מחאת המילקי - שהתפשטה בשבועות האחרונים בעקבות פוסט בעמוד פייסבוק הקרוי "עולים לברלין", שהעלה את חמתם של רבים - הציפה הרבה מאוד זרמים אפלים מתחת לפני השטח בישראל. לפוסט מעורר המחלוקת היה אחראי צעיר בן 25 מרמת גן בשם נאור נרקיס, שהגיע לברלין לפני כמה חודשים.
התקשורת, הפוליטיקאים והשטח לא איחרו להגיב. "מה זה השטויות האלה ברלין", תהה סגן השר וח"כ אופיר אקוניס (הליכוד) בפוסט בפייסבוק שזכה ללייקים ושיתופים רבים; ח"כ עליזה לביא (יש עתיד) הצהירה כי "בגלל מילקי לא עוזבים את הארץ"; וחנויות ורשתות שיווק שונות מיהרו להוזיל את מחיר המעדן הפופולרי לשקל אחד באופן זמני.
אלא שלצד מחאת המילקי, יש מחאות רבות אחרות שנמשכות כל השנה, ולעתים לתקופות ארוכות אף יותר, ואלה לא תמיד זוכות לאור הזרקורים. במרכז מחאות כאלו עומד המאבק על בריאותנו, על משאבי הטבע שלנו וגם על יוקר המחיה. הנה סיפוריהן של שלוש מהן.
"מתכחשים לבעיה"
"כבר היום חיפה היא אחד המקומות הכי מסוכנים בארץ בו לחטוף סרטן: התחלואה מאוד מאוד גבוהה למרות תנאי תחבורה טובים ומבנה גיאוגרפי שדווקא מסיע את הזיהום מהעיר", טוען יוסי ברוך, פעיל חברתי ואיש הייטק מחיפה הנאבק נגד זיהום האוויר, שלטענתו גורמים בתי הזיקוק בעירו.
"המאבק שלנו הוא נגד התוכנית להגדלת בזן (בתי זיקוק לנפט). אנחנו רוצים לדאוג שבחיפה יהיה אוויר נקי. היום מנטרים מעט מאוד מן החומרים הרעילים שבאוויר, רק שמונה מתוך מאה שיכולים להתגלות, והניטור נקבע על ידי גוף שנקרא איגוד ערים אזור מפרץ חיפה להגנת הסביבה, שבראשו עומד ראש עיריית חיפה. הדרישה הבסיסית שלנו במאבק היא שיונה יהב ירים את הכפפה ויטפל בעניין בצורה רצינית. רק שפה אנחנו נתקלים בהתכחשות לבעיה מכל הדרגים הפוליטיים".
איך זיהום האוויר בא לידי ביטוי?
"שיעורי הסרטן באזור מאוד גבוהים, התושבים מריחים בלילות ריחות איומים שגורמים לצריבות ובחילות, יש ערפיח נורא מעל המפרץ בשעות הבוקר המוקדמות. כשאתה גר מול קריית המזהמים האלו אתה רואה את שגרת הזיהום: הפליטות תמיד יהיו בשעות הלילה המאוחרות, מתוך מחשבה שאנשים לא מסתובבים בחוץ".
"אוויר נקי זה משהו שעולה כסף", טוען ברוך, "לשים מסנן על כל ארובה זה משהו שיעלה הרבה כסף ויוריד את שורת הרווח של המפעלים האלו, התוצאות הכלכליות שלהם יהיו פחות טובות. אבל יש בתי זיקוק בכל העולם שלא מזהמים ומתפרנסים יפה מאוד".
האם יש לך מחשבות על ירידה מהארץ?
"זו שאלה קשה שאני מתלבט לגביה. זו המדינה שלי. גדלתי לא רחוק מבתי הזיקוק. קברתי באדמה הזו יותר מדי חברים בצבא, שירתתי בקרבי בצבא ובמילואים, ואני מתכוון להילחם כדי שיהיה אפשר לחיות בארץ הזו בכבוד ובבריאות טובה".
"חוסר שקיפות מוחלט"
"אנחנו נאבקים על זכויות הגישה שלנו לנחלים, שנמצאים בשטח השיפוט של מועצה אזורית גליל עליון ומבואות חרמון", טוען ירון בניזרי מקריית שמונה, פעיל פוליטי, מלווה ממציאים ושותף בבית הקפה הקואופרטיבי "חברותא".
לטענתו, "אני נמצא פה שנים ורואה את הנחלים באזור נסגרים. עוד גדר מטע, עוד אתר קיאקים, וכמובן חוק העזר העירוני שחוקק לפני הרבה שנים אבל נאכף עכשיו: אסור להימצא בגדות הנחל אחרי השקיעה. אסור לך לטייל טיול רומנטי עם אשתך על גדות הנחל. פקח שתופס אותך נותן לכל אחד מכם 480 שקל קנס. זה גובר על חוקי יסוד חופש התנועה, כבוד האדם וחירותו, וזה בסך הכל חוף עירוני. יש דרכים מוצלחות בהרבה לשמור על הנחל מסגירתו".
איך התנהל המאבק שלכם?
"התחלנו ללמוד את הנושא, קראנו חומר, עשינו סיורים, ניתחנו צילומי אוויר. כשניסינו להוציא מהמועצה האזורית גליל עליון חומרים, נתקלנו בסירוב ונאלצנו לפנות על פי חוק חופש המידע. למדנו שלמינהלה שאחראית לחופי הירדן והיובלים שלו אין אתר, אין כתובת, אין טלפון, אין איך למצוא אותה, אין פרוטוקולים, אין זמני ישיבות. חוסר שקיפות מוחלט.
"פתחנו מאהל מחאה ראשון על גדות הירדן במטרה לישון שם כדי שיבואו לגרש אותנו. הם שלחו את הפקחים הלא נכונים, ולא הצליחו לפנות אותנו. ביום השני של המחאה בא ראש מדור פיקוח במועצה גליל עליון לדבר איתנו, הוא היה בטוח שמדובר במאבק אקולוגי בכלל. נתנו לו לדבר כמה שהוא רוצה בלי להפריע לו. הוא ניסה להסביר לנו שהם שומרים על הנחל. הוא הבטיח לזמן אותנו לפגישה, אבל אנחנו עדיין מחכים.
"עשינו סדרה של הפגנות בגשר שדה נחמיה, חסמנו את הנחל לשעה, עצרנו קיאקים. אחרי שכל זה לא הועיל, אנחנו רוצים להכניס סעיף בחוף החוקים שיתייחס לנחלים מכיוון שחקרנו את הנושא וגילינו שאין כמעט הגנה חוקית על הנחלים. הבעיה האמיתית היא שקריית שמונה משתפת פעולה עם המועצה האזורית גליל עליון. כלל אזרחי ישראל זכאים ליהנות מהנחלים היחידים בארץ שבאמת זכאים לדעתי לתואר הזה".
מה לגבי ירידה מהארץ?
"מבחינתי יש שתי אפשרויות: לסגת או להיאבק, אני בחרתי להיאבק. זה חלק משיח אוניברסלי של זכויות: ברגע שתושב קריית שמונה לומד לדבר על זכויות, הוא יכול לזהות את הזכות הנפגעת של מישהו אחר".
"התושבים בחזית"
"המאבק שלנו התחיל מצדק חלוקתי וקרקעות", מספרת חני בריגע, תושבת ירוחם, פעילה חברתית, מנהלת מרכז להתנדבות וחברה אזרחית, שהשתתפה בכנס הקואופרטיבים במצפה רמון שהתקיים בשבוע שעבר, ובו התרכזו ארגוני צרכנים מכל רחבי הארץ שהחליטו להילחם ביוקר המחיה.
"תוך כדי עבודה הבנו כמה צדק חלוקתי הוא חלק ממגוון רחב של תחומים", מספרת בריגע. "ראש המועצה המקומית ירוחם מיכאל ביטון קם והניף את הדגל, אבל הוא חשב שיותר חשוב שתושבים יעמדו בחזית המאבק, ולא רק הוא. היינו 10-15 פעילים שהתחילו ללמוד את הנושא. במשך הזמן הכפלנו את כמות הפעילים בפורום, כולם בהתנדבות, והגענו למספר כפול. כשלמדנו לעומק על מה ולמה אנחנו נאבקים, גילינו שיש לנו סיבות טובות מאוד להיאבק, וזה לא רק על קרקעות, אלא גם על דיור, תחבורה, חינוך ועוד.
"התכנון היה להתעסק בבעיית הקרקעות בירוחם, וגילינו שזו בעיה מאוד רחבה, ברמת המקרו של מדינת ישראל. אם ירוחם פתרה את הבעיה שלה עם השכנים, קריית מלאכי, קריית שמונה ולוד עדיין סובלות וחנוקות מבחינת קרקעות וארנונה. זה יהיה הכי לא חברתי להגיד ‘עשינו את שלנו' ולהישאר בגבולות ירוחם. נכון חברתית ומוסרית לעזור לאחרים. כולנו חיים במדינה קטנה וצפופה. היינו רוצים לשכפל את ההצלחה שלנו במאבק למקומות אחרים".
מה התוכניות לעתיד?
"עכשיו לקחנו עלינו את נושא החינוך והרווחה, ואנחנו מתכוונים להמשיך את המאבק לצדק חלוקתי גם שם".
יש מחשבות על ירידה מהארץ?
"למרות כל החסרונות של המדינה, הצלחנו לבנות פה לא מעט ביותר מ-60 שנה. נכון שיש קלקולים, אבל אפשר גם לתקן. אם כל החזקים יחליטו שיותר קל לעבור למקומות חזקים, נזניח את רוב האוכלוסייה שחיה בפריפריה".
תגובות
מבזן נמסר בתגובה: "לטענות העולות בראיון אין אחיזה במציאות והן שוב מעידות על התעלמות של מספר מצומצם של פעילים מנתונים ביחס לפעילות הסביבתית של קבוצת בזן. מאז הפרטת קבוצת בזן ב-2007 חל מהפך בכל הקשור לשמירה על איכות הסביבה.
מדי שנה משקיעה בזן עשרות מיליוני שקלים במתקנים סביבתיים להפחתת הפליטות לאוויר, צמצום וטיפול בשפכים תעשייתיים וטיפול בקרקעות, וחיזוק מתקנים ישנים וחדשים לצורך עמידה ברעידות אדמה, תוך שקיפות מלאה.
"אשר לטענה בנושא הגדלת קבוצת בזן, מדובר בהסדרה תכנונית של מתקנים ישנים ויישום טכנולוגיות מתקדמות מבחינה סביבתית. הסדרה זו כוללת, בין היתר, החלפת מתקנים ישנים בחדשים שהם ידידותיים יותר לסביבה. כך, לדוגמה, רק לאחרונה הוקמו שני מתקנים בעלות של עשרות מיליוני שקלים לטיפול בריחות.
"קבוצת בזן רכשה את האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר למזעור פליטות מוקדיות ופליטות שאינן מוקדיות. בעקבות התקנת המתקנים, מדדי איכות האוויר באזור מפרץ חיפה השתפרו לאין שיעור.
"הקבוצה פועלת בשקיפות מלאה - כל נתוני ניטור הארובות של הקבוצה עוברים באופן רציף ושקוף לאיגוד ערים לאיכות סביבה, וכל מי שחפץ יכול לראותם באתר האיגוד".
מלשכת ראש עיריית חיפה נמסר בתגובה: "עיריית חיפה והגופים המקצועיים הסמוכים לה פועלים על פי נתוני אמת ובדיקות מדעיות לניטור ושיפור איכות החיים בחיפה 365 ימים בשנה, ולא על פי תיאוריות חסרות אחיזה במציאות.
"17 תחנות ניטור מודדות בחיפה את כל סוגי המזהמים על פי תקני המשרד להגנת הסביבה. תחנות אלו הופכות את חיפה לאחת הערים המנוטרות בעולם. אשר לתחלואת הסרטן, ממחקר מקיף שנערך בקרב צעירים עד גיל 20 בנושא עולה כי אחוז הילדים ובני הנוער החולים בחיפה הוא מהנמוכים בארץ.
"אשר לתוכנית בזן, עמדת ראש העיר יונה יהב הייתה ונותרה כי אין לאשר את התוכנית, אלא אם יובטח כי כל מבנה תעשייתי חדש שייבנה במתחם ייבנה במקום מבנה ישן שייהרס וכי המתקן החדש ייבנה בסטנדרטים הסביבתיים המתקדמים ועל פי התקנים המחמירים ביותר".
מגיורא זלץ, ראש המועצה האזורית גליל עליון, נמסר: "המועצה בראשותי רואה וחשה זכות גדולה לשמור ולשמר את שטחי הנחלים הנמצאים בשטחנו, כולל השקעת משאבים רבים לאחזקתם, ניקיונם ואבטחתם.
"חוקי העזר שנחקקו הם לאחר חשיבה ולמידה של הנזקים הסביבתיים שנוצרו כתוצאה מלינות הלילה ולאור המלצה של מנהלת הנחלים המשותפת לגורמים השונים הנוגעים לנושא. "הטענות על יתר גידור וסגירת דרכי גישה תמוהות. בשנים האחרונות המדיניות שלנו היא הורדת גדרות והנגשת שבילי גישה לנחל, כמו גם פיתוח מסלולי אופניים ושבילי הליכה, לאורכם של 120 הקילומטר של מקורות הירדן".
מעיריית קריית שמונה נמסר בתגובה: "הרשות המקומית ופרנסי העיר פועלים בכל המישורים כדי שהנחל שהוא משאב ציבורי יהיה של כולם ולא של רשות זו או אחרת. לא יכול להיות שהנחל יתוחם בדוקרנים ובמחסומים פיראטיים שלא אושרו בוועדות המחוזיות ולא קיבלו תוקף סטטוטורי.
"עיריית קריית שמונה והעומד בראשה יעשו הכל כדי לשמור על האינטרס הציבורי ועל הגישה לנחלים, ועם זאת יש לעודד פיקוח הדוק בנחל על מנת למנוע מגורמים שליליים להרוס את הטבע, שהוא חיוני לכולנו".