מפולת השלגים בנפאל, במהלכה נהרגו שלושה ישראלים' אחד מהם הוא אגם לוריא בן ה-23, ממשיכה להכות גלים באזור, בעיקר אצל המטיילים שעדיין נמצאים בטראומה.
יהונתן לבל, הקונסול וסגן השגריר הישראלי בנפאל, מספר בשיחה עם מעריב-השבוע: "החבר׳ה שהגיעו מבולבלים, הם עברו לילה לא קל. חלקם בטראומה. לחלקם לא היה כסף, הם נאלצו לנטוש או איבדו את הציוד שלהם. נתנו להם כסף וציוד וגם אוכל", הוא אומר ומגלה כי נכון לעכשיו מאושפזים בבית החולים הצבאי בקטמנדו כ-13 פצועים ישראלים בדרגות פציעה שונות, אולם אף אחד מהם אינו בסכנת חיים. אחד מהם הובא בשעות האחרונות.
לדברי לבל, השגרירות הייתה הראשונה לקבל את ההודעה. האזור שם נמצא בנקודה גבוהה מאוד וללא קליטה סלולרית. חבר׳ה ישראלים הם אלו שפנו לשגרירות והודיעו על המצב, והשגרירות היא זו שהודיעה לצבא הנפאלי ולמשטרה, ואלה שלחו בהמשך מסוקים של הצבא שהחלו בפעולות החילוץ, "חיכינו להם במנחת ועשינו הכל על מנת שכולם יישארו יחד באותו בית החולים", מספר לבל.
לדברי סגן השגריר והקונסול, "האירוע התרחש באזור הנטורה, ובמעבר הספציפי בו התרחשה סופת השלגים הקשה במהלכה נפגעו מרבית המטיילים הוא מעבר הסורנג-לה. מטיילים שהתחילו לחצות בבוקר את המעבר נתקלו בסופת שלגים, עם הרבה רוחות, וראות מאוד בעייתית, והם גם לא היו ערוכים לזה מבחינת ציוד וביגוד, זה היה אירוע מאוד קיצוני.
"המטיילים הגיעו למעבר ושם היו צריכים לעשות החלטות קשות. הם שהו ב'בית התה', שם חלק החליטו להשאר וחלק החליטו להמשיך לעיירה קטנה ונמוכה יותר שנקראת מוקטינת, רוב המטיילים הגיעו לשם. מי שנשארו בבקתה בסורנג-לה כבר פונו לקטמנדו".
מטייל ישראלי פצוע סיפר כי המדריך נטש את התרמילאים במהלך האירוע: "לאנשים בקבוצה היה פורטר (סבל) והוא הדריך אותנו ביום האחרון. אפילו הפורטר לא האמין וכל הסבלים אמרו לנו שאם אנחנו נישאר כאן, אנחנו נמות כאן".
אחד הישראלים המטיילים באזור, יעקב מרגלי, מספר: "היינו בטרק באזור האנאפורנה ביום העשירי לדעתי, בגובה של 5,400 מטרים ובבוקר התחיל לרדת שלג כבד וסופה חזקה החלה. המדריכים הנפאליים אמרו לנו שאנחנו יכולים להמשיך והסופה תהיה הרבה יותר חלשה בקצה ההר. בסביבות השעה 12 אנשים התלבטו מה לעשות - אם לרדת למוקינטה או להישאר בחנות התה שבמעבר. התוכנית שלנו הייתה להעביר את הלילה בחנות התה ולצאת משם בבוקר ולראות מה מזג האוויר. היינו ברי מזל ומזג האוויר היה שמשי והסערה פסקה".
מאיה אורה, שגם היא שהתה באזור, סיפרה: "לא הייתה אפשרות להישאר בחנות התה בגלל המחסור בחמצן, אז הרבה מהאנשים חשבו שאין ברירה. כולם חשבו שחייבים ללכת משם. אנחנו ממש לא יודעים מה קרה כי אין קליטה בהרבה מקומות בנפאל אז לא ידענו איפה כל האנשים האחרים אבל אני בטוחה שהכל בסדר".