אהבות, ילדים, מזימות פוליטיות וניסיונות התנקשות יכולים לספק תסריט לכל ספר או סרט מצליח. אבל כאשר מדובר בישו, אחת הדמויות המפורסמות והקדושות ביותר בהיסטוריה, העלילה הופכת למורכבת הרבה יותר. שמחה יעקובוביץ', יוצר סרטים ישראלי-קנדי, ופרופ' בארי ווילסון מהמחלקה ללימודים דתיים באוניברסיטת יורק שבטורונטו, פרסמו השבוע ספר, "הבשורה האבודה", שבו הם מציגים את מה שלטענתם הוא ההוכחה הוודאית לכך שישו היה נשוי למריה מגדלנה, ולא רק זאת - לשניים אף היו שני ילדים.
הברית החדשה כוללת ארבע בשורות - גוספלים - שלפי האמונה מיוחסות למתי, למרקוס, ללוקאס ולג'ון, שהיו בין 12 השליחים שליוו את ישו והפיצו את תורתו החדשה ברחבי העולם. הבשורות מתארות את חייו של ישו, מותו ותחייתו מחדש אחרי הצליבה. כעת, סבורים יעקובוביץ' ו-ווילסון, הם הצליחו לגלות את הבשורה החמישית והנעלמת, ששופכת אור חדש על חייו של מייסד הנצרות.
במרכז הפרשה עומד כתב יד מספר 17,202 לפי הקטלוג של הספרייה הבריטית בלונדון. מדובר בכתב יד בשם "קובץ רשומות של אירועים שעיצבו את העולם", אשר נכתב בארמית-סורית על עור של חיה בסביבות שנת 570 אחרי הספירה, ונרכש על ידי הספרייה הבריטית ממנזר במצרים בשנת 1847. יעקובוביץ' ו-ווילסון מתמקדים באחד הקטעים בקובץ הגדול, שנקרא "הסיפור של יוסף הצדיק ורעייתו אסנת".
לכאורה הוא מספר על חייו של יוסף, בנו של יעקב אבינו, עם אסנת, שניתנה לו כרעיה על ידי פרעה. אבל לפי יעקובוביץ' ו-ווילסון, מדובר למעשה בקוד לסיפור בעל משמעויות מרחיקות לכת יותר, אשר חושף את הפרק המסתורי בחייו של ישו, בין ברית המילה שלו לבין תחילת פעילותו הדתית כעבור שלושה עשורים. כיצד הם גילו את הקוד? בדרך פשוטה מאוד ובלי צורך במחשבי-על שיריצו נוסחאות מורכבות.
הם פשוט החליפו את השם "יוסף" בשם "ישו". "הטקסט מדבר על דמות בשם יוסף, שנראה שיש לה דמיון מובהק לישו", כתבו השניים. "הוא מתואר בתור 'דמות מצילה'. יוסף, כמו ישו, נחשב למת והתגלה חי; גם לו הייתה התחלה צנועה וגם הוא סיים בתור סוג של מלך". מכאן הגיעו השניים למסקנה כי לא רק שיוסף הוא ישו, אלא אף שהתיאור של אסנת הוא למעשה תיאורה של מריה מגדלנה (מרים המגדלית), שלפי האמונה טיפלה בו אחרי שהורד מהצלב וראתה כיצד הוא קם לתחייה, ולכן הייתה אשתו, וכשם שליוסף ולאסנת היו שני ילדים - כך היו גם לישו ולמריה.
אחת הדוגמאות שנותנים השניים כהוכחה לטענתם היא הסיפור שמתאר כיצד מלאך מסמן את סמל הצלב בדם על חלת דבש. כאשר אסנת אוכלת מהחלה, אומר לה המלאך: "כעת אכלת מלחם החיים ושתית את כוס החיים". על פי פירושם של יעקובוביץ' ו־ווילסון, מדובר בסיפור מקביל למנהג הלחם והיין שאוכלים המאמינים בכנסייה ואשר מסמל את גופו ודמו של ישו. עוד נאמר בכתב היד כי בחתונתם של יוסף ואסנת, שנערכה בהוד ובהדר על ידי פרעה, אמר השליט המצרי לאסנת: "תבורכי על ידי האל של יוסף, כי הוא הבן הבכור של האל, ואת תיקראי בתו של האל המרומם וכלתו של יוסף מעתה ועד עולם".
מאחר שיוסף לא נקרא מעולם "בן האל", גורסים המחברים, הרי שברור לחלוטין שמדובר בישו, שמתואר כל הזמן בשם הזה. אף שסיפור נישואיהם לכאורה של ישו ומריה הוא הטענה הבולטת ביותר בספר, לפי צמד החוקרים לא מדובר בגילוי היחיד שעולה מכתב היד העתיק. בראשית שנות ה־ 20 לחייו, הם טוענים, ניצל ישו ממזימה להתנקש בחייו, בחיי רעייתו ובחיי שני ילדיהם. מי שעמד מאחורי המזימה הזאת מכונה במסמך "בנו של פרעה", ובעבודת בלשות ותחקיר מעמיק הגיעו יעקובוביץ' ו-ווילסון למסקנה כי מדובר בגרמניקוס, בנו המאומץ של הקיסר הרומי טיבריוס ששהה באזור בזמן פעילותו של ישו, וככל הנראה רצה לחסל אותם על רקע מאבקי כוחות מול גנרל רומי אחר, שישו החזיק בקשרים עמו.
אולם המזימה סוכלה אחרי שגרמניקוס מת כתוצאה מכישוף שהוטל עליו. לפי הטענה שעולה מהספר, כתב היד שהתגלה בספרייה הבריטית הוא עבודה של נזיר מסתורי שתרגם לארמית-סורית כתב יד יווני שנכתב במאה הראשונה לספירה, שנים אחדות אחרי מותו של ישו. מחשש לרדיפה, הנזיר ביקש להסתיר את "האמת" שעשויה לשנות את העולם באמצעות הגרסה של הסיפור מספר בראשית.
בעקבות הצופן
זו לא הפעם הראשונה שבה מועלית הגרסה כי בניגוד לאמונה הנוצרית המובהקת, ישו אכן ניהל חיי משפחה ולא שמר על פרישות. כבר בשנת 1209 נערך טבח באלפים מתושבי העיירה בזייה שבדרום צרפת, בשל אמונתם הקתרית שנתנה פירוש שונה מהמקובל לעקרונות הנצרות, ובין השאר טענה כי לישו ולמריה היו ילדים. בכרוניקה היסטורית שפורסמה ארבע שנים לאחר מכן, נאמר כי התושבים הוצאו להורג "בשל הגישה השערורייתית שלהם שלפיה מריה מגדלנה וישו היו נאהבים".
לפני שנתיים טענה פרופ' קארן קינג מאוניברסיטת הרווארד כי קיבלה מגורם אנונימי קטע מפפירוס מצרי מהמאה הרביעית שבו נאמר: "ישו אמר להם, 'רעייתי...'", ולכן ככל הנראה מדובר בראיה נסיבתית לכך שייתכן שמייסד הנצרות אכן היה נשוי. אף שהוותיקן טען כי מדובר בזיוף מוחלט, באפריל האחרון פורסם מחקר שמעיד כי לא מדובר בזיוף, ושהפפירוס הוא אכן עתיק ונוצר בין המאה השישית למאה התשיעית. אולם עדיין ישנם חוקרים שטוענים כי גם אם הפפירוס עתיק, כתב היד עליו הוא זיוף מודרני.
קינג, מצדה, אינה קובעת חד-משמעית שישו אכן היה נשוי, וגורסת כי ייתכן שקטע הפפירוס נכתב במהלך ויכוח בין אנשי דת נוצרים על מקומה של האישה. אבל הסיפור על יחסיהם של ישו ומריה זכה לתהודה הרבה ביותר בזכות המותחן "צופן דה וינצ'י" שפרסם דן בראון בשנת 2003 וגם הפך לסרט מצליח בכיכובו של טום הנקס. גיבור הספר - חוקר הסמלים, פרופ' רוברט לנגדון - הולך בעקבות כתבים מסתוריים, הודעות מקודדות וחידות מתמטיות כדי לחפש אחרי "הגביע הקדוש", אשר מתברר בסיומו של דבר כמריה מגדלנה שהרתה את בתו של ישו.
איש משפחה העולם הנוצרי סוער בעקבות יציאת ספר חדש, שחושף לטענת מחבריו - בהם יוצר הסרטים הישראלי־קנדי שמחה יעקובוביץ' - את הבשורה החמישית והנעלמת, ששופכת אור חדש על הספר אף גורס כי בציור הידוע "הסעודה האחרונה" של מיכלאנג'לו, הדמות שיושבת לימינו של ישו אינה של השליח יוחנן (ג'ון), אלא של מריה מגדלנה. כמו ש"צופן דה וינצ'י" זכה לביקורות שליליות מצד חוקרים ומצד גורמים בכנסייה הקתולית על אי דיוקים, גם יעקובוביץ' ו-ווילסון הותקפו עוד לפני שהספר הגיע באופן רשמי לדוכנים ביום רביעי האחרון.
"נראה שזה דומה יותר לדן בראון מאשר למתי, מרקוס, לוקאס או ג'ון", אמר דובר מטעם הכנסייה האנגליקנית ל"סאנדיי טיימס". "אפשר להמר שכאשר מישהו טוען שהוא גילה שישו היה נשוי למריה מגדלנה, הוא נמצא בטריטוריה של א (פסיכים או ב) אנשים ממולחים שאוהבים תהילה, הון וכיסוי תקשורתי נרחב", כתבה מלאני מקדונה ב"איבנינג סטנדרט" הבריטי. מי שסיפק תגובה מפורטת ביותר - ומלווה בציניות עמוקה ביותר - היה ד"ר רוברט קרלייל מהמחלקה ללימודים קלאסיים ודתיים באוניברסיטת איווה.
"על פי אותו היגיון אלגורי, אפשר להחליף גם את השמות של שמשון ודלילה ולטעון שמריה מגדלנה היא זו שקצצה את שערו של ישו", כתב קרלייל בבלוג שלו, "או להחליף את אדם וחוה ולקבוע שישו ומריה היו הזוג הקדמון". לפי קרלייל, הבשורה הנעלמת, כשמו של הספר החדש, "אינה נעלמת ואינה בשורה". כתב היד, כך הסביר, היה מוכר היטב לחוקרים שבחנו את הטקסט שמספר על יוסף ואסנת, והסיבה האמיתית לחיבורו של הטקסט היא הצורך "לפתור בעיה תיאולוגית מאוחרת, שלפיה יוסף, פטריארך יהודי, נישא לאישה שאינה מבני ישראל, והפר בכך באופן בוטה את הציווי התנ"כי שאוסר על בני ישראל להינשא למי שאינם מבני עמם".
"כל מי שמנסה לתת פירוש אלגורי לסיפור יוסף ואסנת ולטעון למשהו אחר מלבד התנצלות לכך שיוסף נישא לאישה שאינה מבני ישראל, נאחז בקש ספקולטיבי, ומנסה (כמו המחבר של הטקסט הארמי) למתוח את הטקסט למשהו שהוא לא נועד להיות כלל", הדגיש קרלייל.
של מי הקבר?
עבור יעקובוביץ', יליד פתח תקווה שמתמחה בארכיאולוגיה הקשורה לתנ"ך ולברית החדשה, וזכה בפרס האמי על סרט בנושא סחר בבני אדם, לא מדובר בפעם הראשונה שבה הוא נמצא במרכזה של שערורייה. בשנת 2002 הפיק את הסרט "ג'יימס, אחיו של ישו", שבו הציג ארון קבורה (גלוסקמה) שנטען כי היה שייך לאחיו של ישו, ג'יימס (יעקב), והתגלה ברשותו של אספן העתיקות הישראלי, עודד גולן. רשות העתיקות קבעה כי מדובר בזיוף - וגם ערוץ דיסקברי הציב את הגילוי בתור אחד מעשרת הזיופים המדעיים הגדולים בהיסטוריה.
גולן עצמו הועמד לדין על זיוף עתיקות ועל החזקה של עתיקות בניגוד לחוק, אולם בית המשפט זיכה אותו מחמת הספק. "אין בכך כדי לקבוע כי הכיתוב על הגלוסקמה אמיתי ואותנטי וכי נכתב לפני כאלפיים שנה", הדגיש השופט אהרן פרקש בפסיקתו ממרץ 2012. חמש שנים עברו, ויעקובוביץ' שוב עלה לכותרות, הפעם עם הסרט "מערת הקבורה של ישו", שהפיק יחד עם במאי הסרט "טיטאניק", ג'יימס קמרון.
הסרט התיעודי ששודר בערוץ דיסקברי התמקד במערת קבורה שהתגלתה בשכונת תלפיות מזרח בשנת 1980, ואשר נטען כי היא מכילה את הגלוסקמות של בני משפחתו של ישו. 17 חוקרים ישראלים ואמריקאים, בהם פרופ' עמוס קלונר מאוניברסיטת בר אילן שהיה הארכיאולוג שפיקח על חפירות ההצלה בתלפיות, פרסמו בעקבות כנס שעסק בקבר השנוי במחלוקת מכתב גלוי שבו ביקרו את הסיקור התקשורתי שנתן משקל רק לטענותיו של יעקובוביץ'.
"אנחנו רוצים למחות על הפירוש השגוי של הכנס בתקשורת ולהבהיר שרובהחוקרים שהשתתפו דחו את הזיהוי של הקבר בתלפיות כשייך למשפחתו של ישו או שמצאו את הטענה הזאת כספקולטיבית ביותר", הדגישו החוקרים. למרות זאת, יעקובוביץ' ו-ווילסון בטוחים שהם הצליחו לגלות את האמת על מייסד הנצרות. "הטקסט מחזיר את ישו להיסטוריה והוא מחזיר את מריה מגדלנה לסיפור", אמר יעקובוביץ' במסיבת עיתונאים בלונדון שבה הציג את הממצאים.
"לא רק שהוא היה נשוי - כתב היד חוגג את המיניות שלו. היא, רעייתו, לא הייתה רק גברת ישו, אלא הייתה למעשה אלה. הוא היה בנו של האל, היא בתו של האל". יעקובוביץ' גם דחה את ההאשמות כי מדובר בשלב נוסף בגילויים חסרי בסיס שהוא חתום עליהם. "מה שאני עושה הוא פשוט מאוד", אמר. "לא נולדתי אתמול. אני משתמש בכלים של עיתונאות חוקרת בהקשר של היסטוריה וארכיאולוגיה. לכן, מה שאני מוצא פתאום הוא שהרבה מהחומרים כבר התגלו, אבל אנשים פשוט מפחדים לדבר עליהם".
בינתיים, כך נראה, יעקובוביץ' ו־ווילסון הצליחו להשיג תשומת לב. כלי התקשורת המובילים בעולם מסקרים את הספר החדש, ועוד לפני ההשקה הרשמית כל העותקים כבר אזלו מאתר אמזון, שם הוא הגיע למקום הראשון ברשימת רבי המכר בנושא ההיסטוריה של הכנסייה והתנ"ך. כל אלה מעידים כי גם אחרי 2,000 שנה, השאלות המסתוריות סביב דמותו של ישו עדיין מסקרנות, גם אם לא תמיד התשובות אכן קבילות.