המספרים מדברים בעד עצמם: שיעור מקבלי דמי האבטלה מקרב האקדמאים עלה בצורה משמעותית בעשור האחרון והוא עומד על 28.8 אחוז, כך על פי נתוני הביטוח הלאומי שפורסמו השבוע. שירות התעסוקה הציג עלייה של 35 אחוז תוך ארבע שנים בממוצע דורשי העבודה בעלי תואר ראשון. יכול להיות שחלומה של כל אם יהודייה, שילדיה יהיו בוגרי אוניברסיטה, צריך וחייב להשתנות?

"צעירים פונים ללמוד מקצועות שאין להם מקצוע", מסבירה ד"ר יוכבד פנחסי אדיב, יו"ר פורום המכללות הטכנולוגיות ומנהלת המרכז ליצור ולטכנולוגיה אריאל. "בסופו של דבר, רוב המקצועות במדעי הרוח והחברה הם לא מקצועות של עבודה. אז שכיח למצוא בוגרי תואר שני שמגיעים ללימודי הנדסאי תוכנה, כי השכלה זה טוב ובריא וחשוב לחברה, אבל זה לא מה שיביא את הכסף".

כ-300 אלף סטודנטים יתחילו מחר את שנת הלימודים האקדמית ב-69 אוניברסיטאות ומכללות. אנשים צעירים, מלאי שאיפות וחלומות על עתיד ששזורים בו עניין, ידע וביטחון כלכלי ותעסוקתי. חלקם יסיימו את מסלול לימודיהם עם תואר מקצועי, ויהיו רופאי השיניים הבאים, האדריכלים והמהנדסים. היתר יגלו, באיחור רב, כי החלומות התנפצו והותירו אותם, אחרי שלוש שנים בהן פקדו את ספסלי האקדמיה, עם תעודה ביד וחור בכיס.


למצולמות אין קשר לכתבה. צילום ארכיון: מרים אלסטר, פלאש 90

"מדובר בחלום ושברו", מסכים אורי רשטיק, יו"ר התאחדות הסטודנטים וחבר במועצה להשכלה גבוהה. "אמנם אין תחליף לחברה משכילה, אבל מוכרים לנו חלום שאם נבוא ונלמד נרוויח הרבה. בא אדם שמאמין שהתואר יפתח לו פתח לשוק התעסוקה, לעתיד ולמשכורת ולביטחון כלכלי, מה שלא קורה בהכרח".

על בוגרים ושקרים

האוניברסיטה הראשונה בארץ, הטכניון, הוקמה ב-1924. שנה לאחר מכן נפתחה האוניברסיטה העברית בירושלים. עם קום המדינה עמד מספר הסטודנטים על 1,600 בלבד. ב-1970, כשבישראל פעלו שבע אוניברסיטאות, עמד מספר הלומדים בהן על 35 אלף. בשנים הבאות גדל מספר האקדמאים בהדרגה, תנאי הקבלה היו נוקשים ובוגרי תואר ראשון התקבלו בלי בעיה לכל עבודה בה חשקו.

הקפיצה הגדולה במספר הלומדים התרחשה בשנות ה-90, עת נפתחו המכללות הפרטיות, שהורידו את תנאי הקבלה, ובמקביל גם את רמת הלימודים. תוך עשור הוכפל מספר הסטודנטים וכיום מדורגת ישראל שלישית בשיעור בעלי ההשכלה האקדמית ביחס לגודל האוכלוסייה.

את העלייה המשמעותית ביותר אפשר היה לראות בלימודי המשפטים, שבעבר נחשבו לחוד החנית של הלימודים האקדמיים והמסלול הבטוח לרווח כלכלי ויציבות תעסוקתית. עם פתיחת המכללות האקדמיות עלה בצורה חדה מספר מסיימי תואר ראשון במשפטים. בשנה שעברה סיימו כ-700 איש את התואר במסגרת אוניברסיטאית, ועוד כ-2,800 איש יכולים להתהדר בתואר במשפטים ממכללה לא מתוקצבת. "סטודנטים משלמים 120 אלף שקל לתואר וחושבים שיהיה לו ביקוש בשוק, אבל הם טועים", אומר רשניק. "אני לא מאמין שכל הסטודנטים רוצים ללמוד את התחום הזה כי החוק והמשפט הוא בנשמתם, אלא כי הם רוצים תעסוקה, אבל למדינה אין מנגנונים רגולטורים והדרך סלולה למקצועות שלא בהכרח נדרשים".

מקצוע נוסף ונחשק במיוחד לתואר ראשון הוא עסקים ומדעי הניהול. 35 אחוז מהסטודנטים במכללות ורבע מהסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה בחרו ללמוד את התחום. מוקדם יותר השנה התראיין למגזין "דה מרקר" פרופ' משה צבירין, סגן הדיקן בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, ועורר סערה כשאמר כי לימודי התואר הראשון במינהל עסקים מיותרים ועדיף ללמוד את התחום במסגרת תואר שני בלבד.

למצולם אין קשר לכתבה. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

"אני מסכים עם האמירה שלימודי מינהל עסקים הם תיאורטיים ולא נותנים הכשרה אמיתית", אומר פרופ' ליברמן, דיקן בית הספר למינהל עסקים במכללת נתניה. "זה הבסיס ואילו צריך להוסיף ניסיון ולימודים מתקדמים. הרי אי אפשר לצפות שאדם ללא ניסיון יהיה מנהל מושלם אחרי שלוש שנות לימודים. ומצד שני, לימודים אקדמיים מכשירים את האדם לתהליכי למידה, לפיתוח סקרנות ואינטלקט, לגישה למקורות ולהישגים בעתיד, גם בתחומים שלא קשורים למינהל עסקים".

לא כולם מסכימים עם פרופ' ליברמן. פרופ' עוז אלמוג וד"ר תמר אלמוג ערכו מחקר מקיף על דור ה-Y במסגרת מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית בטכניון. וזה מה שהם כותבים במאמרם "על בוגרים ושקרים": "נכון שהבוגרים שלנו למדו קורס או שניים וקראו דף או שניים, אבל הם אינם משכילים במובן העמוק של המילה. אינם סקרנים, חסרי הרגלי למידה יסודיים, ובמקרים רבים גם אינם מוכנים לחיים העצמאיים בכלל ולשוק העבודה בפרט. זו גם אחת הסיבות לכך שפרק הזמן שבין סיום הלימודים האקדמיים לבין 'ההסתדרות בחיים' (עבודה ופרנסה יציבה, מגורים עצמאיים, הקמת משפחה וכדומה) הולך ומתארך בשנים האחרונות. זה דור הביניים והבינתיים, ואנחנו באקדמיה רק מאריכים את הבינתיים הזה, שמשבש להם ולנו את החיים".

העתיד: המכללות הטכנולוגיות

האם נכונה התפיסה הרווחת כיום, שבלעדי תואר ראשון לא ניתן להתקבל למקום עבודה? "מה שחשוב כיום למעסיק זה הניסיון התעסוקתי, חד וחלק", אומרת נירה כרמל, מנהלת משאבי אנוש ארצית בחברת ההשמה "אורטל ולעבודה". "אם למועמד יש ניסיון שמעיד על יכולותיו המקצועיות והאישיותיות יש לו יתרון גדול בקבלה לעבודה. רק אחר כך מסתכלים על שורת ההשכלה בקורות החיים. יש מעסיקים שעבורם תואר ראשון הוא כלי סינון. לא דרישת חובה, אלא יתרון".

האם חשוב למעסיק באיזה תחום רכשתי את התואר הראשון?
"בבנקים ובחברות ביטוח, למשל, יש העדפה למועמדים שסיימו תואר ראשון במקצועות כמו כלכלה ותחומים ריאליים. בשאר המקרים אין העדפה לתחום כזה או אחר".

מה יכול לעשות סטודנט כדי לשפר את סיכויי הקבלה שלו למשרה לאחר סיום לימודיו?
"אנחנו רואים בשנים האחרונות העדפה של מעסיקים לסטודנטים שעבדו תוך כדי לימודיהם, כמו גם מעסיקים שמעדיפים לקדם מועמדים מתוך המערכת. לכן אני ממליצה לסטודנטים לחפש עבודה במקצוע שבו הם רואים את העתיד שלהם. גם אם אתם נאלצים להתפשר על חצי משרה או אם אתם בטוחים שתוכלו להרוויח יותר בעבודת מלצרות, קחו בחשבון שעבודה בתחום יכולה לעזור לכם בעתיד".

יכול להיות שהסטודנטים לעתיד צריכים לשאול את עצמם מדוע הם בכלל נרשמים ללימודים. אם זה כדי להעשיר את הידע, לחקור ולהעמיק, הרי שאוניברסיטה יכולה להוות את הפתרון המושלם. אבל אם המטרה היא כסף, אולי התשובה נמצאת במקום אחר לגמרי: במכללות הטכנולוגיות. אלו מכשירות את הלומדים במסלולים מקצועיים ולתואר הנדסאי נוף, חשמל, כימיה או אלקטרוניקה, תוכנה או מכונות. התאחדות התעשיינים מדווחת בשנים האחרונות על מחסור חמור בידיים עבודות, כך שרוב הבוגרים לא יתקשו למצוא אופק תעסוקתי.

"צריך לשנות את התפיסה ולייצר מקצועות שבסופם יש מקצוע", אומרת ד"ר יוכבד. "בסופו של דבר אנחנו מייצרים שכבה של אנשים שיש להם השכלה, ובפועל אין מי שיגלגל את גלגלי התעשייה. אני נמצאת במכללה כבר שמונה שנים ורואה עלייה של 15 אחוז בכל שנה בביקושים ללימודים אצלנו. כי בשורה התחתונה יש כאן לימודים עם עבודה בסופם".


המצולמים אינם קשורים לכתבה. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

גם יוסי יאשי, מנהל מכללת אורט סינגאלובסקי, מסכים עם הדברים: "מסלולי הכשרת ההנדסאים מעניקים לסטודנטים יתרון ברכישת מקצוע מעשי בפרק זמן קצר יחסית, מה שמאפשר להם להשתלב בשוק העבודה בתפקידים משמעותיים וברי עניין. חשוב לציין שעובדה זו עומדת בסתירה לאותה הילה הסוחפת אחריה בני נוער רבים השואפים להגיע בראש ובראשונה למעמד אקדמאי בעל תואר ראשון. לימודים אקדמאיים לא בהכרח יכולים לתרום באופן ישיר ומעשי למשק בישראל, ובדרך כלל משך הלימודים בהם ארוך פי שניים ויותר ממסלולי ההכשרה המקצועיים, בעקבות קורסים רבים שמטרתם צבירת נקודות זכות. הכשרות והסמכות חשובות אלה, שמעבירים במכללות הטכנולוגיות השונות, מתבצעות על אף התקצוב המופלה לרעה של המדינה בהשוואה אל מוסדות האקדמיה".

פרופ' וד"ר אלמוג מאמינים כי ניצני האלטרנטיבות למערכת ההשכלה המסורתית, שכבר קיימים בשוק, יהפכו עם הזמן לתופעה סוחפת. "בין השאר ואולי בעיקר מכיוון שלא רחוק היום שבו הצעירים יכתיבו בעצמם את החלופות הרצויות להם וייצרו מסגרות חדשות שיתחרו במסגרות המסורתיות", הם כותבים במאמר שעורר רעש והוביל אותם אל מוסדות החינוך השונים על מנת לדון בדברים. "הצעירים הללו יפסיקו בהדרגה להגיע ללימודים האקדמיים ויחייבו אותנו להשתנות או 'למות'. כבר עכשיו רבים מהם משתעממים בלימודים ומאוכזבים מהפער בין הציפיות באשר לתועלת של התואר לבין המציאות בשוק העבודה".

אחת מההצעות שהם מעלים במאמרם היא יצירת מסלולים מקצועיים באמצעות שיתופי פעולה עם חברות כוח אדם ומפעלים כלכליים, שיהדקו את הזיקה בין התואר לבין העבודה.

לא רק אצלנו תופס תאוצה הדיון בדבר נחיצות הלימודים לתואר ראשון. המרוץ ללימודים הפך את הדור הזה למשכיל יותר אבל גם מובטל יותר, ועל פי סקר שנערך לאחרונה בארה"ב, 85 אחוז מבוגרי התואר הראשון חוזרים לגור עם ההורים. זאת ועוד: 17 מיליון אקדמיים אמריקאים עובדים כיום בעבודות שלא מצריכות תואר.

בארה"ב קמה לאחרונה תנועה הנושאת את השם UnCollege, הקוראת לצעירים ללכת לעבוד במקום ללמוד. בעוד אצלנו שכר הלימוד במוסדות האקדמיים מסובסד בחלקו, בארה"ב עלות תואר ראשון יכולה להגיע עד 150 אלף דולר, הממומנת ברובה מהלוואות סטודנטים שרבים מהם מתקשים להחזיר עם סיום לימודיהם. המיליונר פיטר תיל, מראשוני המשקיעים בפייסבוק וממייסדי פייפאל, הכריז לפני כשלוש שנים שיעניק 100 אלף דולר בשנה לסטודנטים שינשרו מהלימודים ויפנו להקים עסק עצמאי טכנולוגי. "בועת ההשכלה הגבוהה", קרא תיל לתופעה הרווחת.

ואם חשבתם שהמועצה להשכלה גבוהה עושה ככל שביכולתה כדי להתמודד עם הבעייתיות, הרי שרשניק, חבר במל"ג, מצנן את התלהבותנו. "האספקט היחיד שעוסקים בו במל"ג הוא אישור תוכניות לימודים מבחינה אקדמית. הם עסוקים בהיבט הנקודתי ולא מסתכלים על ההשכלה הגבוהה בהיבט הרחב. תראי מה קורה עם החוגים לפיזיותרפיה: פותחים חוגים על ימין ועל שמאל, כשבפועל אין מספיק מקומות לסטאז'. לא עושים הצלבות, לא בודקים אפשרויות תעסוקה. פלא שהסטודנטים מרגישים אבודים?".