האוויר הירושלמי הצלול נעכר לאחר שבחודשים האחרונים היה רווי באדים של דלק פוליטי-דתי-לאומני, מהסוג שהעיר הזו מכירה אלפי שנים אבל נדמה כי לא הצליחה להתרגל לכך מעולם. מהומות במזרח העיר, מתח במערבה ובלב סלע המחלוקת כיפת הסלע/הר הבית.

יללות הסירנה של רכבי ההצלה והביטחון ששעטו ב-24 לאוקטובר בשעות הערב, אל עבר אזור גן הפעמון בירושלים, הפילו באופן רשמי את האסימון לכך שעוד גבול נחצה, שהפעם הגפרור שהוצת ידליק את העיר כולה. מחבל, תושב מזרח ירושלים, ניסה להתנקש בחייו של הרב יהודה גליק, הדמות שאולי הכי מזוהה כיום עם חידוש העלייה היהודית להר הבית ופצע אותו באורח קשה מאוד.

כזכור, גורמי הביטחון הצליחו לאתר את המחבל בתוך שעות ולחסל אותו בחילופי אש במהלך הניסיון לבצע את מעצרו, ואילו גליק, ששרד באורח נס את הפגיעה הקשה מחלים לאיטו בבית החולים "שער צדק" בבירה כשהוא מוקף בבני משפחה וחברים. בתחילת השבוע הוא כבר הספיק לשגר מסר לחברים והאוהדים בחוץ כשכתב, "המשימה הכי חשובה שלי עכשיו היא לנשום, תהיו חזקים".

באבחת כדור אחד הפך גליק מדמות מוכרת מאוד בקרב חוגי הימין, הציבור הדתי לאומי, עיתונאים ופוליטיקאים, למי שגורם להתעניינות סביבו מכל רחבי העולם. לא כל אדם יכול להקדיש את כל חייו למשימה מסוכנת ושנויה מאוד במחלוקת. כזו שבדיעבד כמעט עלתה לו בחייו, וגם בהמשך הדרך, צפוייה להוות איום על ביטחונו האישי וביטחונם של הסובבים אותו.

לפני שבועות ספורים, שוחחתי עם גליק בהרחבה רבה על הסוגיה הנפיצה של הר הבית ועבודת האלוהים בו באמצעות קורבנות, במסגרת תחקיר רקע לכתבה בנושא. גליק כהרגלו, ניאות לשוחח עימי באריכות ושטח בפני בהרחבה את דעותיו, אמונתו וחזונו למה שאמור להיות במתחם ההר בעתיד.


זירת נסיון ההתנקשות בגליק בירושלים. צילום: מרק ישראל סלם


חלק מן הדברים שאמר גליק בשיחת הרקע, שהייתה כמובן לציטוט וייחוס, מקבל כעת משמעות אחרת, שיכולה להסביר מעט על התשוקה, הלהט ותחושת הדחיפות והשליחות שמאפיינת את מי שמרכז את המאמצים להחזרת הנוכחות היהודית על הר הבית.

גליק, בן 48 ניהל במקביל שני ארגונים. הראשון הוא הליב"ה, התנועה לחופש יהודי בהר הבית. השני, "הקרן למורשת הר הבית". בעבר היה עובד המדינה הבכיר ביותר שהתפטר מתפקידו במשרד הקליטה בעקבות אירועי ההתנתקות. הוא מתגורר בעותניאל ונהג להגיע כמעט מידי יום להר הבית. 40 דקות של נהיגה ברכבו מהיישוב בדרום הר חברון שבו מתגוררת המשפחה אל הכניסה לירושלים מכיוון גילה, עוד 10 דקות של רכיבה מהירה על האופנוע מביאים אותו עד לשער המוגרבים.

גליק הוא אבא ל-8 ילדים, סבא ל-4 נכדים ונשוי ליפי, "האישה הכי מושלמת בעולם" הוא מספר. רק באחרונה חגגו בני הזוג 23 שנות נישואין. ביום ששוחחנו הוא עלה עם 100 בני ישיבה להר הבית. אני מבהיר לגליק שיש חשש שהדברים לא ימצאו את מקומם בעיתון אבל הוא, במעשה שמלמד על אישיותו, אמר לי שהוא ישמח לענות לשאלותיי גם אם בסופו של דבר "מילה לא תיכנס".

המסע שלנו בהר הבית מתחיל בניסיון לאתגר אותו, בשאלה על מה בעצם ההשתוקקות הגדולה לחזרה להר הבית? האם עבודת הקורבנות, למשל, היא לא אקט פרימיטיבי, שהוחלף בטקסטים של תפילה ופיוטים המהללים את הבורא בפי המאמינים?

בציניות, הלא מרושעת, האופיינית שלו גליק מנסה להסביר לי שמבחינתו, אם רק מוכנים לשנות סוויץ' בראש, הקרבת הקורבנות יכולה וצריכה להפוך לחלק משגרה של כולנו. "אני חייב לספר לך על אירוע מאוד מזעזע שהייתי בו שבוע שעבר. אני מקווה שתאמין, אבל באמת הוא היה מזעזע מאוד.

"קבוצה גדולה של אנשים, הייתה באולם שבמרכזו עמד אדם שהחזיק תינוק בן שמונה ימים. לידו עמד איש אכזרי יותר, שהחזיק סכין בידו, תפסו את התינוק הזה וחתכו לו, לא נעים לי להגיד לך איפה. מסביב הרבה אנשים שמחו, רקדו ואכלו". למה אתה צוחק? יש מצב שהיית באירוע כזה? אני אגיד לך למה אתה צוחק, כי אתה מכיר את זה וזה נראה לך הגיוני. אז אם שוחטים כבש זה נורא, אבל אם חותכים תינוק בן 8 ימים זה סבבה"?

"מידי שנה בעולם, נשחטים בעולם 40 מיליון בעלי חיים לטובת אכילת בני אדם. אז לשחוט כדי לאכול, למען הכרס שלי, זה מאוד מכובד. אבל אם זה למען הקדוש ברוך הוא, זה כבר מוגזם".

"קח את קורבן פסח למשל. כל שנה המנהג הכי ישראלי זה לעשות 'על האש' ביום העצמאות. מה זה קורבן פסח אם אתה חושב על זה? שוחטים כבש שלם, צולים אותו, כל המשפחה עושה ברביקיו, וביחד עם זה מודים לקדוש ברוך הוא ואומרים 'הודו לה' כי טוב כל לעולם חסדו', אז תסביר לי עכשיו, מה רע בזה"?

במהרה בימינו

גליק לא תלוש מהמציאות, גם אם דבריו בלתי שגרתיים. הוא ממהר להבהיר שבאמתחתו משנה סדורה באשר לתהליכים המתבקשים בהר הבית. "למרות כל מה שאמרתי, אני מסכים שעבודת אלוהים באמצעות קורבנות הוא דבר שהוא די רחוק מאיתנו. אני באמת לא חושב שאנחנו צריכים לדלג על זה שלבים.

לכן, היום אני מתעסק בראש ובראשונה בעיקר, בחזרה מן העיוות ההיסטורי שקרה ב-1967, אז החליט חלק גדול מעם ישראל שמה שאלוהים בחר, את הר הבית לא מקובל עליהם. הוא כנראה לא כל כך מבין וקצת מיושן והם מעדיפים את הכותל. אני רוצה שנחזור למקום, נכיר את המקום ונחזיר אותו למרכזיות שבה הוא היה. שיפסיק להיות אתר מוסלמי והוא יהיה אתר יהודי ולאחר מכן למרכז עולמי של כל העולם כולו שיקרא בשם ה' וזו אולי השאיפה הכי חשובה, ולאחר מכן אולי נוכל לדון איך נוכל לעבוד את אלוהים במקום הזה".


"במזבח האדם יכול להגיע הכי קרוב לאלוקים" יהודה גליק. צילום: מרק ישראל סלם


כשאני מנסה להעלות בפניו את הבעייתיות שבחזון שלו, שנראה בלתי ישים הוא משתמש בהקמת המדינה כדוגמא לתהליכיות של אירועים היסטוריים משמעותיים, "גם הקמת המדינה התחילה בקונגרס הציוני הראשון. אנחנו עכשיו בשלבים הראשונים. כרגע 10,000 יהודים עולים להר הבית, אנחנו קודם כל צריכים להגיע למצב שמיליון יהודים יגיעו להר הבית ואז נדון בכך. כרגע זה מקדים את המאוחר".

אז אתה וחבריך מנסים בעצם להביא את הגאולה המתוארת בדברי הימים?

"בית המקדש זה לא קשור לגאולה. גאולה זה משהו שהקדוש ברוך הוא עושה, בית המקדש לעומתו זה משהו שאנחנו עושים. זו מצווה מן התורה בדיוק כמו המצווה לעשות ציצית ולבנות סוכה. אולי המצווה הכי חשובה שיש בתורה. בתורה יש כ-50 פסוקים במצוות השבת, כ-70 פסוקים שעוסקים בענייני כשרות, כ-150 פסוקים שעוסקים במצוות שבין אדם לחברו.

"בנושא של בניית בית המקדש יש כ-1500 פסוקים. זוהי פחות או יותר הפרופורציה. כל מה שקשור לבית המקדש הוא דבר מאוד יסודי ביהדות. חז"ל חשבו שזה אחד הדברים הכי חשובים בחיים. עשרת השבטים גלו מהארץ ולא קבעו צום לאומי על זה, ועל חורבן בית המקדש הם קבעו 4 צומות. מבחינת התורה והתנ"ך המקדש הוא המרכז של כל הברייה של העולם והמרכז של המציאות. זה דבר מאוד בסיסי".

בשלב הזה אני מעמת את גליק עם הטיעון שבית המקדש אמור בכלל להיבנות בצורה ניסית ופלאית, לרדת מן השמיים כשהוא בנוי. גליק מגיב בתקיפות, "זו דעה שיש לה הרבה 'יסודות מוקדמים' החל מן הברית החדשה. זה רעיון נוצרי הזוי. בכל הראשונים דחו את הרעיון הזה וגם הגמרא עשתה זאת. מבחינתי בניית בית המקדש זה משהו שייבנה בתהליך מאוד מסודר.

"הרמב"ם אומר במפורש, שכל מי שחושב שיש מצווה מן המצוות שתלויה במשיח הוא כופר. זו תפיסה שהגיעה מהגלות שאנשים היו חסרי תקווה ולכן דיברו איתם על בית מקדש שירד מן השמיים".


יש כבר אדריכלים

בימים האחרונים, על רקע המאורעות הקשים סביב הר הבית גברו הקולות של רבנים מוכרים ובראשם הראשון לציון המכהן, שביקשו להזכיר לציבור על האיסור ההלכתי של עלייה להר הבית. אלא שבשיחה שקיימתי עם גליק הוא תיאר בפני כיצד הביקורת הציבורית כיום הינה כאין וכאפס לעומת הבידוד שבו היו הוא וחבריו לפני שנים רבות.

"כשאני התחלתי לעלות להר הבית לפני 25 שנה, יכולתי לספור על האצבעות שלי את מספר היהודים שעלו להר ואולי שני רבנים תמכו בנו. היום אנחנו במצב ש-300 רבנים תומכים בעלייה ועשרות אלפי יהודים עולים להר. לפי הסקרים, רוב גדול בציבור תומך בזה שיהודים רשאים וצריכים לעלות להר הבית. כמו שמדינה לעם היהודי היה נראה בשביל יהודי בהמבורג במאה ה-19 כמו משהו הזוי ורחוק.

"כך העניין של בניית בית המקדש. אני מרגיש שבאמת יש פער ולכן אני רוצה לתרגם את התמיכה הציבורית לעלייה מעשית להר הבית. מעבר לציבור הדתי-לאומי אני רואה גידול עצום בעלייה של חילונים להר הבית וגידול גם בכמות החרדים שעולים להר הבית. בכל עלייה להר הבית, אנחנו עוברים חוויה רוחנית מאוד משמעותית".

הציפייה להקמת בית המקדש, מובילה גם קבוצות של מאמינים מקרב הציבור הדת-לאומי והחרדל"י להיערך לאפשרות שתחודש עבודת האלוהים היהודית על ההר מבחינה מעשית. "יש לנו בית ספר לכהנים שלומדים את מלאכת הקורבנות", הוא מספר.

"יש קבוצה של נשים שעוסקות בכל הנושא של הכנת מנחות (קורבנות מן הצומח. ח.ג.), לחם הפנים, הפרוכת וכו'. בנושא של המנחות, יש צוות שיישב ולמד חודשים ארוכים על הנושא על זה. יורדים עד לרמה של תרכובות החיטה ותהליכי ההכנה שלהם. באחרונה הם גם הציגו את כל המנחות כתוצר סופי".

יצא לך לטעום את המנחות?
"טעמתי את זה. זה די טעים".

מזכיר ג'חנון?
"לא ממש, מזכיר אולי יותר את הפיתה התימנית לחוח".

אתה מאמין שהקמת בית המקדש לשיטתך תניע את ביאת המשיח?
"יש גמרא מפורשת בתלמוד בבלי ובתלמוד ירושלמי. שכותבת במפורש שאין בן דוד בא עד שייבנה בית המקדש. בית המקדש חייב להקדים את ביאת המשיח. אם אתה שואל אותי, דוגרי, בית המקדש לא ייבנה בכמה שנים הקרובות. אולי בסדר גודל של 30, 40, 50 שנה כי יש עוד הרבה מה ללמוד.

יש צוות שכבר יושב ולומד ומכין תוכניות אדריכליות של בית המקדש כולל ארכיון ממוחשב ללשכת הגזית. בית המקדש אמור להיות בדורו הבניין הכי מתקדם, כפי שהוא היה בימי הורדוס. אני מאמין באמונה שלמה שכל ההתפתחות של כל העולם כולו, כולל האינטרנט והווטסאפ נועד כדי שיוכל לשרת את העולם בדבר הכי חשוב שלו, בבית המקדש".

גליק המשיך לתאר בלהט, "בבית המקדש, יש שני מוקדים מרכזיים. האחד, הוא קודש הקודשים, שהוא המקום שה' בחר לשכן שמו שם והוא מקום שמבטא הכי חזק את נוכחותו של ה' בעולם. מצד שני, יש את המוקד השני, שהוא המזבח.

במזבח האדם יכול להגיע הכי קרוב לאלוקים. זה מה שלימד אותנו אברהם אבינו כשעקד את בנו על גבי המזבח, אתה בא לקדוש ברוך הוא ואומר לו, 'אני מוכן לתת לך הכול, כולל את עצמי, כולל את בני, כולל הכול'. 2 הנקודות הללו והמפגש ביניהם הוא המהות של בית המקדש. להתמסר לה', להגיד 'הנני לה', להתמסר בענווה הכי גדולה למען הבורא".