הצער והיגון אפפו את הר הרצל בירושלים, עת התקיימה הלווייתו של סמ"ר אביתר תורג'מן, שנפל בפעילות מבצעית בעזה. הדמעות והיגון היו גם מנת חלקם של חבריו לגדוד 202 של חטיבת הצנחנים, ושל מפקדם הנערץ, סא"ל קובי ולר, שלא הצליחו לעזוב את שדה הקרב כדי לחלוק כבוד אחרון לחברם.

זו הסיבה לכך שאחרי שאחרון החיילים עזב את הרצועה, מיהר סא"ל ולר להגיע לבית האבלים של משפחת תורג'מן בבית שאן. "זו משפחה אצילה וחזקה", הוא משתף. "איבדנו לוחם יקר". תורג'מן, רק בן 21 במותו, מצא את מותו בחאן יונס, אחרי שטיל נ"ט נורה ממבנה ביישוב על הכוח שעסק בפעילות איתור אמל"ח וחשיפת מנהרות. מהירי נפצעו מספר לוחמים, חלקם עדיין מאושפזים בבתי החולים. גם אליהם הגיע סא"ל ולר, טרם חזרתו הביתה, לרעייתו ולשלושת ילדיו.

"הפצועים מספרים שעטפו אותם באהבה בלתי רגילה. מאות אנשים, בהם כאלו שאינם מכירים, הגיעו לבקר אותם", הוא אומר. "זה נותן ללוחמים תחושה שהם מקריבים ומסכנים את חייהם בשביל מטרה נעלה". הפצועים שהחליפו את מדי צה"ל במדי בית החולים, לא איבדו את גאוות היחידה. הם שוכבים שם פצועים, אבל גאים בסמל היחידה, בסמל הצבא ובכומתה האדומה שמונחת ליד מיטתם. אבל יותר מכולם גאה המפקד בתפקוד חייליו במהלך "צוק איתן".

"תקרא לזה מבצע, תקרא לזה לחימה, הגענו להישגים מאוד משמעותיים", הוא מבקש לומר. "הגדוד הביא לידי ביטוי את כל היכולות שלו והלוחמים פעלו בצורה מעוררת גאווה. באנו מוכנים ויצאנו כשידנו על העליונה". בזמן שפרשני האקטואליה ישבו באולפנים הממוזגים, ניתחו את פעילות צה"ל ברצועה והתווכחו ארוכות בשאלה אם הצבא היה מוכן לקראת חמאס, חיילי גדוד 202 עבדו. יחד עם כוחות ההנדסה הם היו אחראים לחיפוש המנהרות ולהשמדתן בשטחי הרצועה ובשטח ישראל, תפסו אמצעי לחימה ופגעו במחבלים. "שום דבר לא הפתיע אותנו", אומר סא"ל ולר נחרצות.

"היינו מוכנים לכל תרחיש. בכל מקום שבו לוחמינו נתקלו במחבלי חמאס, התוצאה הייתה חד־משמעית לטובתנו". עם הפצועים של היחידה נמנים לא מעט מפקדים, שהסתערו ראשונים בקרב. "במהלך סריקה של הכוח בגזרה, זיהה אחד ממפקדי המחלקות פיר של מנהרה ובו מדי צה"ל וציוד תקיפה", הוא מספר. "מהפיר יצאו חמישה מחבלים שפתחו באש חיה של אר־ פי־ג'י ורימונים מטווח קרוב. הכוח חיסל שלושה מחבלים, ושני המחבלים שנותרו בחיים הובילו אותנו לפירים נוספים".

סא"ל ולר. צילום: דובר צה"ל

הלב הפועם של נחש הצפע מיום הקמתו גדוד 202 לקח חלק בכל מלחמות ישראל, כמו גם במבצעים מורכבים שנכנסו לספרי ההיסטוריה. במלחמת ששת הימים הוא השתתף בכיבוש רפיח, חייליו פשטו על בסיסי מחבלים בטריפולי, ובמלחמת יום כיפור הצטיין הגדוד בקרב בוואדי מבעוק. מורשת הקרב נמשכת כשבמבצע אנטבה השתלט הגדוד על מגדל הפיקוח. במלחמת לבנון קיבלו חייליו את צל"ש האלוף על גבורתם, ובזמן האינתיפאדה השנייה הצליחו לוחמי הגדוד לעצור מספר רב של מחבלים מתאבדים.

מבצע "צוק איתן", שייכנס אף הוא אל דפי הספר העבה של הגדוד, הביא איתו לחימה אחרת, תת־קרקעית. סא"ל ולר אומר כי המשימה הזאת הייתה רשומה בפנקס המבצעים הקטן שלו, ולוחמיו היו ערוכים לקראתה. "היסודות לקראתה ניתנו ללוחמים כבר בשלב ההכשרה", הוא חושף. ביום שאחרי צפה ועולה שאלת היכולת של חמאס לשוב ולשבש את חיי היומיום ביישובי עוטף עזה.

סא"ל ולר מבטיח לתושבים: "צה"ל נמצא שם תמיד בשביל תושבי הדרום, והגדוד שלי נמצא לצדכם ועושה לילות כימים כדי לשמור עליכם. אתם יכולים לישון בשקט. הלוחמים של הגדוד יודעים שמבחינתם הגנה על תושבי הדרום היא משימה חשובה ומשמעותית. לצד זה אנחנו מתכוננים להמשך ומכינים את עצמנו לאתגר הבא. אם מחר חמאס יחדש את הפעילות, אנחנו מוכנים".

התחנה האחרונה של סא"ל ולר ביום שאחרי המלחמה היא הבית שנמצא ביישוב קטן במרכז הארץ. "זה לא קל ולא פשוט להיות רחוק מהבית למשך זמן ארוך כל כך", הוא משתף "אבל קשה יותר לאישה ולילדים. לשמחתי, יש לנו תמיכה רבה מהמשפחה המורחבת וזה עזר לכולם לעבור את התקופה הזאת". בימי הלחימה הארוכים התבשר סא"ל ולר כי גם אחיו הקטן, חייל בסיירת צנחנים, נכנס לרצועה.

"למרות שידעתי שהוא חלק מהלחימה לא הספקתי לדבר איתו", הוא מודה. "במבצע 'עופרת יצוקה' הוא לחם לצדי והייתי איתו במגע. הפעם שמרתי עליו מרחוק. מדי פעם ראיתי שהוא שלח להורים הודעות כדי להרגיע אותם, אז ידעתי שהוא בסדר". עם שוך הקרבות ממשיך לפעום הלב של נחש הצפע, סמל היחידה. ואם זה תלוי בסא"ל ולר, הוא ימשיך לפעום
בחזית הלחימה ובכל משימה שאליה יישלח הגדוד. "אנחנו נמצאים בתצורת הפעלה אינטנסיבית מאז חטיפת הנערים", הוא אומר. "כמג"ד ותיק, לראות את הלוחמים הצעירים שמים את האייפון בצד ומתייצבים לפקודה, עם משמעת וערכים, נותן לי המון כוח". ?