גל אחר גל של חברים, קרובים, מכרים ושכנים ממשיכים להגיע לעבר בית משפחת שמש בהוד השרון. רחוב הולנדי, אשר מוביל אל הבית בשכונה השקטה ומשרה אווירה נינוחה ורגועה.
כבר שנכנסים לקצה הרחוב ניתן לראות את ההלם והמועקה. צעירות בשנות העשרה לחייהן עושות דרכן בוכיות, עצורות והמומות. לא מאמינות שעומר כבר לא בחיים. מבוגרים פוסעים ביגון אל רכביהם ומחליפים ביניהם רק מבטים.
"השקט בתוך הבית מכסה את הסערה שבלב" אומר אחד המבקרים. עשרות חבריה של עומר, ז"ל, מגיעים לחזק ולתמוך בהוריה ואחיה. חלקם יושבים עם הוריהם צופים בסרטונים בה מככבת עומר, אחרים יושבים בכניסה לבית על המדרגות, על ספסל בגינה ובכל מקום אפשרים, חולקים חוויות ובעיקר מסרבים להאמין. עומר השאירה אחריה זוג הורים, ירון ואיילת, וכן את האחות ליאור ושני האחים נועם ועמית.
עומר שמש ז"ל (משמאל). החברים לא מאמינים
טל רון הכיר את עומר שמש לפני ארבע שנים: "היינו קבוצת חברים בהוד השרון. היא למדה שכבה מתחתיי אבל היתה חברה טובה של חברה שלי. הכרתי אותה כבחורה חייכנית, תמיד שמחה. הכי מאפיין אותה שהיא היתה אהובה על כולם, נטולה כל רוע".
רון מספר על שאירע מרגע קבלת ההודעה המצערת: "אנחנו כולם בשוק מהרגע ששמענו שהיא נהרגה. אנחנו לא זזים מהבית שלה. חברים, בני משפחה מי לא מגיע. כולם המומים וכואבים".
חברתה הטובה מילדות ענבל קרסו לב סיפרה בדמעות: "הכרתי אותה מגיל חמש. היינו חברות טובות מהגן. בשלב מסויים היה קטע שהיא עברה לבית ספר אחר והקשר ביננו קצת התנתק אבל היא חזרה ללימוד איתנו ומיד חזרנו לקשר המיוחד שהיה ביננו.
"עומר היא אדם מיוחד שתמיד מחייך. גם אם לרגע היא היתה עצובה או כועסת, תוך שנייה היא היתה חוזרת לחייך. ידעה תמיד להנות מכל דבר, לזרום, לראות את הצד החיובי שבכל דבר".
ענבל קרסו לב, נזכרת בימים כשהיתה חוזרת מהבסיס לחופשה ועומר היתה יושבת לצידה בחצר. "היא טסה לפני כחודש לטיול אותו תכננה תקופה ארוכה ואמור היה להימשך שמונה חודשים. לפני שהיא טסה היא באה אליי הרבה ודיברה על בן הזוג שלה אייל עם חיוך שנסוך על פניה. אני אוהבת אותה וכבר מתגעגעת אליה מלא".