כשעיתון "הארץ" פרסם לפני כשנה את הכותרת הסנסציונית "רוב הישראלים תומכים במשטר אפרטהייד" היא גררה סיקור נרחב גם בכלי תקשורת מרכזיים ומשפיעים בעולם. במיוחד עטו על השלל גורמים אנטי ישראליים שמצאו בה חיזוק לעמדתם.

בהמשך התברר כי הכותרת, שהתבססה על סקר שקיים העיתון, לא בדיוק שיקפה את עמדתם של מרבית הנסקרים. משרד אחד במרכז לונדון עבד באותם ימים קשה מתמיד כדי להביא את הנתונים המדויקים לצרכני החדשות הבריטים. עובדי המשרד המזועזעים הגיעו במהירות לסקר המקורי, הכינו דוח מקיף עם הנתונים האמיתיים שנגזרו ממנו, העבירו לכלי התקשורת בממלכה וגם דאגו לקבל את הכיסוי הנדרש כדי למזער את הנזק.

כשעוד חרם על מוצרים מישראל מוכרז בממלכה, הם מיד מתייצבים בצמתים המרכזיים של התקשורת והאקדמיה כדי לדברר את ישראל ולהילחם בדמוניזציה שנעשית לה. הם עובדים בלהשמיע את הקול הישראלי, ועם ישראל הרשמית, אבל הישראלי הממוצע לא מכיר אותם.

העבודה שלהם מייגעת ולעתים מתסכלת, אבל היא סוג של שליחות עבורם. מדובר בעובדי BICOM - Britain Israel Communicationn - ארגון בריטי עצמאי ללא מטרת רווח שפועל כעשור בבירת הממלכה במטרה ליצור שיח מאוזן שכולל פחות פופוליזם ויותר ניואנסים, עומק והבנה של הקונפליקטים הפוליטיים בישראל.

בין היתר הם מארגנים משלחות של עיתונאים, בלוגרים ומעצבי דעת קהל בריטיים כדי שיוכלו לחוות את ישראל האמיתית בתוך ומחוץ לקו הירוק, על המורכבות, הייחוד והגיוון האופייני לה, ולא רק דרך הפילטרים הבנאליים השחוקים שדרכם היא משתקפת בדרך כלל.


צילומים: רויטרס, עיבוד: חנה בר

הארגון אומנם לא משמש כלובי כמו איפא"ק האמריקאי, אך נציגיו נמצאים בקשר עם חברי פרלמנט ומשרדי ממשלה, ופועלים נחרצות להביא את הקול הישראלי גם לשם. בנוסף "מייבא" בייקום מומחים מהמזרח התיכון לבריטניה על מנת לחלוק תובנות עם התקשורת המקומית ומשפיעים אחרים, מייצר "דיבייטס" וסמינרים בפורומים שונים של קובעי מדיניות ואקדמיה, ומספק חדשות וניתוחים על המתרחש בישראל ובמזרח התיכון על בסיס יומיומי.

אנשים לא מבינים

בייקום נוסד על רקע האינתיפאדה השנייה. כשפיגועי הטרור מצד אחד ותגובת המדינה מנגד הסעירו את השיח בתקשורת הבריטית, החליטו גורמים בקהילה היהודית לייסד גוף מקצועי ובלתי תלוי שיתמחה בישראל, ויהווה סוג של גשר, בינה לבין המדיה הבריטית.

המנכ"ל הגאה של הארגון בשנתיים האחרונות, דרמות קאו, הוא בכלל אירי נוצרי קתולי שהתאהב בישראל כשביקר בה לפני שנים רבות כסטודנט. קאו (45) בילה שנים רבות בעשייה עיתונאית בבי-בי-סי, ערוץ 4 הבריטי, איי טי-וי ועוד.

בראיון ראשון לעיתון ישראלי הוא מספק הצצה אל מאחורי הקלעים של התקשורת הבריטית, מה מניע אותה, האם היא באמת עוינת כל מה שישראלי או שאלו רק רגשי נחיתות מקומיים, ומספר על הדרך המתישה אך האפקטיבית לשינוי תודעה.

"אנחנו מטיסים משלחות של עיתונאים ומעצבי דעת קהל לישראל, בכל פעם לשבוע", מסביר קאו, "מראים להם את ירושלים, תל אביב, את גבול הצפון, אזור הדרום וסביב עזה. לוקחים אותם גם לרמאללה, ומנסים לתת להם לטעום לא רק מהנושאים הרגילים סביב המדינה אלא גם מישראל האמיתית. זאת הדרך הכי יעילה להשפיע על אופן המחשבה שלהם, על הצורה שבה הם תופסים אותה".

התקשורת הבריטית מאוזנת בהקשר הישראלי?
"המדיה לא מדברת בקול אחד. חלק גדול ממנה מאוזן, למשל ה'טיימס' וה'טלגרף' שמכסים את המזרח התיכון בצורה מאוד מקצועית. אבל יש גם כיסויים עיתונאיים אחרים, מאוד ביקורתיים כלפי ישראל. ה'גרדיאן' יותר ביקורתי למשל. מבחוץ, הסיקור התקשורתי של ישראל בבריטניה נחשב למאוד עוין, וזה אולי לא ממש פייר, כי בגדול, המדינה מקבלת כיסוי יחסית הוגן גם אם לא כל הזמן ולא בכל פעם".

ה"גרדיאן" הוא העיתון שמפרסם הכי הרבה עובדות שגויות בנוגע לישראל?
"כן, הוא בהחלט מאתגר אותנו".

מהי הדרך היעילה ביותר להתמודד עם התקשורת המקומית?
"האמת. לספק כמה שיותר מידע. זאת הסיבה שהמשלחות לישראל כל כך אפקטיביות. אין כמו ביקור בשדרות תחת טילים כדי להבין ולהפנים כמה קרובים אנשי הדרום לעזה וכמה אמיתי האיום עליהם".

אז הקולות הלא מאוזנים הם תוצר של חוסר ידע ובורות?
"אני מאמין שזה נובע מכמה גורמים, והראשון הוא מחסור באינפורמציה: אנשים לא מבינים את הקונטקסט של האירועים, את ההיסטוריה של ישראל ועם מה היא נדרשת להתמודד. השני הוא קמפיין פוליטי שמתקיים נגד ישראל ודה-לגיטימציה שלה על ידי מתנגדיה, בעיקר מהשמאל הקיצוני. עם המקרה הראשון יש הרבה מה לעשות, במקרה השני זה לא ממש משנה מה ישראל תעשה ואלו צעדים היא תנקוט, וגם לא כמה קשה אנחנו נעבוד. מבחינת אותם אנשים ישראל היא כובשת והם לא פתוחים לשום מידע או עובדות חדשות שעשויים לערער את תפיסת עולמם המגובשת".

יכול להיות שמדובר באנטישמיות פשוטה?
"כל אנטישמי הוא נגד ישראל, אבל לא כל מי שנגד ישראל הוא אנטישמי. לא הייתי קופץ מיד למסקנה שכל מי שמתנגד לישראל הוא אנטישמי, אבל ככל שאני צובר קילומטראז' בתפקיד הנוכחי שלי, אני יותר ויותר מודאג מהאנטישמיות שאני נתקל בה. אני גם יכול לומר שאנטישמיות היא אלמנט אמיתי לגמרי בהתנגדות לקיומה של ישראל. כיוון שאינני יהודי בעצמי, לא ממש חוויתי את זה קודם".

זה מפתיע, אגב. התפקיד שלך דורש מעורבות רגשית מסוימת, ואולי גם סוג של הזדהות. איך התחברת לנושא?
"הגעתי בפעם הראשונה לישראל כסטודנט צעיר לפוליטיקה והתאהבתי מיד. במהלך הקריירה שלי כעיתונאי בטלוויזיה יצא לי להיות מעורב לא מעט בנושאים שקשורים למזרח התיכון בכלל ולישראל, שבה היה לי עניין מיוחד, בפרט. בכל הזמן הזה המשכתי לבקר בישראל וככל שביקרתי בה יותר והעמקתי את ההיכרות שלי איתה הבנתי גם כמה חשוב שהעולם יבין אותה, את המורכבות והצבעוניות שלה".


 אני מתראיין כבריטי עם עניין ומומחיות לישראל". דרמות קאו. צילום: רויטרס

"חשוב שבלב המזרח התיכון, מכל המקומות, יש דמוקרטיה חיה ומתווכחת, ויצירתית, וחדשנית. ישראל חשובה לעולם ואין סיבה שהוא לא יוכל ליהנות ממנה. אני עצמי מאמין גם בזכותה של מדינה פלסטינית להתקיים לצדה של ישראל, אבל אין דרך להתעלם או להתכחש לזכותם של היהודים על מולדתם".

אני מבינה למה ישראל חשובה לישראלים וליהודים ברחבי העולם. אבל אתה ממש
משוכנע שישראל חיונית לעולם. למה?

"כי ישראל מסמלת את האפשרי. זה התחיל עם הציונים הראשונים, החלוצים שהגיעו לישראל והקימו את המדינה על עקרונות של חופש הפרט, זכויות אדם ודמוקרטיה כנגד כל הסיכויים והאיומים מסביב, וממשיך עם מדינה שלא רק מצליחה להתקיים אלא מתפתחת וגדלה ומתחדשת. ואני מאמין, כאדם, כלא יהודי, כאזרח בריטי, בדמוקרטיה ובזכויות אדם כמצרכים בסיסיים בתפריט האושר של הפרט באשר הוא. ישראל עושה גם שגיאות, ושבירה, ואנושית, היא לא מושלמת. ועדיין, אם היא תפסיק להתקיים, אם היא תיעלם מהמפה זה יהיה רע לעולם".

וכשאתה לא אוהב מהלכים שישראל מבצעת, איך עובדים עם זה?
"התפקיד שלנו הוא להסביר ולגרום לאנשים להבין. אנחנו לא עושים לובינג לממשלת ישראל בבריטניה ובוודאי לא בישראל, האנשים בישראל אומרים לממשלה בישראל מה לעשות. וגם אם יש דברים שכאזרח ישראלי אולי הייתי מתקומם עליהם, התפקיד שלי כאן הוא להכניס אותם לקונטקסט הנכון, להסביר את הרקע להם. התפקיד שלי הוא לא להיות מעורב בענייניה הפנימיים של ישראל. גם כשאני מתראיין בתקשורת הבריטית בנוגע לישראל אני מתראיין כבריטי עם עניין ומומחיות לישראל".

אנשים ודעות קדומות

"כשהגרעין האיראני היה בכותרות וישראל הייתה תחת מתקפה חשבנו שהקול הכי נכון ומקצועי יהיה זה של תא"ל מייק הרצוג", מסביר קאו כיצד עובדים בבייקום. "הוא מומחה לנושא והיה מסוגל להסביר לקהל הבריטי את עמדתה של ישראל בקול מאוד רציונלי. אנחנו עושים תדרוכים לעיתונאים ומעבירים להם נקודות חשובות ואינפורמציה בנוגע לנושא הסיקור בצורה פשוטה ועניינית, מעלים מידע מאמצעי התקשורת הישראליים לאתר שלנו. אנחנו מנגישים את המידע כדי לשפר את הסיקור".

התשובה לעיתונאים עצלים?
"לעיתונאים עסוקים. בימים אלה, כשמקצצים בכוח אדם ועיתונאים נאלצים לכסות נושאים רבים, במיוחד בטלוויזיה, יש פחות ופחות מומחים ויותר עיתונאים ששומעים קולות בשטח ומביאים אותם לידי ביטוי בתקשורת. לא תמיד יש להם זמן לבדוק ולחקור. התפקיד שלנו הוא לוודא שגם הקול הישראלי יישמע".

לא קל לדברר את ישראל, יש גם אתנחתות קומיות?
"בהחלט. למשל, כשמפיק בכיר בטלוויזיה מבקש לשוחח עם שגריר ישראל בסוריה, ומו־ דיע שאם השגריר המכהן אינו זמין, הוא מוכן להסתפק גם בקודמו".

למי הכי קשה להסביר את ישראל?
"לאנשים עם המון דעות קדומות, כאלה שמגיעים עם סט מגובש של רעיונות מהבית ובטוחים שהם יודעים מספיק על ישראל החזקה והגדולה מול הפלסטינים הקטנים והחלשים. והרי זה לא בדיוק ככה, זה מורכב, יש כאן ניואנסים, צריך להבין את ההיסטוריה של ישראל, את הבחירות שנעשו בעבר על ידי שני הצדדים".

"אז כן, האנשים האלה חושבים שהם מכירים את התמונה המלאה, אלא שבדרך כלל הם לא. אנחנו לא צריכים להפוך אנשים לציונים, אבל אנחנו כן רוצים לגרום להם להתבונן על התמונה עם ראש פתוח ובצורה הוגנת. ואגב, זאת הסיבה שלמשלחות לישראל יש כזאת עוצמה אדירה, ולכן אנחנו מבקרים גם ברמאללה. כשהם שומעים את כל הקולות הם מקבלים מושג טוב יותר על הקונפליקט. גם לביקור בגבול הצפון, המפגש עם קולות המלחמה ומראה הגדודים של אסד, השפעה אדירה על העיתונאים ועל תפיסתם את הסכנות שעמן מתמודדת ישראל, וכמה הן קרובות".

קשה יותר לשכנע מוסלמים?
"הייתי אומר שהכי קשה לשכנע את השמאל הרדיקלי. כלומר, אני איש שמאל בעצמי ומשתייך למפלגת הלייבור, אבל אני מתכוון לחלקים בשמאל הקיצוני שמתייחסים לישראל כאל קולוניה בראייה מאוד חד ממדית".

מה הכי קשה להסביר בנוגע לישראל?
"אחד הנושאים שמתקבל בעין מאוד לא יפה בבריטניה הוא ההתנחלויות. הממשלה הבריטית והעיתונאים מתקשים מאוד להבין את עמדת ישראל בנוגע לבנייה בהתנחלויות. אנחנו מסבירים על המציאות בשטח ולמה ההתנחלויות לא ימנעו פתרון של שתי מדינות בעתיד, ואת הרקע לבנייה. ועדיין, זה אחד הנושאים היותר טעונים".

קאו מחדד: "אנשים אוהבים לקטלג ל'טובים' ו'רעים'. לא מבינים כמה ישראל פגיעה: טילים של חיזבאללה מצפון, טילים של חמאס מדרום, וברקע כל הזמן האיום האיראני. ישראל לא רק מדברת שלום, אלא עשתה בעבר ויתורים אדירים עבורו בהסכמים עם מצרים וירדן. אף מדינה בהיסטוריה לא עשתה כל כך הרבה כדי להגיע להסכם. התפקיד שלנו הוא לשקף את המורכבות ואת העובדה שבסופו של דבר הישראלים הם טובים, רציונליים, וצריך להבין מה מניע אותם, ממה הם חוששים. אנחנו מנסים לעורר את השאלה הזאת ולמנוע את החלוקה המיידית לטובים ורעים".


הפגנה אנטי-ישראלית בלונדון. צילום: רויטרס

קאו מחבב במיוחד את פעילות המשלחות, הוא מאמין שזו אחת הדרכים היותר אפקטיביות שיש לשינוי תודעה. "בתחילת הביקור בדרך כלל העיתונאים שואלים את ‘השאלות הגדולות' על הקונפליקטים המדיניים מול סוריה והפלסטינים", הוא מספר, "אבל בסוף כבר רוצים לשמוע עוד על האוכל בישראל וסקרנים לדעת איזה סוג של אנשים גרים בתל אביב ואיזה בירושלים. נפעמים מההבדלים בין העיר העתיקה שעמוסה בתרבות והיסטוריה לבין תל אביב הקלילה והמזמינה. מהעובדה שאפשר תוך שעה לעבור מביקור במקדש לרביצה על חוף ים. מבחינתנו זה טוב שהפוקוס מתרחב וישראל נצבעת בעוד צבעים".

מה התגובה הכי נפוצה?
"הפתעה. מצפים לחומה הסינית ומופתעים בכל פעם מחדש לגלות כמה קל לעבור מישראל לגדה המערבית או בין ירושלים המזרחית למערבית, ושאפשר אפילו לנהוג במעברים".

מה מניע אותך?
"אולי זה שאני לא מאמין שזה לגמרי חסר תקווה", הוא צוחק, "אבא שלי אירי ואת בטח מכירה את הקונפליקט שהיה אצלנו. ועדיין, זה לא ממש שלום, אבל אנחנו מאוד קרובים. ואם זה קרה כאן זה יכול לקרות גם בישראל. אני מניח שזה חלק מהמוטיבציה שלי".