אגם לוריא בן קיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל, בן 23 הוא אחד משלושת ההרוגים הישראלים במפולת השלגים בהימלאיה שבנפאל.
אגם נולד, גדל והתחנך בקיבוץ והוא בוגר תיכון 'העמק המערבי יפעת'. הוא בנם של ורד ויוסי (ז"ל) אשר נפטר לפני ארבע שנים, ואחיהם הצעיר של שחף ואילאיל. בצבא שירת בלשכת הגיוס בחיפה. בחודש מאי האחרון הוא יצא לטיול ממנו לא שב. אגם היה ידוע כחובב טיולים ואהוב מאוד על חבריו הרבים.
חברו של אגם, בועז רנד, שירת יחד איתו בצבא והשניים טיילו יחד בחו"ל: "נפגשנו בתאילנד, עשינו את קמבודיה וויאטנם יחד. זה לקח חודשיים, ואז חזרנו לתאילנד. אני חזרתי לארץ אחרי טיול ארוך של שמונה חודשים, והוא המשיך להודו ומשם לנפאל".
אם הייתי שואל אותו מה כדאי לעשות ולאן כדאי ללכת, הוא היה עונה לי - 'אני רוצה שאתה תהיה מאושר'. הייתי אומר לו 'מה אתה רציני?' והוא היה עונה - כן, מה שיעשה אותך מאושר. ככה הוא תמיד היה לפני כולם. החברים היו לפני והקרובים היו לפני, והוא פשוט רצה שכולם יהיו מבסוטים סביב", סיפר רנד.
"מבחינתו לא היתה לו בעיה להיות בסוף, הוא דאג לזה שיהיה לך כיף, היה בנאדם וחבר נפש שאפשר לדבר איתו על הכל. אני אומר את זה לא רק בדיעבד אלא באמת, הוא היה כזה. בחופשת השחרור שלו נעמד מישהו ואמר לאגם 'כל דבר שקורה לי אני חושב מה אתה היית עושה במקומי'. היה לנו חשוב מה הוא היה חושב ומה הוא היה עושה כי הוא היה ספינת הדגל של החברים".
בועז נזכר בפעם האחרונה שדיבר עם החבר הטוב: "דיברנו לפני כמה ימים בווטס אפ, יום או יומיים לפני שיצא לטיול, שיחה עמוקה, והוא סיפר לי על דברים אישיים, וגם אמר שהוא עבר מהודו לנפאל ודיברנו על המון דברים. הוא סיפר על הטרק שהוא עשה בהודו ואמר שמחר או מחרתיים הוא יוצא לטרק בנפאל. לא היה לו תאריך יעד חזרה לארץ".
רונית מרקוביץ' - וולפין שהיתה המחנכת של אגם ז"ל בתיכון, סיפרה היום: "אגם היה ילד מדהים. כבר מגיל 15 הוא ידע להגיד את הדעה שלו ולעמוד על הדעה שלו אבל עשה זאת בצורה מאוד מכובדת. ילד מאוד מחונך ומאוד מכבד, מנהיג כזה שכולם מקשיבים לו ומתקבצים סביבו".
"הוא נתן תמיד לאחרים קדימות ועשה הכל בשיקול דעת אבל עם זאת היה לו צחוק מיוחד, והיו לו עיניים מאירות, והוא היה שנון, ילד עם לב רחב, וכל מה שאפשר להגיד על אנשים שנלקחים מוקדם מידי. תמיד אמרתי לו שהוא יגיע לגדולות. היה לי מאוד קשה לשמוע על זה", אמרה המחנכת.
המורה הוסיפה כי "אגם תמיד דאג שלאחרים יהיה טוב, זה פשוט מאפיין אותו, בחור שדאג לעשות לאחרים טוב. אגם היה תמיד עטוף באהבה, אמא שלו עטפה אותו ממש. בפעם האחרונה ראיתי אותו באזכרה של אבא שלו לפני מספר שנים ואחר כך רק לעיתים רחוקות יותר, יצא לי לראות אותו בקיבוץ. הוא באמת היה בחור מדהים. שמעתי על האסון הזה היום בבוקר מצוות בית הספר. אני פשוט מזועזעת מזה".