אחת המלחמות היותר אינטנסיביות שנוהלו במהלך מבצע צוק איתן התנהלה לא בשדה
המערכה עצמה אלא בתוך אולמות ייצור ופיתוח - מלחמה נגד הזמן.
כלי הטיס הבלתי מאויש החדש, שזכה לכינוי "הרמס 900 ", תוכנן לצאת לשימוש מבצעי רק
בתחילת השנה הבאה, אבל בצה"ל הבהירו כבר בתחילת המבצע כי הוא חיוני כאן ועכשיו, וכשהמערך הלוחם דורש, ברור שיש לגייס את כל מה שאפשר כדי למלא את הדרישה.
האיש שאחראי לכך הוא רב־סרן אורן, ראש צוות הנדסה ופרויקטים בלהק ציוד בצה"ל, שמסביר בראיון ל"מעריב-השבוע" מה נעשה כדי לעמוד במשימה וגם מעט על חלקו של הכלי החדש בעימות עם עזה.
הרמס 900. צילום: אלביט מערכות
״לפני צוק איתן עדיין היינו בשלב של ׳טיסות מפתח׳ עם אלביט, שפיתחה את הכלי", הוא מספר, "הייתה לנו תוכנית פיתוח סדורה וארוכה שכללה טיסות מתוכננות רבות. זה תהליך שתוכנן להימשך כשמונה חודשים. ואז בא צוק איתן, ובחיל האוויר העלו את הדרישה להאיץ ולמקד את היכולות המבצעיות. בשלב זה נבחנה האפשרות לזרז את כניסתו לשירות של "הרמס 900 ", והתחלנו לעבוד סביב השעון. זה פרויקט שעשרות אנשים היו מעורבים בו וגרעין של חמישה שמתעסקים עם המערכת הזו ברמה היומיומית״.
איזה חידושים מביא הכלי הזה?
״זה כלי שביצועיו מהווים קפיצת מדרגה מבחינת גובה ומהירות הטיסה, זמן שהייה באוויר וכיוצא באלה. אבל לא מדובר רק על כלי הטיס אלא גם על מערכת הפיקוד והשליטה בו, שפותחה ולראשונה הופעלה במבצע. זו מערכת שמאפשרת גמישות הפעלה הרבה יותר רחבה ומרחיבה את טווח המשימות".
למשל?
"השימושים העיקריים בכלי זה הם איסוף מודיעין ביום ובלילה. היינו שותפים מצד אחד להגנה על כוחותינו מפני איומים ולהתרעה במקרה שמתקרבים אליהם מחבלים, וגם לאיסוף מודיעין על כל מה שאפשר. הכלי היה שותף לכל מגוון האפשרויות המבצעיות שחיל האוויר ביצע בזמן אמת״.
היית הראשון להטיס את ה"הרמס 900" בפעילות מבצעית.
״נכון, וזו התרגשות גדולה מאוד. הגוף שאני שייך לו מורכב ממהנדסים, וגם לי יש רקע הנדסי. במהלך השירות עשיתי קורס מפעילים והפכתי גם למפעיל מבצעי בטייסת. יצא שהייתי גם חלק מצוות הקליטה בטייסת, שהוסמך להפעיל את הפלטפורמה. מצד אחד, אני עם הכובע של המהנדס והאחראי לצד ההוכחה של הפלטפורמה, ומצד שני אני המפעיל של המערכת. זה באמת משהו מרגש שמעטים זוכים לו. תחושה חזקה מאוד. וצריך להזכיר שלאירוע הזה יש הרבה מאוד שותפים.
״בסוף, כשאנחנו יושבים בחדר הפיקוד והשליטה אנחנו אומנם מאחור, אבל מנטלית אתה מרגיש ממש חלק מתוך שדה הקרב ומהעשייה בשטח. החשיבות של המשימה ברורה - גם להגן על חברים, גם להיות שותף לפעילות מכרעת וגם להימנע מפגיעה במי שאינם מעורבים בלחימה. לכלי הזה יש חשיבות עצומה והוא מעניק תחושה של ביטחון".
עם כל הקשיים, התמשכות המבצע חודש וחצי סיפקה לכלי עצמו ולמפעיליו תקופת הרצה
משמעותית. ״זה היה מבצע מאוד מאוד ארוך״, מסכם רב-סרן אורן, ״משהו שלא יצא לנו לחוות במערכות קודמות. זה הצריך המון אורך רוח ומחויבות. היו אנשי מילואים שעזבו כל מה שעשו וממש גרו בטייסת. מבחינת בניין הכוח, הפרויקט הזה הוא עוד הוכחה שחיל האוויר יודע לעשות דברים גדולים בשיתוף פעולה יפה בתוך החיל וגם עם התעשיות הביטחוניות״.