צוותי החילוץ של צבא נפאל ממשיכים בניסיונות החילוץ של מטיילים רבים אשר עדיין נמצאים על הרי האנאפורנה, בחלקים שונים שבו. עדיין קיים חשש לחייה של ישראלית רביעית, אשר לא נוצר איתה קשר. משרד החוץ הקים חמ"ל בקטמנדו על מנת להשלים את הליך הפינוי והעזרה למטיילים.
בשעה שהסופה הכתה ברכס שהו במסלול כ-300 ישראלים. טרם נוצר קשר עם 135 מהם, וקיים חשש מהותי כי 15 לא הצליחו להגיע למקום בטוח. "זה לא אומר שהם בסכנת חיים", הדגיש אתמול מנכ"ל משרד החוץ, ניסים בן-שטרית, "אני מניח שעד מחר נוכל לאתר את רובם". בבית החולים הצבאי בבירה קטמנדו מאושפזים 13 ישראלים ולאף אחד מהם לא נשקפת סכנת חיים.
הסופה הקטלנית אירעה אף שבעונה זאת מזג האוויר בדרך כלל נוח יחסית. מקורה בסופת ציקלון חזקה שהחלה בסרילנקה לפני כחמישה ימים ועברה את מזרח הודו. תנאים קשים במיוחד נוצרו במעבר ההרים הקרוי סורנג-לה, שם קיים בית-תה המארח מטיילים. חלק מהמטיילים החליטו להישאר בבית התה, וחולצו לבסוף משם לקטמנדו. אך רוב המטיילים החליטו להתפנות לעיירה קטנה ונמוכה יותר הנקראת מוקטינת, וחלקם נפגעו במסע.
פינוי גופה מהאנאפורנה. צילום רויטרס
"זה היה אירוע מאוד קיצוני. המטיילים הגיעו למעבר ושם היו צריכים לעשות החלטות קשות", סיפר יהונתן לבל, הקונסול וסגן השגריר הישראלי בנפאל. "מטיילים שהתחילו לחצות בבוקר את המעבר נתקלו בסופה עם הרבה רוחות ושלגים, ראות מאוד בעייתית, והכי גרוע - הם לא היו ערוכים לזה מבחינת ציוד וביגוד",
"חשבנו שזה שיגרתי"
אחת המטיילות שניצלה והגיעה אל הכפר פוקרה סיפרה ל"מעריב": "יצאנו לטרק במוצאי יום כיפור. הגענו לבית-התה וירד שלג. חשבנו שזה שגרתי, כי ככה שמענו וקראנו קודם. הייתה קבוצה שירדה בבוקר, ואנחנו יצאנו בצהריים. פתאום נכנסנו לתוך סופה קשה. לא ראיתי שום דבר.
"התחלתי להילחץ וחיפשתי את החברים שלי", העידה בבכי, "ואז פתאום אני מרגישה שמישהו דוחף אותי. זה היה הפורטר שלי (מדריך מקומי וסבל, א"ז). הוא דחף אותי הצידה ממפולת שהייתה. הוא הציל אותי ונהרג תוך כדי".
מטיילת אחרת סיפרה: "חלק מהסבלים דחקו באנשים לצאת לדרך ולרדת מהר מההר לפני הסופה - שהייתה אמורה להגיע בבוקר. היו כמה מטיילים שלא הרגישו טוב בגלל הגובה והיעדר החמצן וביקשו להישאר בבית התה.
"חלק מהסבלים הסכימו להישאר עוד קצת. אנחנו יצאנו מוקדם עם הסבלים שדחקו לצאת, וככה ניצלנו. אלו שיצאו קודם - הם אלו שניצלו. התחלנו ללכת ואנשים התחילו להיעלם פתאום בשלג. לא ראינו כלום. אנשים סביבך נעלמים, אתה נכנס ללחץ, קר בטירוף, ופתאום אתה רואה גופות".
מטיילת נוספת סיפרה שניצלה כי התעכבה בכניסה למסלול. "התכוונתי לצאת בראש השנה ודחיתי את היציאה למוצאי כיפור, אך בסוף לא יצאתי - מסתבר שככה ניצלתי", סיפרה אתמול. לאחר ששמעה על האסון, הגיעה לכפר פוקרה כדי לסייע לחבריה הישראלים שנמלטו לשם. "אנשים פה בטראומה מטורפת", אמרה, "הם מספרים על איך נעלמו אנשים מולם. יש לי פה חברה בבית החולים הצבאי שאני בקשר עם אחותה וחבר נוסף שנהרג. אנחנו מנסים להקדים את הטיסה שלנו", הוסיפה.
ליאור קגן, אשר חולצה מהכפור סיפרה: "כולם היו בטוחים שאני הולכת למות בדרך לאוטובוס. פשוט איבדתי את קור הרוח שלי. לא מצאתי את האנשים שהייתי איתם ולא יכולתי לראות שום דבר. השלג פשוט כיסה אותי. הייתי תקועה בתוכו עד המותניים. אחד המדריכים שמכיר את הדרך ראה אותי וביקש ממני להישאר איתו. להישאר קרוב אליו.
"הוא גרר אותי, ואני מתכוונת ממש גרר אותי, לכיוון ההצלה. כולנו שם ממש פחדנו, בלי יוצא מן הכלל. אני חושבת שכל אחד שם חשב שהוא הולך למות, או לפחות חשבנו שמישהו אחר ימות. היינו במצב בלתי אפשרי: אתה מחליט ללכת ויודע שזה מסוכן, אבל מצד שני גם להישאר איפה שהיינו זה היה מסוכן, אז לא היתה באמת בחירה. זה מצב שאתה רק מפסיד בו".