ד״ר חזי לוי, מנהל בית החולים ברזילי באשקלון, עשה בהליכה מהירה את הדרך מחדר הישיבות למיטתו של ירין לוי בן ה-16, שעמד להיכנס לניתוח לכריתת חלק מהריאה. ירין היה מהפצועים הראשונים של מבצע "צוק איתן״, עוד לפני הכניסה הקרקעית, כשרקטה התפוצצה בסמוך אליו ופצעה אותו קשה. אחרי ששוחרר הופיע סיבוך, והוא חזר אתמול לשולחן הניתוחים.

ליד מיטת הנער היו הוריו המודאגים. ד״ר לוי הגיע אליהם מחויך. ירין שאל אם הכובע ששמו על ראשו, הכרחי לפני הכניסה לניתוח והרופא ענה. "זה נקרא אצלנו ‘סיירת ברזילי'. עכשיו אתה חייל קרבי, ואתה יודע מה אומרים: ‘מי שלא קופץ...?״ ירין ענה: "אדום״, והזכיר לכולם שהיה ונשאר אוהד מכבי תל אביב.

ד״ר לוי ראה הרבה מראות קשים במהלך חייו. במלחמת לבנון הראשונה הוא היה רופא גדודי בנח״ל, ביציאה מלבנון היה מפקד רפואה של פיקוד צפון, ובמלחמת לבנון השנייה כבר שירת כקצין רפואה ראשי של צה״ל. הוא עצמו טיפל במקרה החמור ביותר בתולדות צה״ל של פגיעה מאש כוחותינו. זה היה במלחמת לבנון הראשונה, כשמטוס פנטום של חיל האוויר חשב בטעות שגדוד נח״ל, מחוזק בשריון, הוא כוח סורי.


"ימים של נחישות". ד"ר לוי מבקר את הנער ירין לוי. צילום: אלוני מור

244 חיילים נהרגו באותו יום שחור שנכנס לספרי ההיסטוריה. כך שהמראות הקשים, שאנחנו עדים להם בשבועות האחרונים, אינם חדשים מבחינתו. הוא גם קורא לילד בשמו: "סוג מלחמה כמו יום הכיפורים לא יהיה פה, אבל זו מלחמה. בית החולים ערוך אחרת, מתפקד אחרת והתפוסה שלו היא אחרת״.

אתה מתפקד "על אוטומט״ בימים כאלה?
"אחרי כל מה שעברתי נשארה בי החמלה והאהבה לאנשים. אני לא יכול להיות שווה נפש לסבל ולדאגה של ההורים, ואני גם עם מספיק ניסיון ובשלות נפשית להיות לפעמים המבשר של בשורות איוב. היו כאן שני מקרים במהלך המבצע, של משפחות שאני בישרתי על מות יקיריהן. אם אתה רוצה להישאר רופא רלוונטי, אתה חייב לחוש, כי אם אתה נאטם, אתה מאבד הרבה מהיופי והאחריות של המקצוע״.

מגגות רעפים למיגון

בית החולים ברזילי באשקלון נוסד ב-1961, ומשרת היום כחצי מיליון תושבים. כשבנו אותו, עם גגות הרעפים האדומים, אף אחד לא חשב ש-53 שנה לאחר מכן הוא יופצץ מעזה הסמוכה. אבל היום כבר יש בברזילי פק״ל מלחמה, בעקבות ניסיון שנצבר בשנים קודמות. חולים שלא זקוקים לטיפול מיידי משוחררים לביתם. הפגייה וחדר המיון עוברים למקומות ממוגנים, והתפוסה היא קצת יותר מחצי, שכן מתכוננים כאן לתסריט הרע מכל, שבו בין רגע, חלילה, יתמלא בית החולים בנפגעים.

"בימים כאלה אתה צריך להיות האבא של הצוות״, מסביר ד״ר לוי. "כולם מסתכלים עליך, ואם לא תתפקד ותהיה היסטרי, אם לא תרגיע ולא תנהיג - לא יהיה מישהו אחר. לכן כמו בכל תפקידי כמפקד, גם כאן אני צריך להוות דוגמה. זה שמעביר אינפורמציה כל הזמן. לדאוג לתת הרבה אהבה. יש דריכות, אתה עייף, אתה לא ישן ומקבל כל הזמן החלטות. אלה ימים של נחישות״.


האבא של הצוות. מחלקת טיפול נמרץ בברזילי. צילום: אלוני מור

אתמול בבוקר נערכה אסיפת צוות של בית החולים כחלק מהתדרוך היומי. ד״ר לוי, מנהל המרכז הרפואי, סיפר שם שהגיעו ארבעה פצועים מפגיעת הפצמ״ר הקטלני בשטחי הכינוס שבכניסה לרצועה. אחד הפצועים סובל מפציעת כף רגל קשה, לאחר יש מזל שפציעת העין שלו שטחית בלבד. 

ד״ר לוי ביקש באסיפה להכין ברכה בערבית לעובדים שחוגגים את עיד אל פיטר, ובאותה נשימה כמעט אמר לצוות שאין לדעת כיצד המבצע הצבאי יימשך. ייתכן מאוד שהוא יתרחב, ולכן התורנויות ממשיכות כסדרן, כולל הכוננויות. "אלוהים גדול״, סיים את דבריו.

את סימני המלחמה רואים היטב כאשר עוברים בין המחלקות. 448 חיילים טופלו בבית החולים ברזילי מאז תחילת המבצע, 32 עדיין מאושפזים ולידם נמצאים כל הזמן קרובי משפחה וחברים. ד״ר לוי משייט בין החדרים. "יהיה בסדר״, הוא אומר לכל מי שרוצה לשמוע בשורות טובות. אמרתי לו שהוא כבר נשמע כמו פסיכולוג. הוא צחק. "אני באמת מאמין שיהיה בסדר. מישהו צריך לקחת את התפקיד הזה, לדבר עם ההורים, להרגיע את החיילים. זה מה שמצפים ממך. אתה מכיר את המשפחה, אתה מכיר את צרכיה״.

זה שונה מרופא צבאי?
"כשאתה רופא צבאי אתה מטפל באנשים, שאתה כל עולמם כשהם נפצועים. התחושה של הרעות מאוד חזקה שם. החיים ביחד, ההבנה שלפעמים החייל מרשה לעצמו לצאת למארב, כי הוא יודע שאתה איתו ותעשה הכל למענו. הוא מכיר אותך מהיומיום. כשיצאנו למלחמת לבנון הראשונה ולא הייתי איתם, כי בדיוק חזרתי מקורס, רדפתי אחרי הגדוד ומצאתי אותו ממש בכניסה, בשער עגל. הרגשתי שאני רודף אחריו בשם אותה רעות. לא יכולתי לחשוב שאני לא אהיה איתם, כי ככה גדלנו״.

מציאות הזויה

איילת, דוברת בית החולים, מודיעה לד״ר לוי שהוא חייב להגיע לאולם הכנסים, מאחר שקבוצה מהפדרציה היהודית בניו יורק הגיעה לביקור והוא אמור לתת להם סקירה קצרה וגם סיור למזכרת. הקבוצה מארה״ב נשפכה מהאוטובוסים, עמוסה בשקיות מתנה לחיילים הפצועים. בכלל, כל מיטת חייל נראית שם כמו סופרמרקט קטן, עמוס במצרכים. בזמן שהיינו שם, ביקרו אנשי התאחדות עולי צרפת ועוד חבר'ה שהגיעו מתל אביב. באחד החדרים גם נתלה שלט, ועליו מילות תודה על האהבה והחום, אבל הפצועים רוצים גם מנוחה.

ד״ר לוי דיבר בפני אנשי הפדרציה, כשברקע רצה מצגת. הוא סיפר על חיים תחת מטח של טילים. חמש רקטות נפלו בשטח הגדול שבו נמצא בית החולים ברזילי, אבל מתגוננים וממשיכים לטפל, אפילו בפצועים שמגיעים מרו צועת עזה.

"אין ספק שזו מציאות הזויה״, הוא מסכים. "בזמן עופרת יצוקה, בפגייה שהעברנו כעת למרחב המוגן, היו שני פגים מעזה. אמא שלהם לא רצתה לחזור, כי הבינה איזה טיפול היא מקבלת פה ומה איכותו. מצחיק היה לראות אותה בורחת לאזור מוגן בזמן שטילים נורים ממקום סמוך לבית שלה. לפני שבוע טיפלנו בנער בן 17, שעל פי מי שהביא אותו, יצא ממנהרה וירה בחיילים. מה אתה עושה? מטפל כי אין ברירה. זה מה שלמדת, וזה מה שאתה יודע וצריך לעשות. הזוי״. 


"מטפל במחבלים כי זה מה שלמדת". ד"ר חזי לוי. צילום: אלוני מור

למרות כל הכעס והזעם?
"אלה הערכים. יותר מזה, לא אחת יזמתי דיונים בצבא בקרב הרופאים מהדור הצעיר, רופאים גדודיים וחטיבתיים. אמרתי להם, ‘אתה תחת אש, מלפנים שוכב אויב פצוע, האם אתה זוחל להציל אותו?' זו שאלה אתית וערכית מאוד קשה. אין פתרון ‘בית ספר'. מצד אחד, יש פתרון של ערכי צה״ל והרפואה. מצד שני אתה צריך להגן על השרידות של הרופא. אלה שאלות שעולות ללא הפסק. פה יותר קל, כשאתה בבית חולים מוגן, ואין בכלל ספק: אתה מטפל, נקודה״.

לאחרונה פורסם בכתב העת המדעי "לנסט״ מכתב שעליו היו חתומים 24 רופאים אירופאים, רובם מאיטליה והיתר מבריטניה ומנורבגיה. בין היתר נכתב שם: "אנו, רופאים ומדענים, מבקשים מחברינו, אנשי מקצוע ותיקים וצעירים, להוקיע את התוקפנות הישראלית. אנו דוחים את התעמולה הישראלית המצדיקה את התוקפנות בחזות של טבח. במציאות, מדובר בתקיפה אכזרית שאיננה מוגבלת במידתה ובעוצמתה".

ד"ר לוי שמע על המכתב. "הם ידועים באהבתם לישראל״, הוא אומר באירוניה, "ולא מפסידים אף הזדמנות כדי להטיל דופי ברופאים שלנו באופן חד צדדי, לא עובדתי ובלתי צודק. הם מאמינים במה שהם כותבים, והעובדות כנראה לא מפריעות להם. צריך להגיב פה בחריפות. אני יודע מה אנחנו עושים, ומה הם מייצגים. בושה וחרפה לעיתון שחושב שהוא מדעי לכתוב דברים לא מבוססים, אבל אל לנו לחשוב שזו הרפואה בישראל ואלה רופאיה״.

קבוצת יהודי ניו יורק ביקשה לבקר את החיילים הפצועים ולהעניק להם את אהבתם הגדולה. שריונר שנפצע שלשום מהפצמ״ר חייך לבאים ואמר שברוך השם, אצלו הכל בסדר. לוחם גבעתי תיאר לתיירים איך בית שעמד לידו התפוצץ, וזה עלה לו בפציעה ברגל. לא נורא, שוב יהיה בסדר. ליד מיטתו של רס״ר מחטיבה 7 עמדו רבים מבני משפחתו. הוא דרוזי בן 46 מבית ג'אן שבגליל. זו פציעת הרגל הקשה שעליה סיפר ד״ר לוי לצוותו לפני כן. ד״ר לוי אמר לבני המשפחה שכאשר מצבו של הרס״ר ישתפר מעט, הוא ינסה להעביר אותו לבית חולים בצפון, בכדי להקל עליהם ולקצר את הנסיעות הארוכות מהגליל.


חיבוק וצ'ק. יהודים מניו יורק מבקרת חיילים פצועים מחטיבת גבעתי. צילום: אלוני מור

"מצבו של אחי לא טוב״, אומר אמל, אחיו של הרס״ר, שבעצמו נפצע בעבר בהיתקלות בבקעת הירדן. "הרופא אמר שבארבעת החודשים הקרובים הוא יכול לשכוח מלעמוד על הרגליים. אחי מאוד מצטער שהפציעה ברגל ולא במקום אחר, כי אם היה יכול ללכת, היה מיד חוזר לחטיבה ולחייליו. הוא כמו אבא שלהם, לכן אם הכל יסתדר, מאתיים אחוז שהוא ישוב לצבא״.

אופטימי חסר תקנה

בית החולים ברזילי נמצ 14 קילמטרים מעזה, בטווח 15 השניות מרגע האזעקה ועד הנפילה. בית החולים מתורגל, עובר מתפקוד רגיל למצב חירום תוך חצי יום, כולל בניית מחלקות חדשות במקלט. "כל הזמן לומדים לקחים, גם ברמת בית החולים, משרד הבריאות והשילוב עם הצבא״, מספר ד״ר לוי. "חלק מהפק״לים הם לקחים מניסיון שצברנו״.

עוד אנו מסיירים עם האורחים האמריקאים, מפלחת אזעקה את האוויר ומאיצה בכולם לעבור למרחב המוגן. מישהו ששמע את הפיצוצים ברקע הודיע שמדובר ביירוט. האמריקאים נפרדים מבית החולים ומשאירים צ'ק בסך רבע מיליון דולר - תרומתם למאמץ המלחמתי. ד״ר לוי נפרד מהם בחיוך, זה מה שהוא יכול לתת כעת.

בניית המבנה החדש של בית החולים ברזילי עומדת בשלבים מתקדמים, והוא כבר מכיל את כל אמצעי המיגון הדרושים. האם המבצע הנוכחי בעזה יהיה גם האחרון, או שתוך שנה-שנתיים יאלצואנשי המרכז הרפואי להשתמש בשירותי הבניין החדש והממוגן? "אני אופטימי מטבעי״, מעיד ד״ר לוי. "אבל אני קצת פחות אופטימי היום, לגבי הסכסוך והאפשרות לפתרון כלשהו, משהייתי בעבר. אתה יודע מה? אני עדיין אופטימי. אופטימיות לא מביאה לשום מקום רע, כל עוד אתה לא שוגה בהזיות. אני מאמין באנשים ובתבונתם, ומקווה שמשהו יקרה והתבונה בסוף תנצח״.


מתורגלים במצבי חירום. בית החולים ברזילי. צילום: מרק ישראל סלם