קרטוני דלי הקרח שכיכבו ברשתות החברתיות עד לא מזמן התחלפו בימים האחרונים בתמונות של גברים משופמים. חלק מהגולשים זיהו מיד את הקמפיין מכיוון שלעומת טרנדים חולפים, מדובר במסורת של עמותת "מובמבר", שילוב של המילים "מוסטאש" (שפם) ונובמבר, שמדי שנה בחודש הזה עורכת קמפיין להעלאת המודעות לסרטן הערמונית ולבריאות הגבר בכלל.
זה התחיל באוסטרליה ב-1999 - ומאז בחודש נובמבר מדי שנה גברים רבים בכל העולם מגדלים שפם במטרה להעלות את המודעות למחלה. לארץ זה הגיע לפני חמש שנים בזכות טל שמואלי, שנתקל בקמפיין כשהיה באוסטרליה. "חשבתי שזו דרך מעולה לדבר עם גברים על נושאים שהם פחות מתחברים אליהם", הוא מסביר, "ב-2010 התחלתי ללכת בעצמי עם שפם ולהגיד לחברים שזה מה שאני עושה, וכך זה עבר הלאה. שנה לאחר מכן כבר יצר איתי קשר בחור ישראלי נוסף שטייל באוסטרליה ומסתבר שאימץ את המנהג, התחלנו לעבוד יחד ולתקשר את זה, וכך זה תפס תאוצה".
אחד מתשעה
השנה הפציעו ברשת קמפיינים נוספים למען אותה מטרה, ובהם "אתגר אחיזת הביצים" שבמסגרתו סלבס הצטלמו כשהם אוחזים באשכיהם, כשהם קוראים לגברים ללכת להיבדק. בין המפורסמים שלקחו חלק באתגר אפשר למצוא את יו ג'קמן, ויליאם שאטנר וריקי ג'רוויס. לדברי שמואלי, הקמפיינים הנוספים דווקא פוגעים ב"מובמבר". "פתאום יש ספקנות, פעם ראשונה שאני מקבל ביקורת על הקמפיין", הוא אומר, "יש כאלה שמצפים לו והם יגדלו שפם, אבל מי שנתקל בזה בפעם הראשונה לא ממהר לשתף פעולה כי לאנשים נמאס. אנחנו מסבירים להם שלעומת דלי הקרח, למשל, ‘מובמבר' הוא לא קמפיין חד-פעמי שנועד לעשות כותרות אלא משהו קבוע כדי לקדם תכנים ומסרים".
הפעילות לא מסתכמת ברשת, ואנשי הקמפיין מקיימים מדי נובמבר "מסיבת שפמים", שהיא בעצם אירוע התרמה. "השנה אנחנו יוצאים גם בסדרת ערבים שנקראת ‘שפם על הבר', ובמסגרתם יועברו הרצאות על בריאות ומיניות לגברים", מספר שמואלי, "אני למשל מעביר הרצאה שנקראת 'שתי פרסומות וגמרנו', על גברים, פרסום ודימוי הגוף במסגרת הזו. הרעיון הוא למשוך את הקהל עם תכנים הנוגעים לגברים, ולדבר איתם גם על סרטן הערמונית, על הסטטיסטיקות, ועל איך ניתן להילחם במחלה".
ואלה הסטטיסטיקות: סרטן הערמונית הוא סוג הסרטן השכיח ביותר בקרב גברים בישראל, ואחד מכל תשעה גברים יחלה בו. אף שזהו גורם התמותה השלישי בשכיחותו מקרב סוגי הסרטן, שיעור הישרדות החולים עומד על 90%. גילוי מוקדם של המחלה מאפשר טיפול יעיל בה, אבל לא כל רופאי המשפחה ממהרים להמליץ על בדיקת ה-PSA לגילוי המחלה, אף שמדובר בבדיקת דם פשוטה.
"מדובר בנושא שנוי במחלוקת", מסביר ד"ר דוד מרגל, אורולוג בכיר ומייסד השירות האפידמיולוגי לסרטן בבית החולים בילינסון בפתח תקווה, "כל האיגודים האורולוגים והאונקולוגיים ממליצים לערוך בדיקות סקר לכל גבר שעובר את גיל 50, או אפילו מעל גיל 45 לכאלו שיש להם היסטוריה משפחתית של תחלואה בסרטן הערמונית, אבל אין ארגון בריאות עולמי שתומך בכך. הסיבה היא שלבדיקה יש יתרונות וחסרונות - ב-65% מהמקרים ניתן לגלות את סרטן הערמונית באמצעות הבדיקה הזאת. אבל מנגד, הבדיקה יכולה לחשוף את המחלה אף שלעתים היא רדומה. יש הסבורים שזה מוביל לאבחון יתר, טיפול יתר ופאניקה מיותרת".
אם כך, מומלץ לעשות את הבדיקה או לא?
"לטעמי, אין שאלה אם לבצע את הבדיקה או לא. צריך לעבור אותה פעם אחת כשעוברים את גיל 50, ואם התוצאות תקינות אפשר לחכות חמש-שש שנים עד הבדיקה הבאה. העלאת המודעות היא החשובה. אם לא תהיה בהלה מהמחלה, ואנשים יצליחו להבין שגם אם מגלים אותה זה לא סוף העולם יהיה אפשר לעבור את הבדיקה ולקחת את התוצאות שלה בפרופורציות. זו הסיבה שהפעילויות להגברת המודעות כל כך חשובות, וגם אני כבר התחלתי לגדל את השפם שלי".
"נזכרתי באולמרט"
בעבור אבי סרנגה (57), שחלה בסרטן הערמונית לפני חמש שנים, הבדיקה השנויה במחלוקת הייתה הדבר שהציל את חייו: "הגעתי לרופא המשפחה שלי לביקורת שגרתית, הוא ראה שעברתי את גיל 50 והמליץ לי לעשות בדיקת דם נוספת לבדיקות הדם הרגילות, סתם ליתר ביטחון. וככה התחילה הסאגה. התוצאות היו לא טובות ומיד הדליקו אור אדום אצל הרופא שהפנה אותי לאורולוג, עוד כמה בדיקות לאחר מכן, והתבשרתי שאני חולה בסרטן הערמונית.
"לא ידעתי הרבה על המחלה, זכרתי רק שדובר כמה חודשים קודם לכן שגם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לקה בה ועבר ניתוח בארה"ב. אז הגעתי גם אני לרופא מניו יורק, מומחה לניתוח רובוטי. אחרי שעברתי אותו בהצלחה החלטתי שאני רוצה לפעול להגברת המודעות למחלה בארץ, שלגברים יהיה עם מי להתייעץ והם לא יצטרכו לפנות לאינטרנט ולהתנהל באקראיות.
"יחד עם עמותת ‘חיים עם סרטן הערמונית' הקמנו קבוצות תמיכה במספר בתי חולים, לשם אפשר לבוא ולשתף בחששות ובהתמודדות. כך נחשפתי לגברים רבים שגילו את המחלה מאוחר כי לא נבדקו בזמן וכעת היא מלווה בגרורות אלימות. אפשר להתגבר על המחלה הזו בזמן קצר יחסית אם מגלים אותה במועד הנכון, אבל אם לא, היא הרבה יותר קשה".
אתה חושב שאף על פי שאנחנו שומעים על המחלה בתקשורת ובקמפיינים, אנשים עדיין לא מודעים לחשיבות הגילוי המוקדם?
"אנשים מתביישים. סרטן באופן כללי מתקשר אצל אנשים למוות, והם לא רוצים להכיר בעובדה שהם חולים, ובנוגע לסרטן הערמונית, יש הרבה שמפחדים שישייכו את זה לפגיעה בתפקוד המיני. הם לא מבינים שהרפואה מתקדמת, והסיכוי שזה יקרה היום נמוך יותר. פונים אלי הרבה חולים ומבקשים להיפגש ולשמוע על ההתמודדות שלי עם המחלה, אנחנו קובעים באיזה בית קפה, ואז אני מגיע ורואה שאותו אדם מחפש מושב מוסתר בפינה ומדבר בלחש, לא רוצה שאחרים ישמעו את השיחה וידעו שהוא חולה".
גם ד"ר מרגל נתקל בהתנהגויות דומות: "בניגוד לנשים החולות בסרטן השד שנושאות את הסרט הוורוד בגאווה ומשתפות אפילו בזמן שהן חולות, לגברים יש נטייה לטמון את הראש בחול כמו בת יענה. אלו שיש להם סרטן שו־ מרים עליו בחשאיות ומשתפים רק את המשפחה המאוד מצומצמת". ד"ר מרגל מפרט את הטיפולים האפשריים במקרה של גילוי מוקדם - ניתוח או קרינה: "היתרון של הניתוח הוא שמדובר בפרוצדורה רפואית נקודתית, אך עלולות להיות לו תופעות לוואי ארוכות טווח - אצל 5% מהגברים יש פגיעה בשליטה במתן השתן ואצל מחצית מהגברים התפקוד המיני נפגע.
"עם זאת, ניתן לסייע לטפל בזה על ידי תרופות ואמצ־ עים נוספים; האופציה הנוספת היא טיפול בקרינה, שניתן ב-44 מנות ונמשך מספר שבועות, שבמהלכם המטופל סובל מחולשה והתגברות בהפרעות במתן השתן, אבל תופעות הלוואי ארוכות הטווח הן פחות משמעותיות".