סוגיית הפליטים ומהגרי העבודה מאפריקה, שמטרידה את המדינה בשנים האחרונות, עלתה לאחרונה שוב לכותרות לאחר שבעקבות עתירה של ארגוני זכויות אדם ביטל בג"ץ את התיקון לחוק ההסתננות והורה לסגור את מתקן חולות. 

במקביל, בימים אלו הוציאו 16 ארגונים מימין ומשמאל מסמך מדיניות משותף, פרי עבודה של כמה חודשים, ולטענתם זהו הפתרון לסוגיה. בראיון של שבעה ממנסחי המסמך ל"מעריב המגזין", הם טוענים כי עיקר גאוותם הוא על הקונצנזוס שהשיגו, ומכאן נגזר גם שמו של הפורום שלהם: "הקונצנזוס הישראלי". 

שמונת סעיפיו של המסמך, המעוצב כמו מגילת העצמאות, קוראים ליצירת מכסה קבועה של מקבלי מעמד פליט, ובמקביל להגברת האכיפה נגד מהגרי העבודה. "ישראל היא מדינת הלאום היהודי, וכמדינה כזו היא יהודית ודמוקרטית", קובע המסמך שהכנתו הסתיימה יום לפני רצח שלושת הנערים החטופים, דבר שדחה את פרסומו עד עתה. המסמך מתייחס גם למצוקתם של תושבי דרום תל אביב, שנטלו חלק בהכנתו, וקובע כי על ישראל "לתת מקלט לפליטים בכפוף למכסה שתקבע המדינה... ברוח אמנות האו"ם".  

פרסום המסמך ידע דחייה נוספת לאחר סיומו של מבצע צוק איתן, בעקבות החלטתו של בית המשפט העליון לבטל את חוק המסתננים. הארגונים שעומדים מאחורי המסמך החליטו לשלוח את נייר העמדה לשר הפנים גדעון סער, אך למחרת הוא הודיע על התפטרותו, "אולי בגלל המסמך שלנו, כנראה שלא", אומרים בחיוך מנסחיו, שממתינים כעת למינוי שר הפנים החדש שלו יוגש הנייר, כדי לצאת אחר כך בקמפיין ציבורי. 

מאחורי מסמך העקרונות עומדים הגופים "ישראל שלי", "דרור ישראל", המרכז למדיניות הגירה ישראלית, המכון לאסטרטגיה ציונית, הארגון הבינלאומי של המשפטנים היהודים, "הוועד למאבק ברצח עם", "הנוער העובד והלומד", "הפורום המשפטי למען ארץ ישראל", מוזיאון יד מרדכי משואה לתקומה, מרכז ירושלים למניעת רצח עם, "נאמני תורה ועבודה", "עוטף תחנה מרכזית", "פורום קהלת למדיניות", קבוצות הבחירה של "המחנות העולים", תנועת הבוגרים של "השומר הצעיר" ותנועת "תרבות". 

מרחב תמרון  

מנסחי המסמך מודים שלא היה קל להגיע להסכמות ומודים שגם הנוסח הסופי טומן בין שורותיו חילוקי דעות רבים. "המכון לאסטרטגיה ציונית הקים קבוצת חשיבה לנושא הפליטים", אומר אורי מתוקי, איש תנועת "דרור ישראל" המזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית בישראל, על המכון המזוהה עם הימין, "התחלנו בדיון והגענו להבנה שהשיח הוא שיח קצוות שלא מייצג את הקונצנזוס הישראלי וגם לא את האנשים שבשמם מדברים. נוח להתבצר מאחורי תושבי דרום תל אביב כשיודעים שזה לא מה שהם חושבים, נוח להתבצר מאחורי הפליטים כשיודעים בוודאות שלא כולם הם פליטים". 

המסמך גובש אחרי חמישה או שישה מפגשים של הקבוצה, "ומובן שהיו דיונים לאורך לילות", אומר מתוקי, "כשהמסמך היה מגובש הצענו לעוד ארגונים להצטרף ולחתום עליו".  

"אנו שייכים לארגון הפועל רק בסוגיה הזו והצטרפנו ליוזמה כי הדיון מתנהל בשיח של קצוות", טוען יונתן יעקובוביץ' מהמרכז למדיניות הגירה, "הסקרים מראים שרוב האוכלוסייה רוצה לשמור על זהותה של ישראל כיהודית, ואני חושב שהרוב גם רוצים לעזור לפליטים. אנו חושבים שזו יוזמה שיכולה להגיע מאוד רחוק". 

"'פורום קהלת' עוסק בשלושה נושאים: זהותה של ישראל כמדינת העם היהודי, חיזוק המשילות וחופש כלכלי", מספר חבר בפורום אריאל ארליך, "סוגיית המהגרים והמסתננים נוגעת לזהותה של ישראל ולא פחות מכך לסוגיית היחסים בין הרשויות. שמחנו להצטרף ליוזמה הזו כי היא מדברת אל הקונצנזוס שיכול לאחד את כל המחנה הציוני וההומני במדינת ישראל, ובנוסף מכיוון שהיא מעניקה מרחב תמרון למחוקק לפתור את הבעיה". ארליך מחדד: "המסמך לא מתווה את הגבולות באופן דווקני, אלא מדבר על העקרונות שכמעט כל אזרח בישראל יסכים עליהם. זוהי קריאת כיוון ריבונית והומנית". 


"יש חלון זמן קצר לפעולה לפני שנגרום נזק בלתי הפיך". מתקן חולות. צילום: פלאש 90

ליוזמי המסמך היה חשוב לשתף בהכנתו את תושבי שכונות דרום תל אביב, ולכך נענה הארגון "עוטף תחנה מרכזית". "אנו מנסים להיות הקול האבוד של התושבים, שעד לפני לא הרבה זמן היו קול שקוף לגמרי", אומרת שפי פז, העומדת בראש הארגון, "אם נמשיך לזעוק מהבטן, לא נגיע לשום מקום. אנו חייבים לחבור לכוח יותר רחב ויותר קונצנזוסואלי, וכך נפסיק להיתפס כתושבים מוחלשים ונשחק במגרש של הגדולים. המסמך זה הפתרון". 

לפז חשוב לבדל את עצמה מקולות גזעניים הנשמעים על רקע הסוגיה: "אני לא מאלה שצועקים ‘מוות לשחורים'. אני באה ממקום ליברלי והומניסטי, אני באה מהשמאל ומהקהילה הגאה". 

ואת חושבת שדעותייך מייצגות את התושבים? 

"אני מייצגת קול יותר מתון", היא מודה, "לרוב תושבי דרום תל אביב לא אכפת מה יהיה הפתרון, רק שיצאו להם מהבית. בנוסף, תושבי השכונות הם גם מאוד לאומיים. אבל אני לא רוצה לדעת שאפילו אדם אחד הלך מישראל אל מותו". 

קואליציה רופפת 

ליד פז יושב פסח האוספטר, שהקים את "הוועד למאבק ברצח עם". "המסמך הזה מראה שיש מרכז שפוי לחברה הישראלית, והמרכז השפוי הזה בנוי מתנועות ויחידים שרוצים בטובתה של ישראל, שחלק ממנה הוא גם לתת מקלט למי שנרדף עד צוואר, זה בנפשנו", הוא אומר, ופז מיד מוסיפה: "כשהגיעו הפליטים האמיתיים מדארפור, באמצע העשור הקודם, תושבי שכונות הדרום פתחו להם את הדלתות. נשים בשכונה היו מכינות לילדי הזרים סנדוויצ'ים בכל בוקר. נתנו להם בגדים ואוכל. דרום תל אביב זה אזור שידוע מאז ומתמיד בסובלנות ובקליטת זרים". 

עו"ד עידן אבוהב מ"הפורום המשפטי למען ארץ ישראל" ממהר להגיב: "הטענה שאנו צריכים לקלוט אותם כפליטים נרדפי חרב היא שקר, כי במצרים שלטונות דארפור לא מחפשים את תושביהם שברחו". 

"אתה בעצם אומר: אין לי בעיה שנקיים הליך בדיקה, כי נגלה שאף אחד אינו בסכנת חיים וכך נגרש את כולם?" אני שואל את עו"ד אבוהב, אך מקבל תשובה מיעקובוביץ': "אנחנו בעד מכסה, ואני לא יודע כמה היא תהיה מצומצמת או רחבה, אבל אנו אומרים שזו בחירה מוסרית של מדינת ישראל. כשהחברה הישראלית תרגיש שהקריאה הזו באה מארגונים שאכפת להם ממדינת ישראל, אז היא תחבק חזרה את אותם פליטים. לכן הקריאה היא שאנו קובעים מכסה כי זו זכותנו, ואנו בוחרים בכך, ואז החברה הישראלית שוב תחבק את הפליטים ותכין להם סנדוויצ'ים". 

האוספטר מבהיר כי הבדיקה, שבמסמך לא מפורטת, היא, לדידו, "נוהל המקובל בכל העולם ונקרא RSD. בנוהל הזה אתה מתשאל על פי פרוטוקול בינלאומי, ולפיו מעניקים מעמד פליט". גם הוא מוכן להגבלות: "הצענו מראש להגביל את מספר הפליטים הללו, משום שמדינת ישראל היא המדינה המערבית היחידה בעולם שיש לה גבול עם אפריקה, ואנחנו, כמו כל היושבים כאן, רוצים שמדינת ישראל תהיה יהודית". 

לעניין ההגבלה כולם מסכימים? 

"הפערים בינינו נוגעים לעניין הפרמטרים", מסייג עו"ד אבוהב. "לא נסכים לבדיקה שהפרמטרים בה יהיו רופפים. רק מי שהחרב על צווארו יוכל להישאר כאן". 

האם את תושבי דרום תל אביב מעניינים כל הפרמטרים הללו?  

"חלקנו אנשים אינטליגנטים", אומרת שפי פז בציניות, "'עוטף תחנה מרכזית' זה קואליציה רופפת של כמה ארגונים של תושבי דרום תל אביב, שלא היה להם פשוט לחתום על המסמך. העצבים חשופים בדרום תל אביב, והתושבים מפחדים שכל דבר שהם יסכימו עליו אולי יחסל אותם. היה קשה להביא אותם לחתום על המסמך". 

לא פופוליסטיים 

"בתהליך שעברנו החלטנו על מה להסכים, אך יש הרבה דברים שאנו לא מסכימים עליהם וחשוב מאוד להגיד את זה", מסביר עדי ארבל מהמכון לאסטרטגיה ציונית, "אבל ההסכמה הזאת היא פריצת דרך בפני עצמה, ואנו צריכים להמשיך לגבש את הפורום הלא פופוליסטי שיש לנו. כשהמצלמות נדלקות, הדיון הופך לפופוליסטי וכל אחד מתבצר בעמדתו. המטרה שלנו היא להמשיך את הדיון הזה ולהביא מצע קונצנזוסואלי ולא פופוליסטי ומתלהם". 

הייתה פנייה לארגונים יותר קיצוניים מימין ומשמאל להשתתף בתהליך? 

"הייתה", עונה ארבל, "אך אני לא רוצה לפרט את שמות הארגונים. חלק שללו את הרעיון מראש וחלק השתתפו בדיונים, אבל קיבלו רגליים קרות ופחדו לחתום על המסמך. אני יכול להעיד, כמי שמייצג את הצד הימני בפורום, שתקפו אותנו על המסמך מימין". 


ומה אתם עונים לתוקפים? 

"שהתפיסה היא לא רק של מוסריות וזכויות אדם - שהפכו להיות מילים גסות בחלק מהמחנה בישראל, כמו שציונות הפכה להיות מילה גסה בחלק אחר - אלא גם פרקטית. גם מי שמתנגד שישראל תקלוט פליטים לא יהודים - צריך לדעת שהמצב הסופי יהיה יותר טוב מהמצב כיום". 

על איזה סעיף היה הכי קל להסכים? 

"על התאריך", שולף עו"ד אבוהב, וכולם צוחקים.  

מנוף לעשייה 

כולם אומנם מסכימים על נחיצותו של המסמך המשותף, אבל אפילו כאן לכל אחד יש סיבה שונה. פסח האוספטר טוען שהמטרה היא "הקונצנזוס הישראלי" ש"נרמס בידי הקיצונים המשתלטים על השיח ויוצרים אשליה שיש כאן קיטוב שאי אפשר להתגבר עליו".

לפי ארבל, לעומת זאת, המטרה היא תמרור למקבלי ההחלטות. "במציאות שבה הכנסת, הממשלה ובית המשפט מתעמתים על בסיס סולם ערכי, חשוב שיזכרו מה הקונצנזוס הישראלי חושב", הוא אומר. "הפסיקה של העליון היא הכרעה ערכית, ולכן האמירה הערכית של המיינסטרים הישראלי חשובה", מוסיף ארליך. "יש לנו חלון זמן קצר כדי שלא נסב נזק בלתי הפיך לאנשים שראויים להגנה ומצד שני להוציא מפה את מסתנני העבודה", טוען יעקובוביץ'. "הקואליציה הזו תיתן את המנוף לעשות את זה בזמן קצר לפני שזה יהפוך בלתי הפיך". 

"המסמך אומר לארגוני הסיוע למסתננים: ‘המוסר הוא לא רק אצלכם, גם אנחנו מסוגלים לנסח מסמך שמגן על בני אדם מחד ודואג לישראל מאידך'", עוקץ עו"ד אבוהב. "אני מקווה שבאמצעות הנייר הזה נצליח להציל אדם אחד שהוא פליט רצח עם", מסכם האוספטר. "אם כך יהיה, אני חושב שעשינו הרבה מאוד".