוקח יוזמה ותעוזה, מציל יותר חיי אדם ומשפיע על התוצאות. הרבה מפקדים לא הבינו את זה. היו המון היסוסים. הם חשבו שבזה הם יצילו חיים, אבל המציאות הפוכה. יוזמה מקצרת את התהליך".

מה אתה חושב על דוח וינוגרד ומסקנותיו?
"אני לא מבקר את הדוח, הוא עלה על כמה נקודות חשובות. למשל שלרמות הבכירות הייתה סובלנות יתר לגבי ביצוע משימות, ושמה שהיה חשוב להם בעיקרזה שלא יהיו נפגעים. ביצוע המשימות היה בחשיבות משנית, מה שהקרין כלפי מטה".

"דאגו שלא יהיו הרוגים. הדוח ציין גם את נושא הפקודות המעורפלות: במקום לדבר במונחים צבאיים פשוטים, המסרים לא היו ברורים. במקום להגיד 'המשימה היא לכבוש את השטח ולהשמיד משגרים', התחילו לדבר בשפה לא מובנת,לאנשי מילואים בעיקר". 

אתה אופטימי לגבי עתיד הצבא?
"בוודאי. מאז היה גם מבצע 'עופרת יצוקה', ואני מאמין ומקווה שהצבא השתפר. אני בהחלט סבור שהמצב היום הרבה יותר טוב. המלחמה נתנה מכה חזקהמאוד וניערה את הצבא. אחרי זעזוע כזה, מתקנים". 

מה יהיו השלכות הקיצוץ בתקציב הביטחון?
"גם כלכלה וחברה זה ביטחון. באילוצים הקיימים בהחלט יש מקום לבצע קיצוצים, אבל הם צריכים להיעשות בחוכמה. אני קצין שריון, אז אתן לך דוגמה מהחיל המוכר לי. אין שום סיבה לא להוציא טנקים ישנים מפעילות, אבל חשוב להישאר עם מספיק עוצבות וטנקים מודרניים ומתקדמים. צריך להיזהר לא לקצץ לגמרי מכוח התמרון".

"שמעתי מומחים שאמרו שאין עלינו איום של דיביזיות שריון שיסתערו לעברנו, אבל חשוב שהצד השני ידע שיש עליהם איום של דיביזיות שריון. בלי גופים מתמרנים לא נוכל לזעזע את מערך האויב. צריך למצוא את האיזון הנכון, וזה בהחלט ניהול סיכונים, אין מה לעשות".

מה דעתך על פרשת הרפז?
"תמיד היו בעיות וחיכוכים בין הדרג המדיני לדרג הצבאי, אבל אם לכאורה היה כאן מה שאומרים, משמע שאספו חומרים בצבא נגד דרג נבחר, זו שערורייה חמורה מאוד, אבל זה צריך להיות מוכח". 


"אם פרשת הרפז נכונה זו שערוריה חמורה". צילום: מרק ישראל סלם