באחד מימי חודש דצמבר פרסם העיתונאי המצרי מגדי גלאד הקלטה מתוך שיחה שקיים עם שר ההגנה וסגן ראש הממשלה, גנרל עבד אל-פתאח סיסי. איכות ההקלטה אמנם ירודה, אבל סיסי נשמע שם בבירור מתאר שלושה חלומות שחלם לפני שנים רבות. באחד מהם, תיאר פגישה דמיונית שקיים עם הנשיא לשעבר, אנואר סאדאת. בפגישה סיפר לו סאדאת, כי בצעירותו הוא כבר ידע שיהיה נשיא. "גם אני יודע שאהיה נשיא מצרים", עונה לו סיסי בחלום.

לא פחות מעניין היה חלומו השני, שחזר, לפי עדותו של סיסי, כמה פעמים. באותו חלום, ראה סיסי את עצמו נושא חרב שעליה נחרט באותיות אדומות "אין אללה מבלעדי אללה". החלום השלישי הוא הלקוני מכולם. על זרועו של סיסי, כך לפי תיאורו, היה מונח שעון "אומגה" יוקרתי, באופן שעורר את התפעלות האנשים. "אני עבד אל-פתאח, וזה שעון אומגה", התפאר א־סיסי בפני סובביו, כך בחלום.

מים רבים זרמו בנילוס בשבועות המעטים שחלפו מאז פורסמה אותה הקלטה. בינתיים הועלה א-סיסי לדרגת "מושיר", פילדמרשל, שהיא הבכירה ביותר בשורות הכוחות הלוחמים. את הצו שהעלה אותו בדרגה פרסם הנשיא הזמני עדלי מנסור, שמונה בידי א-סיסי עצמו עם הדחתו מוחמד מורסי. כן זכה לייפוי כוח מהצבא לרוץ לתפקיד הנשיא. אותו צבא, שהוא משמש מפקדו הבלתי מעורער.

בזמן שיחלוף עד ההצבעה נחזה אומנם במערכת בחירות צבעונית, אבל זה יהיה בעיקר לצורכי הפרוטוקול. אם לא ייקרו על דרכו קטסטרופות, ינחת א-סיסי על כס הנשיא עד האביב. מסעו לארמון הנשיאות הואץ במיוחד אחרי משאל העם על החוקה, שאושר ברוב של 98.1%, המזכיר ימי בחירות רחוקים.


"אני עבד אל-פתאח, וזה שעון אומגה". א-סיסי. צילום: רויטרס

הייתה זו החוקה השנייה של מצרים בתוך שנה, והיא מחקה נוסח קודם שאושר תחת מוחמד מורסי. המצרים כבר רגילים לשלשל פתק בקלפיות ולהיווכח שהצבעתם אינה נחשבת עוד, כי מישהו שם למעלה החליט להדיח את הנשיא, לבטל את החוקה או לפרק את הפרלמנט. אבל התחושה במצרים היא, כי ההצבעה הזו תוליד נשיא אמיתי, ואולי גם יציבות פוליטית. את המתחרים הכבדים, ראשי האחים המוסלמים, השליך א-סיסי למעצר, ומן הסתם הם לא יתמודדו מולו. מערכת המשפט, שתפקח על הבחירות, סרה למרותו. במציאות כזו, דרכו לארמון פתוחה. "אם ארוץ לנשיאות, זה יהיה לבקשת העם, ובייפוי כוח מן הצבא", אמר א-סיסי לפני כמה שבועות, "שהרי אנו דמוקרטיה".

מאז הודלפה קלטת החלומות, הגיעו לידיעת הציבור עוד כמה הקלטות וסרטונים שתיעדו את הקצין הגבוה מדבר. כולם סייעו לעצב את דמותו כנשיאם של כל המצרים וכמנהיג נחוש וכריזמטי. א-סיסי הוא אכן מנהיג מסוג אחר, וכדי להגיע למסקנה הזו, אין צורך במידע שהושג באמצעים מודיעיניים.

דמותו גלויה לקהל, ותכונותיו החשובות נפרדות לעין כל בהופעותיו הרבות ובמדיניותו. כל הסימנים מלמדים כי מדובר בברנש שאפתן, קר רוח, שמתכנן את צעדיו בשימת לב יתרה לפרטים, עד החלום האחרון. אומרים עליו שהוא מזכיר את גמאל עבד אל-נאצר, אבל שוכחים לציין כי הוא עצמו מטפח את הדימוי, ובכישרון רב. סיפור שלושת החלומות הוא דוגמה למאמץ המתמשך של א-סיסי להרחיב את מעגלי הלגיטימציה שלו בציבור. העם המצרי צמא למנהיג בעל שיעור קומה, והקרקע לכך פורייה מאי פעם.

בזמנו הבליטו עיתונאים את מאמציו של חוסני מובארק להיראות עדכני, כאשר לבש לקראת מערכת הבחירות של 2006 משקפי שמש וחליפה של מיטב המעצבים במערב. מבקריו כינו זאת "ניו לוק", המראה החדש, ולגלגו על הנשיא המקשיש שמנסה בכוח להיראות עדכני.

א-סיסי נכנס לדמות המנהיג הצעיר והנמרץ בטבעיות. הנה הוא מבקר את משפחות חמשת קורבנות המסוק הצבאי, שהופל בסיני. קודם לכן הוא מופיע לראשונה בחליפה אזרחית, לא במקרה, ביום השנה השלישי להדחת מובארק. במהומות הדמים של הקיץ, עם הדחת מוחמד מורסי, השליכו מסוקי חיל האוויר המצרי את דגלוני הלאום לעבר רבבות תומכיו המריעים בתחריר. "אנו רוצים שתהיה ראיס, רוצים להניח את ידיך בידינו, כי אתה האור שבעינינו", כך לפי אחד השירים שנפוצו בימים אלה בקהיר.

התחיל בהפיכות שקטות

עבד אל-פתאח א־סיסי נולד לפני 59 שנה למשפחה שמוצאה במחוז מנופייה. הוא בן הדור הראשון לקצונה, שלא ידע את מלחמת אוקטובר. בעברו שימש כנספח הצבאי של מצרים בסעודיה. אחר כך טיפס בסולם הדרגות ופיקד על אזור הצפון, על כוחות החי"ר, ובתפקידו האחרון עמד בראש המודיעין הצבאי. הוא נשוי ואב לארבעה. כבר שנה וחצי לפחות א-סיסי מפלס, בבטחה ובכוח, את דרכו לצמרת.

ב-12 באוגוסט 2012 הפתיע ארמון הנשיאות המצרי בצו מפי הנשיא דאז, מוחמד מורסי. דוברו של מורסי סיפר למצלמות, כי הנשיא החליט להוציא לגמלאות את המושיר מוחמד חסיין טנטאווי, שר ההגנה ומפקד הצבא דאז. במקומו, כך נמסר, מונה גנרל עבד אל-פתאח א-סיסי, הצעיר בחברי המועצה העליונה של הכוחות החמושים.


היו ימים. א-סיסי (מימין), מורסי, וראש הממשלה לשעבר הישאם קנדיל. צילום: רויטרס

הפרסום זכה מיד להד בינלאומי, אבל היה מוזר: מורסי כיהן אז בתפקידו פחות מחודש וחצי, אחרי עשרות שנים כפוליטיקאי בשורות האופוזיציה. טנטאווי היה אישיות כבדת משקל מכדי שאחד כמו מורסי יסיט אותו מהדרך באבחת חרב. ואכן, שבועות מעטים לאחר אותו צו נשיאותי, הגיע לידַי מידע מהימן על נסיבות הדחתו של טנטאווי. את המידע שידרתי בגלי צה"ל. מתברר כי א-סיסי, ביחד עם קבוצה של קצינים בני הדור הצעיר, הורו לטנטאווי את הדרך החוצה ותפסו את מקומו. יחד איתו פיטרו את מפקד הצבא, גנרל סאמי ענאן. בחבורת הקצינים הצעירים היה גם סדקי סובחי, שתפס את מקומו של ענאן.

הייתה זו הפיכה צבאית שקטה, שבה לכל אחד מן השחקנים היה אינטרס לשמור אותה בסוד. מורסי, הנשיא הטרי, גרף נקודות רבות בציבור שלו, על כך שפיטר את אחרון גיבורי אוקטובר; טנטאווי, אז בן 76, כבר היה עייף ורצוץ וביקש לעצמו מנוחה. בשתיקתו, הבטיח לעצמו חיי פנסיה נעימים. לא-סיסי וחבריו לא היה עניין בפרסום הסיפור, כדי לא להיראות תאבי שלטון, או כאלה החותרים תחת נשיא נבחר.

חלפה שנה, וא-סיסי ביצע את ההפיכה השנייה, והפעם, קבל עם ועדה. לאחר חודשים ארוכים של חיכוכים עם לשכת הנשיאות בראשות מורסי, סילק הצבא את הנשיא בתום שנה בלבד של כהונה. מורסי, שעלה לשלטון הודות להסכמות מאחורי הקלעים בין הממסד הצבאי לאחים המוסלמים, תפס את תפקידו ברצינות רבה מדי.

הוא וחבריו באחים המוסלמים החלו להתערב בעניינים שבשליטת מערכת הביטחון. הם מינו מושלי מחוזות, ניקו את התקשורת מאנשי שלומו של המשטר הישן והחלו בצעדי השתלטות ראשונים על מערכת המשפט. כל זאת בשנה אחת בלבד. למעשה, בתוך שנתיים וחצי, מאז פברואר 2011, חוותה מצרים שלוש הפיכות צבאיות. מובארק, טנטאווי ומורסי הלכו הביתה באותה שיטה. לא במקרה מורסי הוא היחידי שההפיכה נגדו הייתה גלויה. הוא הרי איננו "משלהם".

שמונה עשורים חיכו האחים המוסלמים לרגע שבו יכבשו את ספסלי השלטון, וכאשר הגיעו לשם, לא הייתה בידם השהות אפילו להתבסס. עידן מורסי היה למעשה ימי ממשלת אחדות. האחים ניהלו את ארמון הנשיאות - והממסד הביטחוני שמר לעצמו את ענייני החוץ החשובים, ואת הביטחון. בצמרת הביטחונית בישראל טענו כל הזמן הזה, כי מבחינתם לא היה שינוי מהותי בשיתוף הפעולה עם קהיר בימי מורסי.


"אנו רוצים שתהיה ראיס, כי אתה האור שבעינינו". ההפגנות בתחריר. צילום: רויטרס

הפערים שנוצרו בין האחים לצבא בעשרות שנים של מאבק פוליטי היו גדולים מדי. מאז הפיכת "הקצינים החופשיים" ב-1952, ששמה קץ למלוכה, נוהלה מצרים בידי משטר חד-מפלגתי. מורסי הושלך לתוך ניסוי חלוצי, שבו חלקו שני הממסדים החזקים את עוגת השלטון יחד. הניסוי לא עלה יפה, והכישלון היה ידוע מראש. יהיה זה חטא להטיל את מלוא האחריות עליו לאחים המוסלמים. שהרי כיצד ניתן היה לצפות ממורסי, ברנש נטול ניסיון שלטוני, לפתור בעיות שהולידו קודמיו בכישרון רב במשך 60 שנה.

נגד היצפאן המקומי

מאבקו של א־סיסי במורסי ובחבריו לתנועה אמוציונלי ומנוהל ביד חזקה. מאז הושלכו ראשיהם למעצר, לא הורשה איש מהם להשמיע את קולו, אף לא באמצעות סנגור. מורסי, שנאשם בבריחה ממעצר מנע באחרית ימיו של מובארק, למד זאת היטב על בשרו. א-סיסי דאג שמשפטו ייפתח ב-28 בינואר, במלאות שלוש שנים בדיוק לבריחה. הוא לא הסתפק בכך, והדביק לנשיא המודח עוד שלושה כתבי אישום. שיהיה. "השיח שניהלו החוגים האסלאמיים לא עלה בקנה אחד עם הקידמה", האשים א-סיסי, "הזהרתי אותם עוד ב-2011, כי הגעתם לשלטון עלולה לגרום לקריסת מצרים".

במהפכת 30 ביוני 2013, כפי שכונתה הבעיטה שהוענקה למורסי והאחים, שאב א-סיסי עידוד ממאות האלפים שהפגינו נגד מורסי. מאז ימיו של מובארק לא זכה מנהיג מצרי לתמיכה כה נלהבת בעם, כמו זו שמוקנית בימים אלה לא-סיסי. מצד שני, בשלוש השנים האלה לא הפגין המשטר יד כה נוקשה כלפי מתנגדים, כפי שהוא נוהג כעת. מיד לאחר הדחת מורסי יצא א-סיסי למסע רדיפה אחר האחים המוסלמים והשליך למעצר את כל הנהגתה הבכירה של התנועה, מן "המדריך הכללי" השייח' מוחמד בדיע, ועד אחרון הבכירים במחוזות. האחים הוכרזו "קבוצה טרוריסטית", וכל מי שמזוהה עמם הפך לעבריין בפוטנציה. חצי שנה לפני כן עוד חבש נציגם את כס הנשיאות.

במקביל למסע נגד האחים, יצא משטר הקצינים למבצע צבאי נרחב בסיני, שבו השיג תוצאות מרשימות והצליח להפחית את שיעור הפגיעה בכוחות המצריים. ישראל נרתמה לסייע לא-סיסי בשמחה. לשם כך התירה לו, פעם אחר פעם, לחרוג מן הנספח הצבאי בהסכם השלום, ולהכניס כוחות לוחמים לסיני. לראשונה זה 30 שנה פעל חיל האוויר המצרי סמוך לגבול ישראל, באזור רפיח.


א-סיסי השיג תוצאות מרשימות בסיני. צילום: רויטרס

הברית עם ישראל איננה שלמה בלי סעודיה, אויבתם של האחים המוסלמים, שמסייעת לקופה המדולדלת של מצרים במיליארדי דולרים. משולש העוצמה ירושלים-ריאד-קהיר עודד את א-סיסי להמשיך במסעותיו נגד הטרור הפנימי, גם כאשר מכוניות התופת הגיעו לבירה המצרית. על התזמורת המדממת הזו הוא מנצח באומץ ובקור רוח.

"כולנו מוכנים למות, ובלבד שמצרים תישאר", אמר א-סיסי באחת משעותיו הקשות ביותר, אחרי רצח ברוטלי של 25 שוטרים מצרים ליד רפיח, "איננו פוחדים, להפך. הדבר הזה רק מגביר אצלנו את העקשנות. אנו יודעים, שאם נמות בקרב הגנה על ארצנו - נעמוד מול אלוהינו כשהידים".

את מחיר המאבק ליציבות משלם בינתיים גם חופש הביטוי, שזכה בשלוש השנים האחרונות לעדנה. הביקורת על המשטר, במיוחד משורות האופוזיציה, ירדה למחתרת. מי שיערער בגלוי על המשטר ועל העומד בראשו, יסתכן במעצר. "הפיכה צבאית" לציון הדחתו של מורסי הוא ביטוי שלא מקובל להשמיע בשיח הפוליטי המצרי כיום. אחד מאלה ששילמו מחיר כבד היה הקומיקאי באסם יוסף, כפילו המצרי של אלי יצפאן, שצלב את מוחמד מורסי וסייע ללבות את האווירה הציבורית נגדו. א־סיסי וחבריו חששו כי הבדרן הנשכני יטפס גם עליהם, ודאגו להרחיקו מהמסך.

"יש יותר מדי מתח, אלימות ופאניקה באוויר, וכדי שאנשים יסכימו לסאטירה, עליהם להיות רגועים", אמר הבדרן המוכשר בראיון לאחד מערוצי הטלוויזיה האמריקאיים. "התפקיד שלי הוא להגיד לאנשים - 'מותר לעשות צחוק מעצמנו, כך נכון יותר לבטא את החרות שלך מלהשליך בקבוק תבערה'". בראיון נוסף בטלוויזיה המצרית השמיע יוסף התנגדות לשילובו של א-סיסי בהנהגה, בתואנה שהצבא אינו רשאי להתערב בפוליטיקה. מעטים העזו לדבר כמוהו.

אל תרגיז אותם

לפי כל הסימנים, א-סיסי איננו מסוג העריצים תאבי השלטון. הוא יודע שמצרים זקוקה ליציבות בשלוש הזירות שהתערערו אנושות מאז לכתו של מובארק: הפוליטיקה, הכלכלה והביטחון. מצרים שאחרי מובארק לא הייתה שקטה ולו יום אחד. היא דמתה לספינה שמיטלטלת בים ללא רב חובל.

א-סיסי וחבריו מנצלים כעת את שעת החסד שנולדה כדי להובילה לחוף מבטחים. מצד אחד, האחים המוסלמים מוכים וחבולים; מצד שני, הציבור ברובו רואה בהם מושיע, ומעניק להם כר פעולה נרחב לפעול לטובת המולדת. אין קול גבוה מקולה של המערכה, נהג נאצר לומר, וא-סיסי מקיים את המשפט הזה כהלכתו.


"כולנו מוכנים למות, ובלבד שמצרים תישאר". צילום: רויטרס

מצרים זקוקה לאחד כמוהו, כי למרות חלום המהפכה, היא אינה מוכנה עדיין לשיטת שלטון פלורליסטית. הניסיון לכונן דמוקרטיה בן לילה נכשל בעיראק שאחרי סדאם, קרס בלוב ללא קדאפי, והוא מגשש דרכו באפילה גם במצרים שאחרי מובארק.

א-סיסי יודע היטב, כי הרחוב המצרי שם בו את מבטחו, וכי אויביו מבית מחכים לנפילתו. הוא גם יודע, כי החיבוק החם ייפסק, אם בטנו וכיסו של האזרח לא יתמלאו. "זהו עם טוב מזג", סיפר בזמנו הנשיא אנואר סאדאת לידידו הישראלי, הנשיא יצחק נבון, "אבל אם תרגיז אותו, הוא ישחט אותך". אמר - ולא ידע מה אמר.

אם מפת הדרכים לחילוצה של מצרים מהבוץ תיושם לפי המתווה המתוכנן, נחזה בתוך כמה חודשים בחזרה מפתיעה של קהיר אחורה לימי מובארק. אל המשטר החד-מפלגתי, יד הברזל של הצנזורה ואופוזיציה דתית נרדפת. רק אז, באווירה של יציבות, יוכלו א-סיסי וחבריו בפיקוד העליון של הצבא לפתוח בהליכים של ליברליזציה מדודה. דמוקרטיה מערבית, כזו שכולם חולמים עליה, זקוקה כנראה ליד ברזל שתבנה עבורה יסודות.