את היום שבו יצא מעבודתו בבית החולים אסותא, ב-15 בפברואר 2012 , זוכר ד"ר יהודה דוד כמו אתמול. לאחר כחמש דקות נסיעה מביתו, צלצל הטלפון ברכבו. המילה "זכינו" הייתה היחידה שנשמעה מעבר לקו. בכך נחתמו חמש שנות מאבק עיקש וחודשים רבים מלאי חרדות. באותו הרגע הבין דוד כי גבר במשפט הדיבה בצרפת על ג'מאל א-דורה, אביו של הילד מוחמד, לאחר שהוכיח כי פציעתו של האב לא נבעה מירי חיילי צה"ל. דוד התקשה להירגע ועצר את המכונית בשולי הדרך. בנשימה עצורה התקשר לשר בוגי יעלון, שהקים ועדה לבדיקת נסיבות התקרית והפרסומים על אודותיה, וצעק באוזניו "ניצחנו, ניצחנו". 

ההתרגשות עדיין ניכרת בקולו של דוד. "זה היה סיום מדהים לתקופה כל כך קשה. מבחינתי, ההישג אינו אישי, אלא עבור המדינה. מעולם לא הייתה פרשה שעשתה נזק תדמיתי כבד כל כך למדינת ישראל. הרגשתי שאני האקדח המעשן של צה"ל, שטוען עד היום כי לא הרג את מוחמד א-דורה. אני המחט שפוצצה את הבלון הזה. הפרשה הזו הייתה כמו גידול ממאיר בגב המדינה". 

לא במקרה בחר דוד במילים אלו. עם סיום המשפט הוא קיווה להשתלב בפוליטיקה הישראלית, במסגרת מפלגת הבית היהודי, אלא שמאבק נוסף ארב בפתח - הפעם על חייו. כחודשיים לאחר הניצחון המשפטי התברר כי לקה בסרטן מח העצם, הנחשב לאחד הקשים והקטלניים ביותר. 

אתה חושב שהמחלה פרצה בשל המתח שחווית לאורך המשפט? 

"כאיש תורה אני יודע שאין פגיעה גופנית ללא פגיעה נפשית. רק לפני שבועיים, לאחר שנתיים של מחלה, קיבלתי את התשובה המשמחת שאין לי יותר תאים סרטניים". 

למרות החזית הקשה שכמעט גדעה את חייו, החליט דוד לצאת למערכה שלישית. במקביל לתוצאות הבדיקות, הוא הכריז על מועמדותו לתפקיד נשיא המדינה, והצטרף לשורה ארוכה של מתמודדים הרואים עצמם ראויים לתפקיד הייצוגי. 


דוד. "מגרד לי להיות בעשייה הציבורית". צילום: רענן כהן

דוד אינו נרתע ממאבקים. כמי שמחזיק בחגורה שחורה דאן 2, שקיבל צל"ש על תפקודו תחת אש במלחמת לבנון השנייה, ואף זכה להדליק משואה ביום העצמאות, הוא שש אלי קרב. המחלה הכניעה אותו רק לתקופה קצרה, ובמקום לעסוק בכירורגיית כף היד משמש דוד כיום כיועץ בכיר של קופות החולים מכבי ומאוחדת. 

רוב המתמודדים לנשיאות עוסקים רק בפוליטיקה ובעשייה הציבורית, כיצד תתמודד מולם?

"עם כל הכבוד לפועלם, חוץ מפוליטיקה מה הם עשו? אני לא נופל מהם. הוכחתי שאני יכול להילחם לבדי במקום שבו אחרים נכשלו, ואפילו לנצח. במישור הבינלאומי, אני יכול לפעול למען תדמית המדינה ולהילחם בדמוניזציה ובדה-לגיטימציה. יש לי מה להציע גם בתחום החברתי. כחובש כיפה אפעל לקירוב בין יהודים וחילוניים, ולשילוב התרבות המערבית והישראלית". 

אתה לא חושש שיסתכלו עליך כעל קוריוז? 

"לא. הפארסה היא שבמרוץ הנוכחי יש כנראה 18 מועמדים. בינתיים אני מקבל פידבקים מצוינים, ועד עתה הבטיחו לי מספר חברי כנסת את חתימתם לסיבוב הראשון. אני קורא את המפה הפוליטית, ומקווה לזכות בתמיכה של חברים מהבית היהודי, יש עתיד והליכוד. למי יצביעו אנשי ליכוד? לסילבן שלום שההתמודדות שלו מוטלת בספק? לרובי ריבלין המנהל מערכת יחסים קרה עם ראש הממשלה? לדליה איציק הם בטח לא יתנו את קולם. פואד הוא המועמד החזק כרגע. בעיני, מדובר במאבק נוסף בחיים שלי, ואני מתכוון ללכת עד לניצחון". 

ואם תפסיד? 

"אז לא אראה בזה כישלון אישי, ולא אעצור. ייתכן שאנסה להשתלב בפוליטיקה כי מגרד לי להיות בעשייה הציבורית". 

א-דורה היה כלי 

יהודה ז'אן לוק דוד (61) עלה לתודעה הישראלית בשנת 2007, שבע שנים לאחר שערוץ הטלוויזיה הצרפתי FRANCE 2 הצליח לעורר תרעומת עזה כלפי ישראל, כאשר שידר קטע וידיאו המציג לכאורה את רגע מותו של הילד מוחמד א-דורה. 

בכתבה נטען שהילד נורה על ידי חיילי צה"ל ששהו בעמדת נצרים. האב, ג'מאל, נטען, נפצע מהירי בידו. בתחילה נטל צה"ל את האחריות לאירוע, אלא שתחקיר פנימי קבע כי הילד נורה על ידי פלסטינים. כשנתיים לאחר מכן שידרה הטלוויזיה הגרמנית סרט התומך באותן מסקנות, אולם א-דורה האב המשיך לטעון כי השיתוק החלקי בידו נגרם מכדור צה"לי. לראיה, הציג את הצלקות שעל זרועו. דוד צפה בכתבות כמו כל עם ישראל, ולא ידע על הקשר המכריע שלו לפרשה. 

"בסביבות אפריל 2007 קיבלתי טלפון מפתיע מעיתונאים מסוכנות אינטרנטית בשפה הצרפתית, והם ביקשו להגיע אלי עם חומר", אומר דוד. 

"לא הבנתי במה מדובר עד שהניחו תיק רפואי על השולחן. רק אז נפל לי האסימון. בשנת 94' ניתחתי את ג'מאל בתל השומר ואפילו זכרתי את השיחות בינינו. הוא היה משת"פ של ישראל, שנפצע על ידי חמאס ב-92'. החמאסניקים היכו אותו בסכינים ובגרזינים, ביד ובישבן, ונאלצתי להוציא לו גיד מהרגל ולהשתיל אותו בחלק שבין המרפק לכף היד. הצלקת הגדולה שג'מאל הציג נעשתה על ידי במהלך הניתוח. אני זה שחיברתי לו את השרירים, הגידים והעצבים בכירורגיה שחזורית מורכבת, והוא העז להציג את זה נגדנו. באותו רגע הבנתי שאני הקלף המכריע בסיפור הזה". 

אלא שראיון שהעניק לעיתון הקהילה היהודית בפריז הוא זה שטרף את הקלפים. בית המשפט בצרפת זימן את דוד לדיון לאחר שא-דורה האב תבע אותו על הוצאת דיבה. בתחילה פנה דוד למשרד המשפטים, אולם הבין כי במאבק הזה הוא לבד. במשך שנתיים הכין את עצמו לקראת המשפט ואף הקים חמ"ל בביתו. 


השקרים נחשפו. מוחמד א-דורה ואביו ג'מאל, ספטמבר 2001. צילום: מתוך שידורי הטלוויזיה

"מראש היה ברור לי מי עומד מאחורי התביעה", אומר דוד בכעס עצור. "כאילו שהאמנתי שג'מאל קיבל לעזה עיתון יהודי ועוד בצרפתית. זו הייתה תקופה מטורפת מבחינתי. עבדתי פחות ברפואה, והרגשתי שאני נלחם לחיים או למוות. כמעט לא ישנתי בלילות וההוצאות המשפטיות היו עצומות. עם כל המתחים האלה, אין פלא שחליתי בסרטן". 

כעסת על ג'מאל, שגמל לך על הצלת ידו בתביעה? 

"לא כל כך, ריחמתי עליו. הוא כמעט לא מדבר עברית ובקושי יודע ערבית. תיארתי לעצמי שג'מאל הינו כלי משחק בידי חמאס וכנראה שגם בידי הטלוויזיה הצרפתית. בעיקר התרגזתי כאשר במשפט הופיעה בשמו עורכת דין ישראלית לשעבר. הוא, כמובן, לא התייצב".

בשנת 2010 דחה בית המשפט הצרפתי את גרסתו של דוד. "זה היה משחק מכור", הוא קובע. "במקום לדבר על התיק הרפואי התעסקו בישראל. הוצגנו במשפט כמו השטן שרוצח ילדים פלסטינים. זה היה הזוי. עורכת הדין של ג'מאל הציגה צילום שלו מחזיק מסמך בערבית, שכביכול מוכיח שהוא נותח בירדן, אבל מיד הבהרנו שהכיתוב במסמך אומר בדיוק ההפך. אחר כך היא הביאה צילום רנטגן של אגן ירכיים עם כדור עופרת בתוכו, אבל השם של ג'מאל לא הופיע שם וגם לא התאריך. זה היה סתם צילום של מישהו. בסיום המשפט הצהירה התובעת הכללית הצרפתית שהיא מאמינה לנו, והייתי בטוח שהניצחון בידינו. חזרתי לישראל בהרגשה מצוינת". 

דוד התבדה. לאחר כחודש וחצי התקבלה ההחלטה שלפיה הפסיד במשפט וכי הוא נדרש לשלם לג'מאל פיצויים בגובה עשרת אלפים יורו. ללא היסוס ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון בפריז.

"בתחילה הייתי בשוק, אבל אחר כך הסתכלתי על הפרשה באור מיסטי", אומר דוד. "אולי ג'מאל נשלח אלי כדי שאוציא את האמת לאור. כשהסתיימו הדיונים קיבלתי את זכות הדיבור וסיפרתי לשופטים כיצד כרופא במילואים יצאתי עם הסיירת למבצע שנועד לתפוס מחבל, המתכנן לבצע פיגוע באוטובוס. כשהחיילים ניסו להקים את המחבל ממיטתו הוא צעק שכואב לו בגלל תאונת דרכים שעבר. בדקתי אותו וזיהיתי קרע בטחול. הוא הועבר במסוק לבית חולים ישראלי, שם טיפלו בו. הסברתי לשופטים שזו המדינה שלנו, שהיא תטפל בצורה אנושית אפילו במחבל המתכנן לרצוח אזרחים". 

הפעם קבעו השופטים שדוד דובר אמת. "קשה לתאר את השמחה", הוא מחייך. "אשתי, נטלי, ואני פתחנו בקבוק שמפניה, והיו לנו כמה דקות של שקט. אחר כך התחילו הטלפונים, אפילו מראש הממשלה". 

חשבת מה היה קורה לו היית מפסיד גם בפעם השנייה? 

"זה לא בא בחשבון. הייתי ממשיך להילחם". 

התואר השלישי יחכה  

המבטא הצרפתי הכבד מסגיר את מוצאו של דוד. הוא נולד באלג'יר, ובגיל שמונה היגר עם משפחתו לצרפת. כשהיה בן 23 הגיע לארץ לצורך התמחות ברפואה בבתי החולים תל השומר ושערי צדק, אז הכיר את נטלי, בתו של השף הידוע כריסטיאן זארדז ממסעדת "אלהמברה". בשנת 82', לאחר שעלה לישראל, התגייס דוד כרופא בדרגת רס"ן ושירת בצנחנים. על חטיפת שני החיילים, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, שמע דוד בעת הפלגה ליוון. "החלטתי לחזור לישראל, אבל גיליתי שהיחידה שלי הייתה כבר עמוק בלבנון. אז הצטרפתי לגדוד 932 של הנח"ל". 

בקרב ע'נדוריה, מערבית לסלוקי, נקלע הגדוד למארב. לפניהם צעד גדוד 931, מאחוריהם גדוד שריון. מטח האש על הלוחמים היה חזק ומספר הפצועים עלה משעה לשעה. החום הכבד הוביל גם להתייבשות של חיילים רבים. דוד החליט שלא לבקש מהלוחמים לפנות את חבריהם. הוא נכנס לשטח האש וחילץ את הפצועים בעצמו כשהוא נושא אותם על גבו. 


"אהיה ייצוגי אבל גם אקטיבי, בדיוק כמו פרס. אין סיכוי שאהיה בובה". דוד. צילום: רענן כהן

ההחלטה להעניק לו צל"ש נעשתה כעבור חצי שנה, בעת שדוד עמד לסיים לימודי תואר שני במדעי המדינה. בנימוקי הצל"ש נכתב כי התנדב ללחימה מתוך מחויבות אישית עמוקה ורצון לתרום את חלקו, על אף שגילו מאפשר לו לקבל פטור. "רב סרן ד"ר יהודה ז'אן לוק דוד הפגין רוח לחימה, יוזמה, מנהיגות וערכיות", כך נכתב. "נכונותו להיות קדימה, לסייע תחת אש ולטפל בפצועים ובנפגעים, ראויה לציון". 

אלא שבטרם הספיק להתאושש מהלחימה, נפלה על דוד התביעה של א-דורה. המאבק בצרפת וההצלחה, שבעקבותיהם קיבל את פרס ביקורת התקשורת ופרס בגין על עשייה ציונית, הובילו את דוד לפוליטיקה הישראלית. ב-2012  הצטרף לבית היהודי בעקבות איילת שקד, היום חברת כנסת, אולם הניסיון היה קצר. שלושה ימים לפני הפריימריז נאלץ לפרוש. 

"לא התכוונתי לתת למחלה לשנות את חיי, אבל היא שינתה", אומר דוד בשקט. "תמיד שמרתי על הכושר בריצה בדיונות עם 40 קילו על הגב. פתאום זה הפך להיות קשה. הרופאים טענו שזה הגיל, אבל אחרי כמה חודשים התגלה הסרטן. נכנסתי מיד לטיפולים כימותרפיים, וידעתי שמדובר בעוד מאבק בחיים שלי. למרות הסרטן התרוצצתי כמו משוגע מחוג בית אחד לשני, עד שיום אחד חזרתי הביתה והרגשתי שאני לא מסוגל לעלות במדרגות. התמוטטתי שם. הגוף שלי לא היה מסוגל להתמודד עם המחלה וגם עם הפוליטיקה. המצב היה כל כך קשה בהתחלה עד שחשבתי להיפרד מהילדים". 

>>> רוצים לקבל ניוזלטר של אתר דה פוסט? הירשמו כאן

אלא שגם את החזית הזו שרד דוד. כמוצא אחרון הציעו לו האונקולוגים לעבור טיפול בתאי גזע. מאחר שבארץ אין מספיק ניסיון בנושא, החליט דוד לעבור השתלת מח עצם עצמית בבית חולים בבוסטון ארצות הברית. אם היה מגיע חודש מאוחר יותר, לא היה נשאר בחיים. במרץ השנה חזר דוד לארץ עם כוחות מחודשים. חלומו לטפס על החרמון עם ציוד במשקל 40 קילו נראה ישים מתמיד, למרות הקרחת והרזון שהעניקו לו את הכינוי המשפחתי מרסיאנו - חייזר שהגיע מכוכב הלכת מאדים (מרס). 

אתה נמצא היום ברמיסיה? 

"אין לי היום שום תא סרטני בגוף. נבדקתי לפני שחזרתי לארץ וגם לפני כשבועיים. התשובה הייתה חד-משמעית".

אתה גורר את עצמך לתקופה של מתחים, אתה לא חושש מחזרת המחלה? 

"ממש לא. נלחמתי בסרטן הקשה ביותר וניצחתי. הדבר היחידי שנפגע הוא הלימודים שלי. תכננתי לעשות תואר שלישי בלימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, אבל זה ייאלץ להמתין". 

מהיוגה לנשיאות 

הבחירות יתקיימו בין מאי לסוף יוני השנה, מיד לאחר כינוס מליאת הכנסת, אז ייקבע מי הנשיא העשירי של מדינת ישראל. כל אזרח רשאי להציג את מועמדותו בתנאי שהצליח לגייס עשר חתימות של חברי כנסת. עד עתה נראה כי רק בנימין בן אליעזר ורובי ריבלין נושאים באמתחתם הבטחה למספר החתימות הנדרש. 

כיצד גמלה בך ההחלטה לרוץ לנשיאות? 

"בעקיפין בזכות חדר הבידוד בבוסטון", הוא צוחק. "במשך שלושה שבועות ישנתי עם רעש נוראי שמפיק מנוע שנועד לשאוב את החיידקים. כשחזרנו, כל מה שרציתי לעשות הוא ללכת למדבר. הייתי בשקט, עשיתי יוגה וקראתי. שם נתקלתי בכתבה על אזרח שרוצה לרוץ לנשיאות, ולפתע זה היכה בי". 

היית מתמודד לולא פרשת א-דורה? 

"אני לא חושב. כאן הוכחתי לעצמי שאני מסוגל לצאת למלחמת חורמה עבור המדינה. בנוסף, המאבק בסרטן הוכיח לי עד כמה תעצומות נפש קיימות בי. אני רוצה לנצל את חיי מעכשיו כדי לתרום למדינה, ונשיאות היא המשרה הרמה ביותר. בעזרת המשרה ניתן להשפיע על תדמית ישראל בעיני העולם". 

איזה נשיא ישראלי מהווה מודל עבורך? 

"יצחק נבון. הוא מהווה חיבור בין תרבות ספרדית, השכלה אקדמית, רוגע וניקיון כפיים. הוא איש אשכולות נקי ואמין, ללא כל תכסיסנות פוליטית". 

מהן התכונות הקיימות בך, שמתאימות לכהונת נשיא מדינת ישראל? 

"מה שהשגתי עד היום, הוא ההוכחה. אני עקשן, ואצלי לא חוזרים ממשימה מבלי לבצע אותה. אין לי ספק שאני טוב בתחום ההסברתי-ייצוגי וגם בתחום החברתי. יש לי הכלים התרבותיים, התורניים, האקדמיים והחילוניים, ויש לי היכולת לחבר בין כל הקהילות. האחדות של עם ישראל היא הדבר החשוב ביותר, וזה המסר שלי. אלך עד הסוף עם העשייה, כולל הקדשת זמן לטיפול בעוני ומילוי שאיפותיו של העם היהודי לשלום". 

אם תיבחר, תשמש כנשיא אקטיבי? 

"אהיה ייצוגי אבל גם אקטיבי בדיוק כמו שמעון פרס. אין סיכוי שאהיה בובה". 

לאור פרשת סילבן שלום, יש שלדים שאתה מסתיר בארון ורואה לנכון לחשוף אותם כעת? 

"לא תמצאי אצלי פרשה בסגנון סילבן שלום או משה קצב, ואני לא חושש מבדיקה מעמיקה של חיי האישיים. מקסימום יקום איזה פציינט שלא היה מרוצה מהטיפול. במחשבה שנייה, יש משהו. אח של חדר ניתוח, שאיתו עבדתי מדי פעם, הטריד את אשתי לפני כשנתיים בהודעות טקסט שכוונו אלי. הפריעו לו ההלצות של הרופאים בעת הניתוחים והוא ראה בהן פגיעה אישית. התלוננתי במשטרה, החוקרים שוחחו איתו וזה נגמר. חוץ מזה, אי אפשר לחיות כל היום בפחדים. מי שלא מנסה, לא מצליח. גם לפני שקיבלתי את הצל"ש חיטטו בחיים שלי, וכנראה שלא מצאו כלום. עם זאת, אין אדם שהוא צח כשלג, שלא ביצע עבירת תנועה או שלא קיבל מעולם דוח". 

ומה אם יצוץ סיפור דומה לזה של אח חדר הניתוח? 

"אני לא חושש. הוכחתי שאני מספיק חזק כדי להתמודד עם משוגעים. תלונה מסוג זה רק תוסיף פלפל למרוץ".