איך ישפיעו בחירות האמצע בארה"ב על הגרעין האיראני ועל החיים שלנו?

הנה שני שמות שהישראלי הממוצע אינו מכיר, וספק אם צריך להכיר, אך ייתכן שגורלו תלוי במידה מסוימת גם בהם. אחד: ריצ'רד שלבי, בן 80 , ומי שיעמוד כנראה בראש ועדת הבנקאות של הסנאט האמריקאי החדש - כלומר, הסנאט שיתכנס בתחילת השנה הבאה בשליטתו של הרוב הרפובליקני שנבחר לפני כשבוע; ועוד אחד: בוב קורקר, בן 62, ומי שיעמוד כנראה בראש ועדת יחסי החוץ של הסנאט האמריקאי.

קורקר הוא טיפוס שהמחבבים אותו יכנו "מיוחד", ומי שפחות מחבבים אותו יכנו "בלתי צפוי". בשנים האחרונות ישב כעמיתו הזוטר של הסנאטור הדמוקרטי רוברט מננדז, שכתב במו ידיו (עם עמיתו הרפובליקני מרק קירק מאילינוי) את חוק הסנקציות הנוקשה נגד איראן.

יחסי השניים ידעו עליות ומורדות, אבל הם רגילים לעבוד יחד. רק שאם עד עכשיו מננדז היה הבכיר, כעת יהיה זה קורקר. אולי מננדז יישאר לצדו, אבל ייתכן שיעבור לוועדת הבנקאות, לצד שלבי. לשמות יש משמעות, למי שיושבים עם היד על ברז החקיקה יש כוח.

בתחילת השנה, כאשר מננדז וקירק החלו לדחוף חוק סנקציות משופר ומוגבר נגד איראן - חוק שישראל הייתה שמחה לו היה עובר - טרפד ממשל אובמה את החקיקה בעזרת מספר מצומצם של אנשי מפתח, ובראשם מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט הארי ריד.

למנהיג הרוב יש סמכות שקל להפעיל - הוא יכול למנוע מחוק מסוים לעלות להצבעה. אם אין הצבעה, אין חוק, ולא משנה כמה תומכים יש לו. אלא שבעוד חודש וחצי ריד כבר לא יחזיק את המפתח להצבעה. יחזיקו בו שלבי, ראש ועדת הבנקאות שתדון בסנקציות, וקורקר, ראש הוועדה שעוסקת במדיניות החוץ, ומעל שניהם מנהיג רוב חדש, מיטש מקונל. מקונל, אמרו לי השבוע מקורביו בוושינגטון, "מחויב מאוד" לבלימת תוכנית הגרעין האיראנית.

ועוד אמרו, שלא יסבול מצב שבו "הממשל יתעלם מהסנאט" כאשר הוא משרטט את מדיניות החוץ שלו ומתקדם לקראת הסכמים עם מדינות בעייתיות. יום לאחר הבחירות כבר פרצה קטטה בין הנשיא ברק אובמה לבין שני האישים שישלטו בקונגרס, מקונל בסנאט וג'ון ביינר בבית הנבחרים, בשאלת סמכויות. אובמה הבהיר שבכוונתו לבדוק אם הקונגרס מוכן לשתף פעולה ולהתקדם לרפורמה בתחום ההגירה - אך שאם יתברר שזה אינו המצב, יפעל גם ללא תמיכת הקונגרס.

מי שמשחק בגפרורים, הגיב ביינר, "עלול לשרוף את עצמו". קרי - הרפובליקנים תובעים לעצמם נתח מניהול המדיניות בתחום ההגירה. בכוונתם לתבוע נתח כזה גם בנושא האיראני. הסנטור לינדזי גרהם היה בוטה בעניין הזה. בהופעה ססגונית בוועידת הארגון החדש של הישראלים באמריקה שנערכה בסוף השבוע אמר לינדזי ש"בינואר ייגמרו הדיבורים ויתחילו ההצבעות", והבטיח חוק חדש שיחייב את הממשל להביא כל הסכם עם איראן להצבעה של "כן או לא" בסנאט ובבית הנבחרים.

בקהל ישבו לא מעט אנשים המכירים מקרוב את הקוננגרס האמריקאי, וחלק ניכר מהם סברו שגם דמוקרטים רבים - שאינם חשים עוד מחויבות לנשיאותו של ברק אובמה שדרדרה את המפלגה לתבוסה בבחירות - יצטרפו לתמיכה בחוק של גרהם. 

"נו דרמה אובמה"

המפלגה הדמוקרטית, מפלגתו של הנשיא, סבלה מפלה לא קלה בבחירות של השבוע שעבר, מפלה שקשה שלא לפרש אותה כהבעת אי־אמון בנשיא ובמדיניותו. אלא שאובמה, כדרכו, לא נראה מזיע כאשר התייצב להגיב על תוצאות הבחירות. מי שזכה כבר מזמן לכינוי "נו דרמה אובמה" - הוא לא מתרגש מכלום - סירב להתייחס גם לבחירות כאל פסק דין המחייב אותו להתכוונן מחדש.

עוד שנתיים נותרו לו בזירה, ומכיוון שיקשה עליו לעשות מהפכות גדולות במדיניות הפנים בלא תמיכה פוליטית של הקונגנרס, יש כבר מי שמאיצים בו להתפנות למה שהוא יכול לעשות - מדיניות החוץ. אובנמה יצא למסע באסיה, שאותו כבר תכנן מזמן, אך לא הוציא לפועל. ושר החוץ שלו ג׳ון קרי יצא אתמול לסבב השיחות שלו עם עמיתו האיראני.

עוד כשבועיים, ב-24 בנובמבר, יגיע תאריך היעד להסכם על תוכנית הגרעין האיראנית. כלומר, ייתכן שההכרעה קרובה, וייתכן שבקרוב יתברר אם ואיזה הסכם רוקח הממשל עם טהרן. במקביל, דוח סבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) מסוף השבוע מעלה שמצבור האורניום המועשר בדרגה נמוכה של איראן גדל ב-8% בחודשיים - לכ-8.4 טונות.

אם יהיה הסכם, אמר לי בכיר המעורב בעבודת הקונגרס בשבוע שעבר, הוא יצטרך, קודם כל, "לעבור את מבחן הצחוק", כלומר להיות הסכם שאפשר יהיה לפחות לנסות ולהגן עליו. מכתב הבהרות של רוב גדול מקרב חברי הסנאט ישרטט לאובמה מחדש את גבולות הגזרה שבין הסכם "טוב" להסכם "רע", מכתב שלא יוכל לדחות בטענה שמדובר בעבודה רפובליקנית: דמוקרטים רבים, כולל מננדז, יהיו חתומים עליו.

רבים מן החותמים הללו, דמוקרטים ורפובליקנים, שלא לדבר על בכירי ממשלת ישראל שהשר גלעד ארדן שימש להם פה במוצאי שבת בכינוס בוושינגטון, סבורים שאין בנמצא הסכם "טוב" שאפשר להגיע אליו. ביום שישי, במתקפה אישית חריפה על הנשיא אובמה, אמר המועמד לשעבר לנשיאות מיט רומני שאינו נוטה לסמוך על הסכמים עם מדינות כמו איראן.

רומני מתח ביקורת על האיגרת ששלח אובמה לאייטוללא עלי חמינאי, ושעל קיומה נודע בשבוע שעבר. לפי "וול סטריט ז'ורנל", באיגרת הדגיש אובמה כי שיתוף הפעולה נגד דאע"ש תלוי בהגעה להסכם עם המעצמות עד 24 בנובמבר.הביקורת של רומני היא סוג הביקורת שאפשר לצפות לה מצד ימין של המפה, עד שיוצג הסכם, וגם אם וכשיוצג - אלא אם תתחולל הפתעה, והאיראנים ישוכנעו לוותר על תוכנית הגרעין שלהם. 

כיפוף ידיים הדדי

שלושה תסריטים עיקריים יכתיבו את המהלכים הבאים של הקונגרס הרפובליקני מול אובמה בנושא האיראני. הראשון - אין הסכם והשיחות מתפוצצות. במקרה כזה גם הממשל יסיר בוודאי את התנגדותו להחרפת הסנקציות כאמצעי לחץ על איראן להתגמש עוד, אולי בסיבוב הבא. השני - דחייה נוספת של הדד-ליין להסכם, למשל, לשלושה חודשים של שיחות.

גם במקרה כזה ייכנס הקונגרס לפעולה: המחוקקים אולי לא יעבירו חוק המטיל סנקציות מיידיות על איראן, אלא חוק מותנה הקובע כי עם תום שלושה חודשים נוספים של הארכה ייכנס לתוקפו משטר סנקציות חדש - אלא אם יוצג לקונגרס הסכם שהוא יכול לתמוך בו. האופציה המורכבת ביותר היא שממשל אובמה יודיע שהגיע להסכם עם איראן.

כאמור, אם מדובר בהסכם שבו יוותרו האיראנים על תוכניתם, קשה לראות מי יצא נגדו. אלא שאיש איננו מעריך שזה ההסכם שהממשל מסוגל להביא. במקרה הטוב, זה יהיה הסכם שכמעט כולם יסכימו שאיננו טוב - למעט הממשל עצמו. זה יקל על תומכי הסנקציות להתקדם בתוכניתם. במקרה הפחות טוב, הממשל יביא הסכם גבולי, שתומכיו של אובמה ירגישו שהוא טוב מספיק ומתנגדיו ירגישו שאינו טוב מספיק. כלומר יהיה ויכוח, שאת עקבותיו אפשר יהיה למצוא גם בדעת הקהל.

כך או כך, צפוי קרב גורלי של כיפוף ידיים הדדי, כשכל צד רומז לתרגילים שיוכל לעשות כדי להכריע בו. אם הממשל יחליט ללכת עד הסוף, שמורה לו האפשרות לפנות ישירות לאו"ם, לפרק דרכו את משטר הסנקציות הבינלאומי על איראן ולהעמיד את הקונגרס בפני ברירה קשה: האם להמשיך את הסנקציות של אמריקה, כאשר שאר העולם כבר יכול לנהל עסקים כרגיל עם איראן.

גורם ישראלי תודרך לאחרונה על האפשרות הזאת, שיש בה פוטנציאל ללחץ כבד של קהילת העסקים האמריקאית על הקונגרס להתפשר, כדי שלא תפגר אחר מדינות אחרות בחזרה לשוק האיראני. גם גרהם כנראה שמע את השמועה על האפשרות הזאת, ובשבת בערב הציב מולה איום כבד משקל: כראש ועדת המשנה האחראית להקצבת כסף במדיניות החוץ, הזכיר, "הכסף לאו"ם עובר דרכי". אם הארגון ימשיך להתעלל בישראל ולנקוט מולה מדיניות חד־צדדית, אני "אחתוך להם את התקציב", אמר.

כל זה טוב כמובן, עד שיגיע רגע האמת - ויתברר מה באמתחתו של הממשל. אם יגיע להסכם שיזכה לתמיכה ציבורית רחבה, גם הרפובליקנים יצטרכו לשקול את צעדיהם בזהירות כדי שלא להיחשד בחרחור מלחמה. בינתיים, הם מחרחרים את המלחמה המונחת לפתחם - נגד הנשיא האמריקאי ומדיניותו.

תבינו, הבהיר גרהם לקהל המריע, המפסידים הגדולים של בחירות  2014 אינם הדמוקרטים, המפסידים הגדולים הם חמאס, חיזבאללה ואיראן. וכאמור, כרגע בעיקר מדברים - את ההצבעות הוא הבטיח רק בינואר.