"זהו אחד היעדים שזוכים לביקורים התדירים ביותר של הסוגדים לשמש, של צוללנים ושל אוהבי טבע, והוא הקטע האחרון של אדמה איטלקית לפני החוף האפריקאי", כך - לצד תמונות מרהיבות של חופי ים קסומים - מתאר אתר האינטרנט של משרד התיירות האיטלקי את האי הים תיכוני למפדוסה.

אבל השלווה והנינוחות שמספק האי הקטן, ששוכן בין סיציליה לתוניסיה, הפכו בשעות הבוקר המוקדמות של 3 באוקטובר לזירה של מוות ותופת כאשר ספינה שעליה היו יותר מ-500 פליטים אפריקאים, בעיקר מאריתריאה ומסומליה, טבעה בתוך דקות ספורות מול חופי למפדוסה. יותר מ-230 מהמהגרים העניים טבעו באסון ועוד עשרות עדיין נעדרים, כנראה אבדו לנצח.

"צפנו במשך חמש שעות, השתמשנו בגופות של חברינו", סיפר אחד הניצולים, גרמאני נגאסקי בן ה-30 , בשיחה עם רשת CNN. "אין דבר נורא מזה. היו הרבה ילדים. היו אם וארבעת ילדיה, אמא עם תינוק, כולם אבדו בים".

ניצול נוסף, אברהלי אמארה בן ה-23, ציין כי הוא ויתר הפליטים עזבו את מולדתם בגלל הקשיים ומתוך תקווה שימצאו שלווה ועבודה שתאפשר להם לסייע למשפחותיהם. "אבל מצאנו את העצב המר הזה", אמר. "זה היה כל כך בלתי צפוי, כל כך מטריד, וכעת אנחנו לא יכולים לחשוב על שום דבר אחר".

האסון הימי אירע בעקבות שריפה שפרצה על סיפון הספינה, ככל הנראה במהלך ניסיון להזעיק עזרה אחרי שהמנוע הפסיק לפעול. במהומה שהתרחשה על הסיפון נטה על צדו שוב ושוב כלי השיט העמוס, ומאות פליטים נזרקו לים. סירות דיג שהיו באזור החלו לעזור לנפגעים ולהעבירם לחוף, לפני שסירות של משמר החופים האיטלקי וצוללנים הצטרפו למאמצים.

"הייתי יותר משעה למטה, ליד הגופות. היה קשה להביט על הפנים שלהם, לראות את הפציעות שלהם, את המבטים הקרועים שלהם, הידיים המושטות בבקשת עזרה. זה היה קשה מאוד", סיפר אחד הצוללנים, ריקרדו נובילה.

335 אלף בקשות בשנה

הטרגדיה ליד האי למפדוסה אינה הראשונה מסוגה - מדי שנה מתים מאות מהגרים בים התיכון בדרכם לאירופה - אולם היא הקשה ביותר שהתרחשה עד כה. האסון הדגיש פעם נוספת את הבעיה המטרידה של פליטים שמגיעים ממדינות מצוקה, מאזורי מלחמה ומדיקטטורות, משלמים את כל הונם לסוחרי אנשים שמעמיסים אותם בתנאים מחרידים על גבי כלי שיט רעועים שבקושי שורדים את המסע בים התיכון, בתקווה לזכות בחיים חדשים באחת ממדינות אירופה.

לפי נתוני סוכנות הפליטים של האו"ם, בששת החודשים הראשונים של שנת 2013 הגיעו כ-7,800 מבקשי מקלט לחופי איטליה ועוד כ-600 נחתו בחופי מלטה, בעוד בכל שנת 2012 הגיעו כ-15 אלף פליטים לחופי שתי המדינות. קרוב ל-40 פליטים מצאו את מותם בין ינואר ליוני השנה בעת שניסו להגיע לחוף מבטחים, ובשנה שעברה הגיע מספר הקורבנות ל-1,500 בני אדם.


בשנת 2012 הגיע מספר הקורבנות ל-1,500. צילום: רויטרס

אנשי האו"ם ציינו כי בשנתיים האחרונות, על רקע המהומות בעולם הערבי שהפכו בחלק מהמדינות למלחמות אזרחים, חל גידול דרמטי במספר מבקשי המקלט מתוניסיה, לוב, מצרים, תימן וסוריה. המדינה שממנה מגיעים מרבית מבקשי המקלט היא אפגניסטן (שם החלה השבוע השנה ה-13 של המלחמה נגד הטאליבן - ח"א) עם יותר מ-28 אלף בקשות בשנת 2012, מתוך 335 אלף בקשות בסך הכל.

המסע הממושך והמתיש אל החופש אינו נעשה רק בים. מדי שנה יש אלפי פליטים שמנסים להסתנן לתוך מדינות האיחוד האירופי גם בדרך היבשה, בעיקר דרך טורקיה ומדינות מזרח אירופה לתוך יוון ובולגריה. המהגרים חסרי התעודות שמצליחים להסתנן מבלי שיבחינו בהם, מקבלים הזדמנות לנצל את מדיניות הגבולות הפתוחים של האיחוד ולנוע בחופשיות עד שימצאו מקום להתמקם בו, בדרך כלל בשכונות עוני בערים הגדולות, אך גם בפארקים וברחובות.

מי שנופלים לידי אנשי משמר הגבול או משמר החופים מועברים למחנות פליטים זמניים - או בשמם הרשמי "מרכזים לקבלת פנים ולרישום" - שבהם הם מספקים את פרטיהם ומגישים בקשות למקלט על בסיס פוליטי או הומניטרי, תהליך שיכול להימשך חודשים ארוכים.

אלו שלא מקבלים אישור שהייה בדרך כלל מגורשים מחוץ לגבולות האיחוד, לא לפני שהם מקבלים זכות ערעור. אולם ישנם גם מקרים שבהם פליטים מקבלים אישור עבודה זמני מחוץ למחנות, עוד לפני שמעמדם הסופי נקבע, ואז הם נעלמים בין המדינות וחיים כמהגרים בלתי חוקיים, מקווים שלא להיתפס.

אירופה הופכת למבצר

האסון הימי האיר פעם נוספת את בעיית האי שוויון בנטל המהגרים בין מדינות האיחוד האירופי. תקנת דבלין - חוק כלל אירופי אשר מסדיר את הטיפול במבקשי המקלט - קובע כי הפליטים יכולים לבקש מקלט רק במדינה שאליהם הגיעו לראשונה. בשל כך, בעיקר הנטל נושאות מדינות דרום היבשת - איטליה, מלטה, ספרד ויוון - שהן גם אלה שסובלות יותר מכל מהמשבר הכלכלי שפוקד את גוש היורו בשלוש השנים האחרונות.

לאחר הטרגדיה בשבוע שעבר גברו הקריאות לשנות את המדיניות ולחלק את הנטל בין כל המדינות החברות. מנהיגי איטליה דרשו לשנות את התקנות כך שהפליטים יוכלו לעבור גם למדינות אחרות באיחוד, עמדה שזכתה לתמיכה של הנציבות האירופית ואף של האפיפיור פרנסיסקוס, שהכריז: "הבה נאחד את מאמצינו כדי שטרגדיות כאלה לא יתרחשו שוב. רק שיתוף פעולה מכריע של כולם יוכל לסייע".

אבל המחלוקת בין מדינות הדרום לבין מדינות הצפון באה לידי ביטוי ביום שלישי האחרון, כאשר 28 שרי הפנים של מדינות האיחוד התכנסו בלוקסמבורג. נציבת האיחוד לענייני פנים, ססיליה מלמסטרום, ציינה כי רק שבע מדינות מקבלות אחריות על הפליטים, אולם שר הפנים הגרמני, הנס-פיטר פרידריך, דחה את הדרישות להקל את תקנות ההגירה וציין כי ארצו אף רשמה בשנה שעברה פי ארבעה יותר מבקשי מקלט מאשר איטליה. הצעד המעשי שאישרו השרים בסופו של הדיון היה להקים כוח משימה שעליו להכין תוכנית פעולה הכוללת את כל הכלים שעומדים לרשות האיחוד. כלומר, באיחוד החליטו להמשיך לדבר גם בעתיד הנראה לעין.

בינתיים האיחוד האירופי - המגדיר את עצמו "אזור של חרות, ביטחון וצדק" ומקדם את העקרונות האוניברסליים של זכויות אדם - הופך למצודה סגורה, כאשר חלק מהמדינות החברות מקימות חומות שמטרתן לעצור את זרם המהגרים הבלתי חוקיים. כך למשל, ביוון מקימים חומה בגבול עם טורקיה, ובמלטה החלו לנקוט מדיניות של סילוק פליטים בלי לאפשר להם להגיש בקשה למקלט (עד אשר בית הדין האירופי עצר את הנוהל).

אפילו בסדרת הטלוויזיה הפוליטית הדנית "הממשלה (בורגן)", שבימים אלה משודרת עונתה השלישית, העבירה הממשלה חוק קשוח נגד מהגרים, מה שמראה כי גם התסריטאים מבינים עד כמה מדובר בנושא אקטואלי.


גופות מהגרים על חוף העיירה האיטלקית סמפיירי. צילום: רויטרס

באיטליה קיים חוק שמאפשר להחרים את הסירות של מי שמצילים מהגרים בלתי חוקיים, ודייגים מלמפדוסה הודו כי לא סייעו למספיק קורבנות באירוע בשבוע בעבר כי חששו מעונשים שיפגעו בפרנסתם.

יתרה מכך, בעוד ראש הממשלה, אנריקו לטה, מכריז כי ההרוגים יזכו למעמד של אזרחים, הרי שהניצולים מהאסון מוחזקים כעת במחנות ומועמדים לגירוש, כי ניסו להיכנס בדרך לא חוקית. העיתון השווייצרי NZZ הגיב לדברים בקריקטורה שבה נראים שני שוטרים איטלקים מביטים על גופתו של פליט שרגליו במים ואומרים: "הוא טבע לפני שיכולנו לעשות משהו כדי לגרש אותו".

וכך, בעוד מנהיגי אירופה ממשיכים בדיבורים ופחות במעשים לנוכח גלי הפליטים שממשיכים להתנפץ על החופים, באי למפדוסה יודעים כי האסון הבא הוא רק עניין של זמן. "לאי היו החופים היפים ביותר בעולם, אבל הוא הפך לבית קברות ענק עבור מי שטבעו בים", אמר פיליפו ברוני, דייג מקומי בן 57 . "אירופה צריכה לפעול יחד ולעשות משהו לפני שזה יקרה שוב. וזה יקרה שוב".