השופטת עדנה ארבל, פרקליטת המדינה בשנים 1996-2004, פרשה היום (א') מתפקידה בבית המשפט העליון, שבו היא כיהנה מאז 2004.

 "אני נפרדת היום, בגאווה, בסיפוק, בצער וגם בשמחה מבית המשפט העליון, מקווה ומאמינה שקיימתי את שבועתי לעם ולמדינה", אמרה ארבל בנאום הפרידה שלה. "אני נפרדת משנות עבודה ומשפט במערכות אכיפת החוק. אני אומרת שלום לביתי במשפט. חותמת עשורים של עשייה נפלאה, שנשזרים בה חברים לדרך, למחשבה, לכתיבה ולפסיקה, חוטי עשיית הצדק והערכים שחיברו בינינו במהלך השנים - יישמרו לעד". 

"אני נפרדת, אך איני מתנתקת, משרשרת דורות מפוארת, של שופטים שהניחו את המסד והקימו את הטפחות לחומה הבצורה של שלטון החוק ושל אושיות המשפט במדינת ישראל. חומה שידעה תהילה, אך גם עמדה במטחי בליסטראות - ונותרה איתנה, ממשיכה בנחישות בנתיבה, מתוך תחושת שליחות ואמונה בצדקת הדרך". 

כששופט בית המשפט העליון פורש, נהוג כי הוא מקריא מפסק הדין האחרון שלו. זה של ארבל עסק בעובדים זרים וזכותם לביטוח רפואי. העתירה הוגשה על ידי ״קו לעובד״, ובהחלטתה כתבה השופטת ארבל כי "ההתנערות מחובות אלו כלפי העובדים הזרים, יש בה ממד של ניצול, שאינו מתיישב עם ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית ושמירתה על זכויות אדם...לא ניתן להתייחס אל העובדים הזרים כאל אמצעי להפקת תועלת בלבד. לא ניתן להתייחס אליהם כחוטבי העצים ושואבי המים של החברה הישראלית ולהתעלם מצרכיהם הבסיסיים".

השופטת ארבל, יחד עם השופטים עוזי פוגלמן ודפנה ברק-ארז, קיבלו את העתירה באופן חלקי, והורו לממשלה לגבש הסדר ביטוח דומה לזה של אזרחי ישראל.לטקס הפרישה בבית המשפט העליון הגיעו שרת המשפטים ציפי לבני, היועמ"ש יהודה ויינשטיין, פרקליט המדינה שי ניצן, נשיאי בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר ואהרן ברק, שר הפנים גדעון סער שהתמחה אצל ארבל, ושר המשפטים לשעבר יעקב נאמן.

בטקס הפרידה שנערך לה, החמיא היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, כשאמר: "דרכה של השופטת ארבל בעשייה ציבורית לא החלה עם מינויה לבית המשפט העליון ואני סמוך ובטוח שאין היא תמה כעת. שערי הצדק שלך, השופטת ארבל, היו פתוחים. שפטת בהם תוך הבנה של מציאות חיים מורכבת, תוך הגנה על החלש, ותוך שמירה עיקשת על זכויות אדם, על כבודו ועל חירותו. שפטת בהם בתבונה וביושר, כשליבך מצוי במקום הנכון".

שרת המשפטים ציפי לבני אמרה לארבל: "באתי לומר לך תודה בשם הפוליטקאים. וזה אולי יישמע מוזר כי נחשבת לאימת הפוליטיקאים, אבל אולי נחשבת אימת הפוליטיקאים שסרחו. אבל נתת מקום לפוליטקאים שהיה להם קשה לשחות במים העכורים".

עדנה ארבל

ארבל, לא סיימה את דרכה הציבורית. צילום: פלאש 90

בשנתיים האחרונות שימשה ארבל כחברה בוועדה למינוי שופטים וכיושבת ראש הוועדה המייעצת לסדר דין פלילי וראיות. בין השנים 1988-1996 הייתה ארבל שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ושופטת בית הדין למשמעת של נציבות שירות המדינה. קודם לכן הייתה פרקליטת מחוז תל אביב.

במשך השנים שבהן כיהנה, כתבה השופטת ארבל החלטות רבות ומרכזיות. כך למשל קבעה ארבל כי במהלכים שביצעה המדינה לפינוי אזרחים בדואים בכפרים הלא מוכרים בנגב, ביניהם ריסוס יבולים חקלאים, המדינה פגעה בכבודם ובזכותם לבריאות. ארבל הייתה שותפה מרכזית להחלטת בג"ץ שלא לאשר את הפרטת בתי הכלא בישראל.

בסוגיית שחרור 1,027 האסירים הביטחוניים כחלק מעסקת שליט, כתבה ארבל כי "שיקולים המנחים בהליכי שחרור מוקדם וחנינה, אינם זהים לאלה החליםלגבי שחרור לפני תום ריצוי העונש במסגרת משא ומתן או הסדר מדיני. בשחרור מטעמים מדיניים שאלת מסוכנותו של כל אסיר והערכת הסיכוי שישוב למעגל הטרור הן נתונים מרכזיים לצורך הכרעה בעניינו".

ארבל אף הייתה חברה בוועדה לבדיקת פרשת "קו 300", שבה רצחו אנשי השב"כ מחבלים פלסטינים כפותים לאחר לכידתם והאשימו בכך את אלוף פיקוד הדרום באותה תקופה, יצחק מרדכי. בזמן כהונתה כפרקליטת המדינה, המליצה ארבל על הגשת כתבי אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרשת עמדי ופרשת המתנות, ונגד ראש הממשלה אריאל שרון בפרשת האי היווני. בפרשה זו היועמ״ש דאז, מני מזוז, החליט, בניגוד להמלצתה, שלא להגיש כתב אישום, מה שהוליד עימות מתוקשר בשעתו.

>> רוצים לקבל ניוזלטר של מעריב השבוע? הירשמו כאן