באוקטובר 1967, ערב ראש השנה, נהרג גור שרון, בנו של אריק שרון מאשתו הראשונה מרגלית, מפליטת כדור, אחרי ששיחק ברובה בחצר בית המשפחה בצהלה עם ילד אחר מהשכונה, גדי קרן. שרון, אז אלוף בצה"ל, סירב להשלים עם הספקות שנותרו סביב נסיבות מותו של גור, שכר את שירותיו של עורך דין שמואל תמיר ודרש לקיים חקירה משטרתית מקיפה בטרם סגירת התיק.

"'אריק אמר לי ש'גור היה מחונך משחר ילדותו למשמעת קפדנית בנושא נשק, ידע היטב שאסור לגעת בו, ומעולם לא שיחק ברובה. אני בטוח שהוא לא ירה בעצמו בשוגג, אלא הילד המבוגר הוא שירה בשוגג. אינני רוצה לתבוע אף אחד. אבל אני רוצה שייחשפו הממצאים ושהמשטרה תשתכנע שגור לא ירה'... נעניתי לבקשתו. כחודש למדתי את הנושא על בוריו, כולל את חישובי הבליסטיקה, ולאור העובדות שהצגתי קיבלו חוקרי המשטרה את גרסתו של אריק". כך סיפר לימים עו"ד תמיר בספרו "בן הארץ הזאת".

לבני משפחתו של קרן הייתה גרסה משלהם לאירוע הטראגי: הם הודו שגדי היה הראשון שאחז ברובה, אולם לטענתם שניות ספורות לפני שנפלט הכדור לקח גור את הנשק מידיו, הביט לתוך הקנה כדי לבדוק מדוע הוא לא יורה ולחץ בעצמו בשוגג על ההדק. עוד טענו במשפחת קרן, כי "בבית משפחת שרון היו כל מיני רובים אחרי מלחמת ששת הימים", וכי "היה נוח לאריק וללילי להאשים דווקא את הילד האחר שהיה עם גור בעת האסון".

זקני שכונת צהלה מספרים על מערכת יחסים טעונה ועכורה שהשתררה בין שתי המשפחות לאחר הטרגדיה. אריק לא סלח לגדי, התעמת פרונטלית עם אמו ועם אביו החורג (אביו הביולוגי נפל במלחמת העצמאות) והאשים את הילד בגרימת מותו של גור. בשלב מסוים שיגר אביו החורג של גדי מכתב תלונה לרמטכ"ל, שבו קבל על התנהגותו של אריק. לימים נאלצה משפחת קרן לעזוב את צהלה ואת השכנות עם משפחת שרון, אבל זה לא כל כך עזר לגדי שגדל בצל הפרשה ובבגרותו הסתבך עם החוק ונשלח לתקופת מאסר ארוכה.

קרן שוחרר מכלא ניצן בספטמבר 2008 לאחר שהיה שפוט ל-11 שנים וארבעה חודשים בסעיפים של סחר בסמים, עבירות רכוש ועבירות מין. עתה מתברר כי לפני כשלוש שנים הלך לעולמו. איש לא ידע שהאסיר המשוחרר לא הצליח מעולם להשתחרר מהטראומה ואף אחד לא כתב על מותו.

האמא, ברוריה קרן, כיום בת 90, שאותה זוכרים אנשי צהלה לטובה, עברה לא מעט טרגדיות בחייה. השבוע, בשיחה עם ליאורה, היא אישרה את דבר פטירתו של בנה: "כן, לצערי הוא נפטר".

מתי זה קרה?
"לפני שלוש שנים".


אריק שרון עם הבן גור, לילי והאמא ורה. צילום: ורד אברהם, ארכיון צה"ל ובמחנה

ממה הוא נפטר?
"מהכליות".

מה את יכולה לספר לנו על שנותיו האחרונות?
"אין לי מה לדבר ואני גם לא יכולה. אני ממש לא יכולה".

מותו של אריק שרון החזיר אותך אחורה?
"תראי, הוא מת כבר לפני שמונה שנים. הוא לא ממש היה בינינו".

על פי דברים שקראתי, הבנתי שדי סבלתם מהצקות חוזרות ונשנות של משפחת שרון, מה שאילץ אתכם לעבור דירה ולפתוח דף חדש בסביבה אחרת.
"אני לא מדברת על הנושא הזה, ברשותך".

גם בנו של גדי, גיא קרן, סירב השבוע להתייחס לטרגדיה: "אני לא כל כך מכיר את הפרשה של פעם", אמר בשיחה עם ליאורה, "אני לא מעוניין להיכנס לזה. תודה".

סנגורו דאז של קרן, עו"ד בני נהרי, היה מופתע לשמוע על מותו של הקליינט לשעבר. עו"ד נהרי ייצג את קרן בשנות ה-80 , אז נידון למאסר על יבוא סמים ונידון לעונש יחסית קל. בית המשפט התחשב בטרגדיה שעבר בנעוריו.

עו"ד נהרי, מה אתה זוכר מהמקרה?
"אביו של גדי היה קצין בכיר בחיל האוויר, הם גרו בשיכון הקצינים בצהלה. ואז קרתה הטרגדיה הקשה. הילדים שיחקו ברובה, נפלט כדור וגור נהרג. המשפחה הרגישה מאוד רדופה. הילד גדי נכנס למרה שחורה. הוא היה בחור כישרוני שנפל לסם".

בשיחות איתך דיבר על הטרגדיה?
"כן, הוא סבל כל החיים מזה. הוא כל הזמן אמר לי שהתמונה הזו לא עוזבת אותו. מאז שהשתחרר ממאסר לא ראיתי אותו. הם היו שני חברים טובים, זה נהרג, וזה נהרג נפשית. הוא נפל לסמים בצורה מאוד קשה. הוא הקים משפחה, אישה וילדים, אבל כשנכנס למאסר היה כבר גרוש. אני המום מזה שאת אומרת שהוא נפטר. את בטוחה? קיוויתי שהוא ישתקם אחרי המאסר. הטרגדיה הזו הפכה את חייו, אין לי ספק".

בשב"ס סירבו להתייחס לפרטים והסתפקו באישור כי גדי קרן השתחרר מבית הכלא ניצן בספטמבר 2008 אחרי שריצה 11.4 שנות מאסר.